שמונים יום לאחר שישראל פתחה במבצע "אריה שואג" נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן, המערכה נכנסה לפרק המסוכן ביותר שלה עד כה — לא בשדה הקרב, אלא בדמדומים הדיפלומטיים הנפיצים שבין הפסקת אש שבירה לבין צל הרפאים של חידוש מעשי האיבה. ב-18 במאי 2026, הנשיא דונלד טראמפ חזר בו בפומבי מאיומים על תקיפות צבאיות מחודשות נגד איראן, והודיע כי "תקיפה מתוכננת" נדחתה לבקשת בעלות ברית במפרץ תוך ציון מה שכינה "משא ומתן רציני". אך בעוד וושינגטון לקחה פסק זמן, הניו יורק טיימס דיווח — בציטוט בכיר צבאי אמריקאי — כי טהראן ניצלה את ששת השבועות שחלפו מאז הפסקת האש ב-7 באפריל כדי לפתוח מחדש עשרות אתרי טילים שהופצצו, להטמין טילים בליסטיים מתחת להרים, ולעדכן את דוקטרינת הלחימה שלה כהכנה מפורשת לסבב לחימה שני.
הפסקת האש שאינה שלום
המערכה האווירית הפעילה של ארה"ב וישראל נגד איראן הסתיימה בערך ביום ה-38 למבצע "אריה שואג", כאשר הפסקת אש בין וושינגטון לטהראן נכנסה לתוקף ב-7 באפריל. מזכיר ההגנה פיט הגסת' אישר את ההפוגה המבצעית, ובמשך שבועות כלי הנשק שתקו באופן רשמי בין הצדדים העיקריים. לא דווח על תקיפות מאושרות של חיל האוויר הישראלי או של ארה"ב על מתקני גרעין, מתקני משמרות המהפכה או מתקני טילים איראניים ב-48 השעות סביב ה-18–19 במאי. לא שוגרו מטחים של טילים בליסטיים או כטב"מים איראניים לעבר ערי ישראל באותו חלון זמן. גלי התקיפה של "ההבטחה האמיתית" — שמנו לפחות 37 גלים במהלך שלב הלחימה הפעיל — פסקו.
אך היעדר חילופי אש קינטיים מסווה מציאות מסוכנת בהרבה ממלחמה גלויה עם קווים ברורים. דפוס האולטימטומים של טראמפ ולאחריהם הנסיגה מהם — הוא איים בחידוש התקיפות ב-17 במאי, רק כדי לשנות מסלול ב-18 במאי — הכניס חוסר יציבות וחוסר צפיות. ה-Financial Times תיאר את גישת הנשיא כשימוש ברשתות חברתיות כדי "ללחוץ על איראן" באמצעות הסלמה רטורית גם כאשר הפעולה הצבאית הממשית נותרת מושעית. עבור ישראל, שהשקיעה הון אסטרטגי עצום בשלב הפתיחה של מבצע "אריה שואג" והשיגה תוצאות יוצאות דופן נגד התשתית הצבאית של איראן, העמימות הזו אינה מותרות. היא נטל אסטרטגי.
איראן בונה מחדש מתחת להר
ההתפתחות המודיעינית המדאיגה ביותר ב-48 השעות האחרונות היא האישור, באמצעות ה-New York Times ובגיבוי של גורמים צבאיים בארה"ב, כי איראן ניצלה באופן שיטתי את תקופת הפסקת האש כדי לשקם את יכולותיה ההתקפיות. טהראן פתחה מחדש עשרות אתרי טילים שהושמדו בעבר על ידי תקיפות אמריקאיות וישראליות, העבירה טילים בליסטיים למתחמי מערות מבוצרים מתחת לרכסי הרים, ושינתה באופן יסודי את הטקטיקה הצבאית שלה. זו אינה התנהגות של משטר המתכונן להיכנע. זוהי עמדה של מדינה המתחמשת לקראת השלב הבא של המלחמה.
