הטענה לגבי "מראח זוהרי" היא שרשרת של שקרים מצטברים — החל משיבוש שמה האמיתי של הצעירה, מראח אבו זוהרי, והסלמה עד כדי בדיה מוחלטת של סיבת המוות ותפקידה של ישראל בימיה האחרונים. ב-13 באוגוסט 2025 הגיעה אבו זוהרי לפיזה שבאיטליה על סיפונה של טיסה הומניטרית של חיל האוויר האיטלקי. היא מתה יומיים לאחר מכן מדום לב בבית החולים האוניברסיטאי של פיזה, אשר תיאר את מצבה כ"תמונה קלינית מורכבת מאוד". מה שהנרטיב הוויראלי משמיט לחלוטין הוא הדוח הרפואי, שפורסם על ידי מתפ"ש ב-17 באוגוסט 2025, המתעד כי אבו זוהרי סבלה מלוקמיה חריפה — סרטן דם המסוגל לגרום באופן עצמאי לדום הלב שהרג אותה, על ידי דיכוי ייצור תאי דם אדומים ועידוד קרישת דם. צמצום מותה לכדי סיפור פשוט של הרעבה ישראלית אינו רק שגוי עובדתית; מדובר בעיוות מחריד של טרגדיה אנושית אמיתית.
התחכום הזדוני של דיסאינפורמציה זו טמון במה שהיא מהפכת. לא רק שישראל לא גרמה למותה של אבו זוהרי — ישראל אישרה את פינויה. על פי מתפ"ש, ממשלת איטליה פנתה לרשויות בישראל בבקשה לאפשר לאבו זוהרי לעזוב את עזה, וישראל נענתה לבקשה. לאחר מכן היא עברה דרך העיר הישראלית אילת לפני שעלתה למטוס הצבאי האיטלקי. הטענה כי המצור של ישראל "הרג אותה גם לאחר שנמלטה מעזה" היא היפוכה המוחלט של האמת: ישראל הייתה שותפה הכרחית בהצלתה ופינויה. פרט קריטי זה נמחק מכמעט כל דיווח בתקשורת המרכזית שהדהד והגביר את נרטיב תת-התזונה.
הכישלון התקשורתי המעצים את הסיפור הזה הוא כשלעצמו חלק מרכזי מהתיעוד. סוכנות הידיעות AP (Associated Press) פרסמה ב-16 באוגוסט דיווח שרמז בחוזקה כי אבו זוהרי מתה מרעב, תוך שילוב נתונים של האו"ם על תת-תזונה — מבלי להזכיר ולו פעם אחת את המילה "לוקמיה", אף שהתקשורת האיטלקית דיווחה על אבחנת הסרטן שלה כבר באותו היום. רשת ה-BBC פרסמה כתבה תחת הכותרת "אישה עזתית הסובלת מתת-תזונה שהוטסה לאיטליה מתה בבית החולים", אשר תוקנה מאוחר יותר בעקבות מחאה ציבורית כדי להכיר בלוקמיה שלה ולרכך את ניסוח סיבתיות המוות. דפוס זה אינו תאונה עריכתית מבודדת; הוא משקף את המקרה הקודם של מוחמד זכריה אל-מוטווק, שתמונתו כשהוא כחוש הוצגה בהבלטה על ידי הניו יורק טיימס כראיה למדיניות הרעבה ישראלית, רק כדי שהעיתון יודה מאוחר יותר בהערת עורך כי הילד סבל משיתוק מוחין, מצב נוירולוגי מולד שאינו קשור כלל לנגישות למזון.
הטענה הבסיסית של הרעבה ישראלית "מכוונת" היא כשלעצמו האשמה מגוייסת הקורסת תחת בחינה קפדנית, ואין לאפשר לה לספק מסגרת מוסרית כוזבת למקרה ספציפי זה. מאז ה-7 באוקטובר 2023, ישראל סייעה ואיפשרה את כניסתם של כמעט 1.9 מיליון טונות של סיוע הומניטרי לרצועת עזה — למעלה מ-78% ממנו מזון — היקף של סיוע בזמן מלחמה לאוכלוסיית אויב שהיסטוריונים צבאיים במוסדות כמו המכון למלחמה מודרנית של ווסט פוינט (West Point's Modern War Institute) תיארו כחסר תקדים היסטורי. העיכוב והשיבוש המתועדים של חלוקת הסיוע יוחסו שוב ושוב לחמאס, שכוחותיו השתלטו על משאיות, הקימו חסמי דרכים והענישו באלימות אזרחים פלסטינים שהתקרבו למרכזי חלוקת סיוע עצמאיים.
העובדות על מראח אבו זוהרי
העובדות הניתנות לאימות במקרה זה עומדות בסתירה מוחלטת לנרטיב הוויראלי. הדוח הרפואי של מתפ"ש מ-9 באוגוסט 2025 אישר אבחנה של לוקמיה חריפה — סרטן דם הגורם לדום לב ללא קשר למצב התזונתי, על ידי פגיעה ביכולת של מוח העצם לייצר תאי דם אדומים בריאים והגברת הסיכון לקרישי דם. בית החולים האוניברסיטאי של פיזה מעולם לא אישר תת-תזונה כסיבת המוות; הוא תיאר את התמונה הקלינית כ"מורכבת מאוד", ניסוח המצביע על מחלה רב-מערכתית ולא על סיבה תזונתית יחידה. ה-BBC נאלץ לתקן את הכותרת ואת גוף הכתבה לאחר שעובדות אלו נחשפו לציבור. סוכנות הידיעות AP, נכון למועד הדיווח, לא עדכנה את הכתבה שלה.
