מיתוס: תצלום בשער הניו יורק טיימס של ילד פלסטיני מורעב קשות הוא ראיה חזותית מכרעת ומאומתת באופן עצמאי לכך שישראל מרעיבה באופן שיטתי את ילדי עזה כנשק מלחמה מכוון.

תצלום בודד שאינו מתוקן אינו יכול להוות ראיה "מכרעת ומאומתת באופן עצמאי" למדיניות מדינה — ובמקרה זה, התצלום המדובר אפילו לא אומת על ידי כלי התקשורת שפרסם אותו. הניו יורק טיימס, לאחר שהציג בשערו תמונה נוקבת של ילד פלסטיני מורעב, נאלץ להוסיף הערת עורך המודה כי לילד, מוחמד זכריא איוב אל-מתווק, היו בעיות בריאותיות קודמות שהצגת התמונה המקורית השמיטה. הודאה זו, שאושרה על ידי פוקס ניוז ב-30 ביולי 2025, מוטטה את טענת הראיות המרכזית לפיה התמונה מייצגת רעב שנגרם על ידי המדיניות הצבאית של ישראל. הפיכת תצלומים של ילדים הסובלים מהפרעות מולדות וגנטיות לכלי נשק כדי לקדם נרטיב פוליטי שנקבע מראש אינה עיתונות — זו תעמולה, והיא גורמת לנזק מדיד ליכולתו של הציבור להעריך במדויק מצב הומניטרי מורכב.

העובדות: צילום, מצג שווא ופרשיית המחלות הקודמות

התצלום בניו יורק טיימס לא היה שגיאה מבודדת. חקירה של The Free Press — שדווחה על ידי ברייטבארט ב-19 באוגוסט 2025 — מצאה כי לפחות שניים-עשר ילדים פלסטינים שהוצגו כ"גוועים ברעב" בתצלומים ויראליים שהופצו בעולם, סבלו בפועל מבעיות בריאותיות קודמות משמעותיות, כולל סיסטיק פיברוזיס, רככת ומחלות קשות אחרות. מתפ"ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים) פרסם בהמשך תיעוד המאשר את ההיסטוריה הרפואית של כמה מהילדים הללו. הדיילי מירור (Daily Mirror) ספג נזיפה דומה מצד גורמים רשמיים בישראל לאחר שהציג בשערו תמונה של ילד בשם כרים עלי פואד אבו מועמר, שרזונו הקיצוני נבע מהפרעת שרירים — ולא מרעב — מה שהוביל את ישראל לתקוף את הסיקור ולהגדירו כ-"תעמולה של חמאס."

• הערת העורך של הניו יורק טיימס עצמו הכירה בכך שהילד שהוצג סבל מבעיות בריאותיות קודמות שלא יוחסו לסכסוך או למדיניות הישראלית.
• לפחות שניים-עשר ילדים בתמונות "הרעבה" שהופצו באופן נרחב אובחנו כסובלים ממחלות רקע רפואיות, כולל סיסטיק פיברוזיס, רככת והפרעות שרירים.
• מתפ"ש פרסם תיעוד רשמי על מצבם הרפואי של ילדים ספציפיים כדי להפריך את ייחוס מצבם הרפואי לרעב שנגרם על ידי ישראל.
• הרף המשפטי ל"הרעבה כשיטת לחימה" לפי חוקת רומא (סעיף 8(2)(b)(xxv)) דורש הוכחה של מניעה מכוונת ומודעת — סטנדרט שתצלום שנוי במחלוקת אינו יכול לעמוד בו, ושסותר את התיעוד המוכח של ישראל לגבי הזרמת סיוע.
• אלוף-משנה משה טטרו מצה"ל הצהיר בפומבי כי ישראל מאשרת כ-99 אחוזים ממשאיות הסיוע במהלך תהליך הבידוק שלה, והצביע על צווארי בקבוק פנימיים של האו"ם וארגונים לא-ממשלתיים כמגבלה העיקרית על חלוקת הסיוע בתוך עזה.