מאמץ השיקום הזה לא החל ביום ה-38. ניתוח צילומי לוויין של המכון למדע ולביטחון בינלאומי כבר חשף, כבר בפברואר 2026, כי איראן בונה סרקופגים מבטון מעל מתקנים רגישים במתחם הצבאי פארצ'ין, קוברת כניסות למנהרות באתר הגרעין באיספהאן, וממגנת גישות למתקנים תת-קרקעיים ליד נתנז — כולל מתחם "הר המכוש" (Pickaxe Mountain) המאיים. כפי שדווח ב-Newsmax, בציטוט מנתח התמונות הפורנזי וויליאם גודהינד מ-Contested Ground, המאמצים של איראן כללו כיסוי גגות מחוזקים באדמה כדי להפוך אותם לבלתי ניתנים להבחנה מהשטח שסביבם. המסקנה החד-משמעית שהוסקה על ידי גורמי צבא ארה"ב עצמם היא קשה: איראן תהיה קשה משמעותית לתקיפה במערכה שנייה מכפי שהייתה בראשונה.
המאזן האסטרטגי: מה ישראל השיגה — ומה נותר בסיכון
שלב הפתיחה של מבצע "אריה שואג" הניב תוצאות שעיצבו מחדש את מאזן הכוחות במזרח התיכון. כפי שהצהיר ראש הממשלה נתניהו ב-19 במרץ, היום ה-19 למערכה, "ההגנה האווירית של איראן הפכה לחסרת תועלת, הצי שלה שוכב על קרקעית הים... חיל האוויר שלה כמעט הושמד". אנליסטים ישראלים העריכו כי למעלה מ-1,000 לוחמי משמרות המהפכה נהרגו בימים הראשונים לבדם, בעוד שהמתקפה המשולבת של ארה"ב וישראל חיסלה את המנהיג העליון אייתוללה עלי חמינאי ומספר מפקדים בכירים במשמרות המהפכה. שבעים וארבעה גנרלים ואדמירלים אמריקאים בדימוס תמכו פומבית בתקיפות, והזהירו כי טהראן מבקשת "לשפוך דם אמריקאי" ברחבי האזור.
הנזק לתשתית הכלכלית של איראן היה גם הוא חמור ומתמשך. כתם נפט מתקיפות על מתקני אנרגיה איראניים הגיע כעת לאי בתולי במפרץ הפרסי, סימן סביבתי עגום לטווח ההגעה של המערכה. איראן אוגרת נפט גולמי על מכליות מיושנות העוגנות במפרץ — סימן לכך שתשתית הייצוא הרגילה הושמדה או הושבתה. ה-Financial Times דיווח בנפרד ב-19 במאי כי ישראל תפסה כ-1,000 קילומטרים רבועים של שטח תחת אסטרטגיית המלחמה הרחבה של נתניהו, תוך גיבוש עומק אסטרטגי במספר חזיתות. אלו אינם סימנים של מערכה שנכשלה. אלו הם סימנים של מערכה שהישגיה המכריעים נמצאים כעת בסכנת בזבוז עקב סחבת דיפלומטית.
קווי שבר בקונגרס ודעת הקהל האמריקאית
החזית האמריקאית הפנימית מציגה סערה מתהווה משלה. בית הנבחרים הצביע 212–212 ב-14 במאי, והביס בקושי רב את חוק סמכויות המלחמה בפעם השלישית — שוויון שהורג את הצעת החוק לפי כללי הבית, אך כזה שדרש עריקה של רפובליקני אחד נוסף בלבד כדי לעבור. הנציגים בריאן פיצפטריק, בארט ותומאס מאסי חצו כולם את הקווים כדי להצביע עם הדמוקרטים. בסנאט, שבע הצבעות קודמות על סמכויות מלחמה הובסו, אך שלושה רפובליקנים — סוזן קולינס, ליסה מורקובסקי ורנד פול — הצביעו בעקביות עם האופוזיציה. מנהיג המיעוט בסנאט צ'אק שומר הודיע ב-18 במאי כי הדמוקרטים יכפו הצבעה שמינית בסנאט השבוע.
הארכיטקטורה המשפטית העומדת בבסיס המשך המבצעים נמצאת גם היא תחת לחץ. שעון 60 הימים של חוק סמכויות המלחמה פקע רשמית ב-1 במאי. הגסת' העלה את הטיעון החדשני לפיו השעון "הושהה" על ידי הפסקת האש ב-7 באפריל — טענה שחוקרי חוקה והסנאטור טים קיין חלקו עליה בפומבי. הסנאטורים קרטיס, טיליס, האולי ויאנג אותתו על אי-נוחות גוברת מהמשך הסכסוך ללא הגבלת זמן. טיליס הצהיר בבוטות כי יהיה "קשה" לתמוך במערכה מעבר ל-60 יום מכיוון ש"לא לגמרי ברור מהם היעדים האסטרטגיים". סקר של הניו יורק טיימס/מכללת סיינה בקרב 1,507 מצביעים רשומים מצא כי רק 30 אחוז מהאמריקאים תומכים במלחמה באיראן, בעוד ש-64 אחוז מתנגדים לה. מספרים אלו מייצגים רוח פוליטית נגדית ששום ממשל אינו יכול להתעלם ממנה לנצח.
