המשפט פורסם ב-8 באוקטובר 2026 במסגרת דף מידע לתקשורת של UN Women, שאינו חתום. UN Women הוא גוף קידום וסנגור של האו"ם. אין מדובר בבית משפט, בלשכת סטטיסטיקה או בגורם רפואי משפטי. שום גורם רשמי אינו חתום על הציטוט בשמו. דף המידע מנוסח בלשון הווה, כאילו המספרים הכוללים והסיבה להם כבר הוכחו כעובדה מוגמרת.
מקדם הכפלה איננו רשימת שמות
המזכר הטכני של UN Women עצמו מאפריל 2026 מתעד כיצד נוצר המספר שבכותרת. נתוני הבסיס הם "הרוגים שדווחו על ידי משרד הבריאות בעזה" (GMOH), המנוהל בידי חמאס, "מעודכן ל-31 בדצמבר 2025". השיטה מוצגת בהמשך ללא כחל וסרק: "ההרוגים המדווחים על ידי משרד הבריאות מוכפלים ב-1.69 כדי לאמוד את מספר מקרי המוות בפועל". באותו עמוד מופיעה שורת הנשים: "אומדן הרוגות תוך שקלול תת-דיווח = 10,983 × 1.69 = 18,561". ילדות ונשים מבוגרות מתווספות לפי מודל של נתחי אוכלוסייה, עד שהמזכר יכול להכריז על נתון משולב ש"עולה על 38,000". ניסוח זה בדף המידע מאוקטובר מציג את המספר 38,000 כעובדה מוגמרת. המסמך מאפריל הוא אומדן המבוסס על מקדם תיקון, ולא רשימה שמית של קורבנות.
מכון המחקר הקרן להגנה על דמוקרטיות (FDD) מציין כי משרד זה "אינו מבחין בספירתו בין אזרחים לבין מחבלים". למרות זאת, דף המידע מציג את הסך המוכפל כאילו היה מפקד של נשים וילדות אזרחיות שנהרגו מאש ישראלית.
אותה מניפולציה מתבצעת גם ביחס לפציעות. המזכר הטכני קובע כי נתוני הפציעות "דווחו כולם כמספרים כוללים, ללא פילוח לפי מין או גיל", וכי "בהיעדר נתונים מפולחים, לא ניתן להעריך ישירות את ההשפעה הספציפית על נשים וילדות". לאחר מכן הוא משקלל יחסים של ארגון הבריאות העולמי ושל המשרד עד שהוא מגיע לקביעה כי ישנן "קרוב ל-11,000" נשים וילדות עם פציעות לכל החיים – 10,884 בטבלה המחושבת. המספר 11,700 שמופיע בדף המידע הוא אותו מודל, שהתקבע כנתון סטטיסטי עובדתי. ניסוח זה מציג פילוח מגדרי שכלל אינו קיים במסמכי הפציעות.
תמר שטרנטל, במאמר ב-JNS, מציינת את הפילוח המאוחר יותר שפרסם חמאס בעצמו: משרד ההסברה של חמאס "דיווח כי מתוך 73,066 בני אדם שנהרגו במהלך המלחמה, 21,500 היו ילדים ו-12,500 היו נשים". 12,500 נשים לפי רישומי חמאס אינן עולות על 38,000 נשים וילדות. UN Women סגר את הפער באמצעות מקדם ההכפלה 1.69 והקצאת נתחים סטטיסטיים לפי גיל ומין. זהו מודל משוער. אין זו ספירה של מתים מזוהים.
סעיף הסיבתיות ופתיחת המלחמה
סעיף הסיבתיות בדף המידע מאשים אך ורק את ישראל. מקרי המוות והפציעות ממוסגרים כ"תוצאה של תקיפות אוויריות ופעולות צבאיות קרקעיות של ישראל". חמאס אינו מוזכר כמי שיזם את המלחמה. משטר הטרור האסלאמיסטי בעזה אינו מוזכר כמי שמנהל את הרשימות. מחבלים שנכללים במספרי המשרד אינם מופרדים מהאוכלוסייה האזרחית. החטופים אינם מוזכרים כלל.
ה-7 באוקטובר הוא שפתח את המלחמה הזו. מחבלים בהובלת חמאס רצחו כ-1,200 בני אדם וחטפו 251. שגרירות ישראל מציינת כי "מחבלי חמאס פתחו במלחמה זו ברצח של למעלה מ-1,200 בני אדם" וכי 251 בני אדם נחטפו באותו יום. חמאס עדיין מחזיק בחטופים. דף מידע שמתארך את ההרג על פני שלוש שנות מלחמה תוך הטלת האחריות לכל אישה וילדה מהמודל על פעולות ישראל, מתייחס לטבח ההוא כאל אירוע שניתן להתעלם ממנו.
ארגון UN Women לקח מספר כולל ממשרד המנוהל בידי חמאס, הכפיל אותו, בנה מודל לחלוקה המגדרית החסרה, והדפיס את התוצאה כמפקד מדויק של הרוגים בפעולות ישראל.