ביום המאה וחמישים וחמישה של מבצע "אריה שואג", המערכה הצבאית הישירה שפתחה בה ישראל נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן ב-28 בפברואר, הגיע העימות לנקודת המפנה המשמעותית ביותר שלו מזה שבועות. בשעה מאוחרת במוצאי שבת, ה-1 באוגוסט, פרסם הנשיא דונלד טראמפ ברשת "Truth Social" כי הוא מבטל תקיפה צבאית רחבת היקף מתוכננת על תשתית האנרגיה האיראנית, תוך שהוא מציין פניות דיפלומטיות מצד איראן ובעלות ברית מזרח-תיכוניות ששמן לא פורסם. ההודעה הגיעה שעות ספורות לאחר שפיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) השלים, לפי הדיווחים, את גיבוש חבילת האפשרויות למערכה אווירית אינטנסיבית של עשרה עד ארבעה-עשר ימים, שנועדה להחריב את יכולות הטילים הנותרות של איראן, את רשת החשמל שלה ואת מערך בתי הזיקוק שלה. המלחמה לא הסתיימה. היא רק נעצרה על פי התהום, כאשר שני הצדדים מחשבים האם הצעד הבא יהיה דיפלומטיה או השמדה.
ביטול הרגע האחרון של טראמפ ותנאיו
הצהרתו של הנשיא ב-Truth Social הייתה חד-משמעית בניסוחה: הפוגה זמנית, לא הפסקת אש. "על בסיס בקשה זו, הסכמתי, לטובתו העתידית של העולם וכמו כן, להישרדותה של איראן מצליחה ומשגשגת, לבטל את התקיפה, בכפוף ליכולת להגיע במהירות לעסקה", כתב טראמפ. באופן קריטי, טראמפ הציב שני תנאים שאינם ניתנים למשא ומתן: פתיחה מיידית, מלאה ומוחלטת של מצר הורמוז לתנועה ימית בינלאומית, וסיום מוחלט לאיום הגרעיני של איראן. ישראל, לפי הדיווח ב-Epoch Times, הסכימה שלא לתקוף את איראן אם טהרן תעמוד בפרמטרים אלו.
הביטול לא סימן חולשה. טראמפ הכריז במקביל כי ארצות הברית נותרת "נעולה וטעונה ומוכנה לפעול נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן, ברמות של עוצמה, כוח ואימה צבאית שלא נראו מאז מלחמת העולם השנייה". רטוריקה זו מגיעה בהמשך לדבריו בקמפ דיוויד שנמסרו רק עשרים וארבע שעות קודם לכן, ביום שישי, אז אמר הנשיא לעיתונאים בישירות האופיינית לו: "אנחנו נכה בהם קשה מאוד. ואתם יודעים שבשלב מסוים הם יגידו, 'אנחנו פשוט לא יכולים לשאת זאת יותר'". כשנשאל על ערוצים דיפלומטיים, השיב טראמפ בפשטות, "אני חושב שאנו פשוט רוצים לנצח", והוסיף כי הוא "מאבד אמון" בעסקה וכינה את הנושאים והנותנים האיראנים "מאוד לא ישרים" ו"חסרי כבוד לחלוטין", כפי שדווח על ידי ברייטבארט.
ההתערבות הדיפלומטית שהובילה לשינוי המגמה של טראמפ הגיעה מהדרגים הגבוהים ביותר של המונרכיה החזקה ביותר במפרץ. יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, התקשר באופן אישי לטראמפ בשבת, והפציר בו לבטל את התקיפות ולשוב למשא ומתן, כך לפי מקור המעורה בפרטי השיחה שצוטט ב-Axios. התערבותו של בן סלמאן משקפת את החישוב הנואש של ריאד: סעודיה כבר סופגת התקפות חות'יות ישירות על תשתיות הנפט שלה, ואינה יכולה להרשות לעצמה להילכד באש הצולבת של מערכת הפצצה אמריקנית בקנה מידה מלא נגד איראן שתשוגר, בחלקה, מבסיסים במפרץ.
חבילת התקיפה שכמעט יצאה אל הפועל
היקף המבצע הצבאי שטראמפ עצר מדגיש עד כמה קרובה הייתה המדינה והאזור כולו להסלמה דרמטית. טרם ההודעה בשבת, דיווחו CBS News ו-Axios כי ארצות הברית וישראל הכינו את מה שעשוי היה להיות אחת ממערכות ההפצצה הקשות ביותר בכל העימות הנוכחי, תוך התמקדות בתשתיות אנרגיה איראניות הכוללות תחנות כוח, בתי זיקוק ונקודות מפתח ברשת החשמל, עם פוטנציאל להטיל את טהרן לעלטה. ה-Wall Street Journal דיווח בנפרד כי CENTCOM הכין חבילת אפשרויות מקיפה למערכה אווירית אינטנסיבית שתימשך עשרה עד ארבעה-עשר ימים, במטרה לפגוע קשות ביכולות שיגור הטילים הנותרות של איראן.