דיפלומטיה במבוי סתום
המשא ומתן הגרעיני נותר תקוע בשל מחלוקת יסודית על סדר הפעולות. ה-Washington Post, בציטוט גורם מתווך פקיסטני, דיווח כי איראן מתעקשת שהמלחמה חייבת להסתיים רשמית לפני שיוכרז על הסכם גרעין כלשהו בפומבי. וושינגטון דורשת שכל ההסכמים — צבאיים, גרעיניים וכלכליים — יפורסמו בו-זמנית. הפנטגון, יש לציין, שמר על נוכחות ימית גדולה באזור לאורך כל הפסקת האש, ובכך אותת שהאופציה הצבאית נותרה חיה וקימת ללא קשר לגישושים דיפלומטיים. גורם איראני הצהיר ב-19 במאי כי טהראן תאלץ את ארצות הברית "לסגת ולהיכנע" — רטוריקה שעשויה לשמש לצריכה פנימית אך בשילוב עם תוכנית שיקום הטילים, מרמזת כי איראן מנהלת משא ומתן מעמדה של התרסה ולא של ויתור.
הנוף הדיפלומטי הרחב יותר השתנה גם הוא ב-19 במאי עם ההשלכות של יירוט משט "סומוד" העולמי על ידי ישראל. שר החוץ של ספרד חוסה מנואל אלברס זימן את הממונה על העניינים של ישראל במדריד, וכינה את בלימתן של 54 סירות הנושאות 319 פעילים — שנעצרו כ-250 מיילים ימיים מקפריסין — "הפרה חדשה של המשפט הבינלאומי". איטליה ואינדונזיה הגישו מחאות רשמיות. בינתיים, איחוד האמירויות הכחישה כי נתניהו ערך ביקור סודי בזמן המלחמה כדי להיפגש עם הנשיא שייח' מוחמד בן זאיד אאל נהיאן, בניגוד ללשכת ראש הממשלה הישראלי, שטענה ב-13 במאי כי פגישה כזו הניבה "פריצת דרך היסטורית". התמונה הדיפלומטית האזורית, בקיצור, שנויה במחלוקת ומפוצלת בדיוק כמו התמונה הצבאית.
הערכת יום 80: החלון נסגר
מבצע "אריה שואג" השיג ב-38 הימים הראשונים שלו את מה שעשורים של סנקציות, דיפלומטיה והרתעה לא הצליחו: הרס פיזי של יכולת הלחימה ההתקפית של איראן, חיסול ההנהגה העליונה שלה, והדגמה לכך שהברית המערבית מחזיקה הן ברצון והן באמצעים להתעמת עם המדינה נותנת החסות המובילה בעולם לטרור. אלו היו הישגים היסטוריים — שהושגו במחיר אמיתי ונומקו בעשורים של תוקפנות איראנית, הליכה על סף תהום גרעיני, וחימוש בלתי פוסק של רשתות טרור באמצעות שלוחיה מעזה ועד ביירות ובגדאד.
אך היום ה-80 מוצא את ההישגים הללו בסכנה. כל יום שבו נמשכת הפסקת האש ללא הסכם מקיף וניתן לאימות הוא יום שבו איראן משתמשת כדי לחפור עמוק יותר, להתמגן יותר ולהתכונן למלחמה שתהיה יקרה יותר בפעם השנייה. השעון הפוליטי בוושינגטון מתקתק נגד פעולה מתמשכת. בעלות ברית במפרץ מייעצות לסבלנות. וטהראן, הרחק מלהיות שבורה, מתחמשת מחדש מתחת להרים בבהירות של מטרה שצריכה להדאיג כל אסטרטג מערבי. השאלה היא כבר לא האם מבצע "אריה שואג" הצליח בשלב הפתיחה שלו. הוא הצליח. השאלה היא האם העולם הדמוקרטי יגייס את הנחישות לסיים את מה שהתחיל — או שיאפשר לרפובליקה האסלאמית, שוב, לשרוד, להשתקם ולאיים ביום אחר.