ביום ה-86 של מבצע "אריה שואג", אף לא טיל אחד חצה את השמים בין ישראל לאיראן. שום מיירט "חץ 3" לא האיר את האטמוספירה העליונה, אף מבנה תקיפה של צה"ל לא חדר למרחב האווירי האיראני, ואף הודעה של פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) לא דיווחה על פעילות קינטית חדשה. עם זאת, ה-24 במאי 2026 עשוי להתברר כאחד הימים המשמעותיים ביותר בעימות זה — לא בגלל מה שנהרס, אלא בגלל מה שנוהל עליו משא ומתן, מה שהיה שנוי במחלוקת ומה שנותר לא פתור באופן מסוכן. המלחמה שהחלה במערכה הצבאית הישירה של ישראל נגד הרפובליקה האסלאמית ב-28 בפברואר נכנסה לשלב שבו למילים יש כוח הרסני — או גואל — הדומה לזה שהיה לחימוש המדויק לפני מספר שבועות.
העסקה שעל השולחן
הנשיא טראמפ הודיע ב-24 במאי כי הסכם שלום עם איראן "נוסח ברובו", והצהיר ברשת החברתית Truth Social כי המתווה המתגבש הוא "ההפך המוחלט" מהסכם הגרעין של עידן אובמה משנת 2015. טענה זו אינה רק הצהרה רטורית. על פי דיווח של CNN על מזכר ההבנות המופץ כעת בין המשא ומתן, המתווה יביא לסיום מעשי האיבה הפעילים, יפתח מחדש בהדרגה את מצר הורמוז, יסיר את המצור הימי האמריקני על נמלי איראן, יפשיר נכסים איראניים מסוימים המוחזקים בבנקים זרים, ויפתח חלון זמן של שלושים יום לפחות למשא ומתן גרעיני רשמי — כאשר השיחות מתוכננות להתחיל באופן זמני ב-5 ביוני בפקיסטן. טראמפ עמד על כך שאיראן לא תקבל כל הקלה בסנקציות אלא אם כן תמסור את מאגר האורניום המועשר שלה ותוותר לצמיתות על כל נתיב לנשק גרעיני.
השאלה המרכזית שנותרה פתוחה — והיא זו שתקבע אם הפסקת אש זו תתגבש לכדי שלום בר קיימא או תקרוס להסלמה מחודשת — היא גורל מאגר האורניום המועשר של איראן לרמה הקרובה לרמה צבאית. מאגר זה מייצג את סיכון תפוצת הנשק הגרעיני המסוכן ביותר בעולם כיום, ושום מזכר הבנות אינו שווה את הנייר עליו הוא מודפס אם טהראן תשמור על החומר והתשתית לפיתוח נשק גרעיני בתוך חודשים ספורים מחתימת הסכם כלשהו.
איראן מתנגדת, ישראל עוקבת בדריכות
טהראן לא בזבזה זמן ויצאה נגד האופן שבו וושינגטון תיארה את ההסכם המתגבש. סוכנות הידיעות האיראנית הממלכתית "פארס" — המתפקדת כשופר של המשטר ולא ככלי תקשורת עיתונאי עצמאי — עמדה על כך שמצר הורמוז יישאר "תחת שליטה איראנית", ניסוח המנוגד לחלוטין לטענתו של טראמפ כי נתיב המים ייפתח מחדש תחת תנאי העסקה. בנפרד, איראן העלתה התנגדויות רשמיות לתנאים המעודכנים בטיוטת ההסכם, מה שמאותת כי מה שטראמפ מתאר כ"סוכם ברובו" עשוי להיות הרבה פחות סגור ממה שהבית הלבן מציג.
עמדתה של ישראל ב-24 במאי לא הייתה פחות מורכבת. דיווחים הצביעו על כך שירושלים הזהירה באופן פרטי כי ההסכם המתגבש בין ארה"ב לאיראן "אינו טוב" לאינטרסים הביטחוניים של ישראל. זאת בהמשך לשבוע דרמטי שבו דיווח אתר Axios על שיחת טלפון סוערת בין טראמפ לראש הממשלה נתניהו ב-21 במאי, שבמהלכה נתניהו דחה ככל הנראה הצעה אמריקנית מעודכנת שנשלחה לאיראן דרך פקיסטן, לטובת חידוש הפעולות הצבאיות. מקור אמריקני תיאר את תגובתו של נתניהו במונחים חיים: "השיער של נתניהו עלה באש". גורמי ביטחון ישראלים חשפו בנפרד כי ישראל "הודרה כמעט לחלוטין" מהמשא ומתן בין ארה"ב לאיראן — התפתחות מדאיגה ביותר עבור מדינה שביטחונה הקיומי הוא העילה המוצהרת למערכה כולה.