התשתית הלוגיסטית למבצע כזה כבר הייתה מוכנה בשטח. יותר מ-שלושים מטוסי תדלוק אווירי כבר הוצבו בנמל התעופה בן גוריון, כאשר כעשרה מטוסי תדלוק נוספים אמורים להיפרס בישראל בימים הקרובים, כך לפי אתר החדשות הישראלי Ynet. זינוק זה בהיקף התדלוק הוא החתימה המובהקת של מערכה אווירית ממושכת וארוכת טווח הדורשת חדירה עמוקה למרחב האווירי האיראני. ישראל עצמה הועמדה בכוננות גבוהה. "אנחנו בכוננות גבוהה וממתינים להחלטתו הסופית של הנשיא", אמר גורם ישראלי רשמי ל-Jerusalem Post. עם זאת, באופן בולט, גורם ישראלי רשמי אחר דחה את הדיווחים על השתתפות ישראלית ישירה בתקיפות האמריקניות המתוכננות, והתעקש כי "ישראל אינה מודעת להחלטה לחדש פעילות צבאית מלאה, ולא נתבקש מישראל להצטרף לפעולות צבאיות כלשהן נגד איראן". נמל התעופה בן גוריון המשיך לפעול כסדרו, ופיקוד העורף לא פרסם הנחיות חדשות לאזרחים נכון למוצאי שבת.
רשת השלוחים של איראן מסלימה בחזית חדשה
בעוד הדיפלומטיה העסיקה את הכותרות, מערך השלוחים של איראן עמל על פתיחת זירת מבצעים חדשה ומסוכנת. התנועה החות'ית בתימן, כוח המשימה האמין ביותר של הרפובליקה האסלאמית, שיגרה טילים בליסטיים לעבר שני מתחמי נפט סעודיים בחוף הים האדום, וגרמה למה שצילומי לוויין וסרטונים מאומתים גאוגרפית מראים כנזק נרחב למתקן בג'יזאן, סמוך לגבול תימן. החות'ים תקפו במקביל שתי מכליות סעודיות בים האדום והכריזו רשמית על מצור על הספנות הסעודית במצר באב אל-מנדב, אחד מנתיבי השיט החיוניים ביותר מבחינה אסטרטגית בעולם, כפי שדווח ב-CNN.
ההסלמה החות'ית התרחבה גם למימד האווירי. הקבוצה האשימה את סעודיה בתקיפת נמל התעופה בצנעא כדי למנוע ממטוס של משלחת חות'ית בכירה לנחות עם שובו מהלווייתו של האייתוללה עלי חמינאי באיראן. הממשלה התימנית הנתמכת על ידי סעודיה אישרה כי כוחותיה הם שביצעו את התקיפה. העימות החות'י-סעודי הזה אינו מופע צדדי; הוא מהווה שלוחה אסטרטגית של שדה הקרב הרחב יותר של מבצע "אריה שואג". רשת הפרוקסי של איראן, הרחק מלהיות מנוטרלת לצמיתות על ידי מבצעי העריפה המוקדמים של ישראל נגד חיזבאללה ומוקדים אחרים של "ציר ההתנגדות", מפגינה יכולת מבצעית מחודשת וטווח השפעה אסטרטגי.
ניתוח של CNN שפורסם ב-2 באוגוסט הגיע למסקנה כי המיליציות בנות הברית של איראן, כולל חיזבאללה, החות'ים ופלגים שיעים עיראקים, מתאוששות ופותחות חזיתות חדשות. המנהיג העליון החדש של איראן, מוג'תבא חמינאי, בנו של האייתוללה עלי חמינאי שחוסל, חיזק עמדה זו באמצעות שליחת מכתב למנהיג חיזבאללה נעים קאסם, שבו תיאר את הארגון כמי שנמצא "בחזית ההתנגדות של איראן לישראל". מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב (WINEP) העריך זה מכבר כי איראן מאמינה שהיא יכולה לבצע פעילויות באזור האפור במפרץ בחסינות יחסית, לאחר שפרסה את "כל הכלים למניעת גישה ושלילה אזורית הדרושים לסגירת המצר אם תחליט לפנות לנתיב זה, כולל טילים ארוכי טווח נגד ספינות, כטב"מים מתאבדים וצוללות קטנות" (The Uncertain State of Deterrence in the Persian Gulf).