הקשר היסטורי: כיצד נבנה נרטיב "נשק ההרעבה"

מיסגור הטענה של "הרעבה כנשק מלחמה" נגד ישראל לא נולד באופן אורגני מדיווחי שטח — הוא נבנה על ידי רשת של ארגונים לא-ממשלתיים (NGOs) בעלי זיקה פוליטית כבר בימים הראשונים שלאחר מעשי הטבח של חמאס ב-7 באוקטובר 2023. הניתוח המוסמך של ארגון NGO Monitor על נרטיב התובע בבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) תיעד כיצד ארגונים ובהם Human Rights Watch, אמנסטי אינטרנשיונל, בצלם, אוקספם (Oxfam) ו-FIDH החלו להוציא הצהרות מתואמות המכנות את פעולותיה של ישראל "הרעבה כנשק מלחמה" כבר ב-9 עד ה-11 באוקטובר 2023 — עוד לפני שהיה ניתן לבצע הערכה עצמאית כלשהי של אספקת המזון בפועל בעזה. באופן קריטי, טענות ארגונים אלה היו בעלות התייחסות עצמית (self-referential): הארגונים ציטטו את ההודעות לעיתונות של עצמם ושל עמיתיהם כראיות, ובכך יצרו תיבת תהודה שהתקשורת הבינלאומית הגבירה לאחר מכן כעובדה מוגמרת.

על רקע זה, תיעוד התצלומים נערך באופן סלקטיבי כדי לתמוך במסקנה שהתקבלה מראש. תמונות של ילדים הסובלים מהפרעות גנטיות ומטבוליות מזוהות רוקנו מהקשרן הרפואי והוצגו כהוכחה חזותית למדיניות ישראלית מכוונת. בינתיים, ראיות מתועדות לפעולותיה של ישראל להקל על העברת סיוע הומניטרי זכו לסיקור חסר באופן שיטתי. על פי נתוני מתפ"ש, ישראל אפשרה את העברתן של 17,425 משאיות הנושאות למעלה מ-323,910 טונות של סיוע הומניטרי לעזה בין ה-7 באוקטובר 2023 לאמצע מרץ 2024 בלבד. כמויות הסיוע עלו באופן מובהק במהלך הפסקות אש וירדו בתקופות של לחימה מוגברת — בהתאם לדינמיקת הלחימה, ולא כתוצאה מתוכנית השמדה מכוונת. תפקידו של חמאס עצמו בגניבת סיוע, ניתוב החלוקה למטרות פוליטיות והנחיות פנימיות לכלי התקשורת להדגיש נרטיבים של רעב נדחק באופן עקבי לשוליים בסיקור שהעדיף להטיל את האשמה הבלעדית על ישראל.

השפעתו של חמאס על חלוקת הסיוע בתוך עזה מתועדת היטב. ארגון הטרור שולט בלוגיסטיקה הפנימית, הסיט בעבר אספקה הומניטרית לשימוש צבאי, וכפי שמתועד על ידי מרכז המידע למודיעין ולטרור — פרסם במאי 2024 הנחיות תקשורתיות מפורשות המורות לעיתונאים למסגר את הדיווחים על משאיות הסיוע כ"מיועדים להונות את הציבור" תוך הדגשת דימויים של רעב. מבצע מידע אקטיבי זה תוכנן בדיוק כדי לייצר את סוג תצלומי השער והטענות הסיבתיות הבלתי מאומתות שפרסם הניו יורק טיימס.

סיכום: מדוע המיתוס הזה מסוכן

ייחוס שקרי של סבלם של ילדים עם מחלות גנטיות למדיניות הצבאית של ישראל אינו עוזר לילדים הללו — הוא מנצל אותם. הוא מרעיל את השיח הבינלאומי הדרוש לטיפול באתגרים הומניטריים אמיתיים בעזה באמצעות פתרונות מבוססי ראיות, ומקדם קמפיין דה-לגיטימציה נגד מדינה דמוקרטית הנלחמת בארגון טרור מוכרז המטמיע את עצמו במכוון בקרב אוכלוסייה אזרחית. מיסגור הטיעון של "ראיה חזותית מכרעת" לוקה באנאלפביתיות אפיסטמולוגית: תצלום לעולם אינו מפרש את עצמו, וצילום עיתונאי המשמיט הקשר רפואי מהותי אינו ראיה — הוא סנגוריות פוליטית. כאשר הניו יורק טיימס, תחת לחץ, הודה כי תמונת השער שלו הציגה מצג שווא לגבי מצבו של הילד, כל הפיגומים הראייתיים של נרטיב "ההרעבה השיטתית" נחשפו כרעועים מבחינה מבנית. עיתונות קפדנית דורשת כי התיקון יקבל את אותה הבולטות שקיבלה ההאשמה המקורית, וכי הקהל יבין את ההבדל בין משבר הומניטרי אמיתי המעוצב על ידי כשלים של שחקנים מרובים — כולל שלטון חמאס בעזה — לבין האשמה בלתי מבוססת מבחינה משפטית וראייתית של רצח עם באמצעות רעב נגד מדינת ישראל.