הקרע שלא היה — או שמא היה?
עד יום ראשון, נתניהו שבר את שתיקתו הציבורית עם פוסט ברשת X המצהיר על "סולידריות מוחלטת" עם הבית הלבן. הפיוס לכאורה הוביל את האנליסט הביטחוני קובי מיכאל מהמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) לומר ל-Fox News Digital כי הקרע בין טראמפ לנתניהו היה "מאמץ אסטרטגי מחושב כדי להשאיר את טהראן במצב של חוסר ודאות", וכי שני המנהיגים הגיעו למעשה לתמימות דעים מלאה עד יום ראשון. פרשנות זו היא סבירה — וזהו בדיוק סוג העמימות שמשרת את שני המנהיגים. אם הקרע היה הצגה, הוא מאותת לאיראן כי ישראל נותרה איום צבאי בלתי צפוי המסוגל לחדש את הפעילות בכל רגע. אם הקרע היה אמיתי אך אוחה, הדבר מצביע על כך שלחץ אמריקני החזיר את נתניהו לתלם, דבר הנושא השלכות משלו על הריבונות הישראלית במשא ומתן זה.
מה שלא ניתן להתעלם ממנו הוא המציאות המבנית שבה ישראל נדחקה לשולי שולחן המשא ומתן. עבור מדינה שיצאה למבצע "אריה שואג" כדי לנטרל איום גרעיני איראני קיומי, הדרה מהשיחות שיקבעו אם האיום הזה אכן מנוטרל אינה עמדה אסטרטגית — היא פגיעות אסטרטגית. הימים הקרובים יחשפו האם הסולידריות המוצהרת של נתניהו תתורגם להשפעה ישראלית אמיתית על התנאים הסופיים של ההסכם, או שמא היא מייצגת קבלה מאולצת של הבכורה האמריקנית בעיצוב הסדר שלאחר המלחמה.
חזבאללה מתרסס, רוביו משיב אש
בעוד השחקנים המרכזיים ניהלו משא ומתן, השלוחה החזקה ביותר של איראן הבהירה את כוונותיה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. מנהיג חזבאללה, נעים קאסם, בירך על האפשרות של הסכם בין ארה"ב לאיראן, אך בו-זמנית קרא לעם הלבנוני "לצאת לרחובות ולהפיל את הממשלה" בתגובה למעורבותה של ביירות בשיחות נורמליזציה ישירות בין ישראל ללבנון. הוא שלל לחלוטין כל פירוק מנשק של חזבאללה כתנאי לשלום. ההצהרה הייתה הדגמה קלאסית לאסטרטגיה הדו-מסלולית של חזבאללה: הצגת עצמו כשחקן פוליטי לגיטימי תוך הסתה גלויה להפלת ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי, וסירוב למסור את הארסנל שהופך אותו למדינה בתוך מדינה.
מזכיר המדינה מרקו רוביו הגיב בישירות חריגה, וגינה "במונחים התקיפים ביותר את קריאתו הפזיזה של חזבאללה להפיל את הממשלה הנבחרת באופן דמוקרטי בלבנון". רוביו הציב ניגוד מוסרי חד, בציינו כי ממשלת לבנון "פועלת להביא לשיקום, בנייה מחדש, סיוע בינלאומי ועתיד יציב לאזרחיה", בעוד חזבאללה "מנסה באופן פעיל לגרור את לבנון חזרה לכאוס וחורבן". חילופי הדברים הללו גילמו את הפער הבסיסי שמבצע "אריה שואג" נועד לפתור: המאבק בין שלטון ריבוני ודמוקרטי לבין לוחמת שלוחים הנתמכת על ידי איראן, המתייחסת למדינות שלמות כאל כלים בשירות שאיפותיה האזוריות של טהראן.
לוח השחמט האזורי והשתיקה בנושא הנורמליזציה
שיחת הוועידה שקיים טראמפ ביום שבת עם מנהיגי ערב הסעודית, איחוד האמירויות, קטר, פקיסטן, טורקיה, מצרים, ירדן ובחריין חשפה הן את השאיפה והן את המגבלות של חזון הממשל ליום שאחרי המלחמה. כאשר לחץ טראמפ על ערב הסעודית, קטר ופקיסטן לנרמל את היחסים עם ישראל כתנאי להסדר האזורי, הבקשה נתקלה בשתיקה. על פי הדיווחים, טראמפ התלוצץ ושאל אם המנהיגים עדיין מחוברים לקו. הרגע המביך הזה אומר דרשני על הפער בין שאיפותיה של וושינגטון להרחבת מסגרת "הסכמי אברהם" לבין המציאות הפוליטית הניצבת בפני ממשלות ערביות ומוסלמיות, שאוכלוסיותיהן נותרו עוינות ביותר להכרה בישראל.