תמרונים דיפלומטיים ומתיחויות אזוריות
דוברת הבית הלבן, קארוֹלין ליוויט, ניסחה את עמדת הממשל במונחים בלתי מתפשרים, והאשימה את טהרן בהפרת מזכר ההבנות שנחתם עם וושינגטון בחודש שעבר באמצעות תקיפת כלי שיט מסחריים והריגת אנשי שירות אמריקאים. "הנשיא טראמפ לא יעמוד מן הצד ויאפשר להתנהגות טרוריסטית זו להתרחש. איראן תמשיך לשלם עד שתגיע לשולחן הדיונים בצורה שהנשיא טראמפ יראה בה משמעותית", אמרה ליוויט. הניסוח ראוי לציון: הבית הלבן מגדיר במפורש את פעולותיה של איראן כטרור, ולא רק כהפרה של הבנה דיפלומטית.
שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, הגיב באומרו לעמיתו הסעודי בשבת כי כל תקיפה אמריקנית או ישראלית תיתקל ב"תגובה מידתית". משרד החוץ של איראן הכריז בנפרד כי למדינות המפרץ יש "חובה מוסרית" למנוע מארצות הברית להשתמש בשטחן לצורך תקיפות, הצהרה המכוונת ישירות לבחריין, קטאר ואיחוד האמירויות הערביות, המארחות כולן מתקנים צבאיים אמריקניים. במקביל, ראש ממשלת עיראק אל-זאידי הכריז על "צעדי הרתעה" כדי למנוע מעיראק לשחק תפקיד כלשהו במעשי האיבה האזוריים, מה שמשקף את הרצון הנואש של בגדאד להימנע מלהפוך לשדה קרב בעימות בין ארה"ב לאיראן.
מחלקת המדינה של ארה"ב הדגישה את כובד המשקל של הרגע על ידי פרסום אזהרות אבטחה לאמריקאים ביותר מעשר מדינות ברחבי המזרח התיכון, כולל ישראל, בחריין, עיראק, ירדן, כווית, לבנון, עומאן, קטאר, סעודיה ואיחוד האמירויות, והפצירה באזרחים לשקול עזיבה או להיערך לעזיבה במקרה שתתרחש הסלמה. אמריקאים מחוץ לאזור הוזהרו "לשקול מחדש ברצינות נסיעות לאזור ומעבר דרכו". אזהרות רחבות טווח מסוג זה מונפקות לעיתים נדירות, והן מאותתות על דאגה אמיתית בקרב ממסד הביטחון הלאומי מכך שההפוגה המבצעית לא תחזיק מעמד.
מלחמת המידע של משמרות המהפכה
לצד ההתפתחויות הצבאיות הממשיות, מנגנון התעמולה של טהרן המשיך במערכת הדיסאינפורמציה המקבילה שלו. משמרות המהפכה טענו כי שלושה מטוסי קרב מסוג F-35 הושמדו בבסיס האוויר אל-אזרק שבירדן, טענה שדווחה על ידי Middle East Eye ב-1 באוגוסט. לא נמצא אישור לכך מצד ארצות הברית, ירדן או כל מקור עצמאי אחר. טענות כאלה עולות בקנה אחד עם הדפוס ארוך השנים של משמרות המהפכה לבדות הישגים בשדה הקרב לצרכי פנים, טקטיקה שמכון וושינגטון תיעד בהרחבה. טענות אלו אינן ראויות לתהודה אלא לחשיפה ככלי לוחמת מידע שהן באמת, שנועדו לשמר את המורל בתוך משטר הנתון ללחץ צבאי חסר תקדים.
היום ה-155: המלחמה בנקודת מפנה
תמונת המצב המבצעית ביום ה-155 מוגדרת על ידי פרדוקס. חבילת התקיפה המתוכננת הגדולה ביותר בעימות נגנזה, אך התשתית הצבאית להוצאתה אל הפועל נותרה פרוסה במלואה ואף מתרחבת. לאיראן הוצע חלון הזדמנויות צר למשא ומתן, אך שלוחיה מסלימים במקביל את המצב ברחבי האזור כולו. מוג'תבא חמינאי, השולט ממקום מסתורו מאז מות אביו בידי ישראל, לא הראה כל נטייה לפשרה, ובמקום זאת מכפיל את הימורו על "ציר ההתנגדות". תנאיו של טראמפ – פתיחת מצר הורמוז וחיסול איום הגרעין האיראני – מייצגים דרישות מקסימליסטיות שטהרן מעולם לא התקרבה לקבלן בעשרות שנים של משא ומתן. השאלה שתגדיר את הימים הקרובים היא פשוטה באכזריות: האם איראן תנצל את נתיב המילוט הדיפלומטי, או שמא הארסנל הנעול והטעון ישוחרר? ההיסטוריה וה-DNA האידיאולוגי של המשטר מרמזים על התשובה. על ישראל וארצות הברית להישאר מוכנות לשתי האפשרויות.