בינתיים, בית משפט בבחריין גזר מאסר עולם על תשעה אנשים בגין שיתוף פעולה עם משמרות המהפכה — איתות מוחשי לכך שהמבצע האזורי הרחב נגד רשתות השלוחים האיראניות, שהחל בעקבות מבצע "אריה שואג", ממשיך להניב תוצאות, גם כאשר המסלול הדיפלומטי מרכז את מירב תשומת הלב העולמית. טראמפ אף העלה את האפשרות שאיראן תצטרף בסופו של דבר להסכמי אברהם, מה שיחייב את טהראן להכיר רשמית בישראל — אפשרות כה קלושה שהיא גובלת בדמיון, אך כזו שחושפת את השאיפות המקסימליסטיות המניעות את עמדת המשא ומתן של וושינגטון.
המחיר הכלכלי והאופק האסטרטגי
לא ניתן להפריז בחומרת ההרס הכלכלי שחולל עימות זה. עיתונות העסקים של איראן עצמה דיווחה כי המלחמה גרמה לנזקים של לפחות 270 מיליארד דולר וכי השיקום ידרוש לפחות שתים עשרה שנים, כאשר כל חודש של לחימה שקול לנסיגה כלכלית של חמש שנים. ב-25 במאי ירדו מחירי הנפט על רקע מסרים מעורבים בנוגע להסכם השלום, בעוד החשכה המונית של מערכות ה-AIS (מערכת זיהוי אוטומטית) של מכליות במפרץ הפרסי לקראת העברה של 1.35 מיליון חביות נפט זעזעה את שווקי האנרגיה — תזכורת לכך שמצר הורמוז נותר נקודת צוואר בקבוק המסוגלת לזעזע את הכלכלה העולמית.
"טראמפ מהמר הימור מסוכן שהנהגתה המפולגת של טהראן תבחר במודרניזציה שלאחר המלחמה על פני המשך העימות — סיכוי קלוש, אך אין לו ברירה טובה יותר". — מערכת הוושינגטון פוסט, 24 במאי 2026
הערכת ה-וושינגטון פוסט ממחישה את ההיגיון הרעוע העומד בבסיס ישורת הסיום הדיפלומטית כולה. ארצות הברית ניצלה כרבע ממלאי מיירטי הטילים המתקדמים שלה במהלך המערכות המשולבות של מבצע "אריה שואג" ו"זעם אפי" (Epic Fury), מה שחשף פער אספקה משמעותי המגביל את התיאבון האמריקני לחידוש מעשי האיבה. ישראל השיגה פגיעה משמעותית בתשתית הצבאית האיראנית במהלך השלב הפעיל של המערכה, אך שאלת הגרעין — השאלה שהתחילה את הכל — נותרה ללא מענה.
יום 86: פסק הדין
מבצע "אריה שואג" הגיע לרגע שכל מערכה צבאית חייבת להתמודד עמו בסופו של דבר: המעבר מעליונות קינטית לפתרון דיפלומטי. ישראל הוכיחה כי ברשותה הטווח, הדיוק והרצון להכות ישירות ברפובליקה האסלאמית — הישג הרתעתי בעל ממדים היסטוריים. איראן ספגה נזק כלכלי וצבאי קטסטרופלי, אך משטרה שורד ושלוחיה נותרו חמושים ומתרססים. הפסקת האש מחזיקה מעמד, אך זוהי הפסקת אש הבנויה על סתירות שאינן פתורות: ישראל המודרת, חזבאללה המתרסס, מתווה הסכם שנוי במחלוקת ומאגר אורניום שעדיין קיים.
שלושים הימים הבאים יקבעו אם הקורבנות של מבצע "אריה שואג" — עשרים ושמונה חללים ישראלים, מיליארדים בהוצאות ביטחוניות, ורבע מעתודות המיירטים של אמריקה שהתרוקנו — קנו ביטחון אמיתי או רק הפוגה לפני ההסלמה הבאה. מנהיגי ישראל, והמערב הדמוקרטי הניצב מאחוריהם, אינם יכולים להרשות לעצמם לתת לרגע זה לחלוף מבלי להבטיח שהשלום, אם יגיע, יהיה שלום ששווה להשיגו. הסכם המותיר את סף הגרעין של איראן על כנו אינו שלום. הוא דחייה של הקץ.