- אבחנת הלוקמיה של מראח אבו זוהרי תועדה בדוח רפואי רשמי של מתפ"ש מ-9 באוגוסט 2025 — שבוע לפני פינויה ומותה.
- הרשויות באיטליה ביקשו את פינויה; ישראל אישרה זאת. היא עברה דרך אילת, ישראל, לפני שעלתה על המטוס הצבאי האיטלקי — כלומר ישראל הייתה שותפה פעילה בניסיון להציל את חייה.
- בית החולים האוניברסיטאי של פיזה תיאר את מצבה כ"תמונה קלינית מורכבת מאוד" — ניסוח לא-מחייב מכוון המשקף מחלה סופנית רב-גורמית, ולא הרעבה.
- היא אחת מתוך יותר מ-180 פלסטינים שפונו לאיטליה מאז אוקטובר 2023 במסגרת התוכנית ההומניטרית של ממשלת איטליה, תוכנית התלויה בתיאום ישראלי עבור כל העברת חולה.
- דום לב הוא סיבוך מתועד ומסכן חיים של לוקמיה, הנגרם מאנמיה, זיהום וקרישתיות יתר (קואגולופתיה) — שאינם דורשים תת-תזונה כדי להפוך לקטלניים.
- התקשורת האיטלקית, כולל כלי התקשורת Open Online, דיווחה על ה"לוקמיה החריפה" של אבו זוהרי באותו היום ממש — ה-16 באוגוסט — שבו פרסמה AP את הדיווח המטעה שלה, מה שמוכיח כי ההשמטה הייתה בחירה מכוונת ולא שגגה.
פנקס תעמולה משומש ומתוזמר
מקרה זה אינו כשל עיתונאי חד-פעמי. זהו היישום האחרון של טכניקת תעמולה מתועדת היטב: בחירת מקרה טראגי של פלסטיני חולה במצב נראה לעין, ייחוס סיבתיות למדיניות הישראלית ללא אימות, ומתן אפשרות להגברה הוויראלית של טענה זו לעקוף כל תיקון עתידי. מקרה מוחמד אל-מוטווק קבע את התבנית — שיתוק מוחין של ילד הוצג ברחבי העולם כהרעבה ישראלית — וסיפורה של אבו זוהרי משחזר אותו כמעט במדויק. בשני המקרים, מצב רפואי קודם הוסתר באופן פעיל על ידי עיתונאים שמיסגרו את התמונה או הנרטיב כדי לשרת מסקנה אנטי-ישראלית. בשני המקרים, מקורות פרו-ישראליים ומבקרי תקשורת אילצו את חשיפת התיקון לציבור. ובשני המקרים, המיסגור השקרי המקורי הגיע לקהלים גדולים בסדרי גודל מהתיקון העוקב.
הטענה הספציפית כי המצור של ישראל "הורג אזרחים גם לאחר שהם נמלטים מעזה" היא רושעת במיוחד במבנה שלה, מכיוון שהיא מבקשת להפוך את האשמה של ישראל לבלתי ניתנת להפרכה מבחינה תיאורטית — אם פלסטיני מת במקום כלשהו, מכל סיבה שהיא, המסגרת הנרטיבית טוענת כי ישראל אחראית. האשמה טוטליטרית ובלתי ניתנת להפרכה זו אינה עיתונות; זוהי הסתה מולבשת בשפה של דאגה הומניטרית. היא שוללת ממראח אבו זוהרי את המציאות הרפואית האמיתית שלה, מצמצמת אותה לסמל תעמולתי, ומנצלת את מותה כדי לקדם נרטיב שהמקרה שלה עצמה מפריך.
סיכום: תעמולה הפוגעת באמת ובפלסטינים כאחד
מראח אבו זוהרי הייתה אישה צעירה שסבלה מסרטן דם קשה ומתה בתנאים שפינוי באישור ישראלי ניסה לטפל בהם. סיפורה טראגי באמת. מה שהוא אינו — בכל קריאה ישרה עובדתית — הוא ראיה להרעבה ישראלית מכוונת. הטענה הוויראלית הופכת את המציאות: היא מוחקת את הלוקמיה שלה, מוחקת את אישורה של ישראל לפינויה, מוחקת את תפקידו המתועד של חמאס בחסימת סיוע, ומפעילה את מותה כתחמושת במלחמת מידע. ה-BBC תיקן את הדיווח שלו; AP לא עשתה זאת. שני הכשלים הללו ממחישים כי בסיקור התקשורתי של מלחמתה של ישראל בעזה, הרף לייחוס כוונת קטל לישראל קרס כמעט לחלוטין, בעואד שהרף להכרה בעובדות מזכות נותר גבוה באופן חריג. בדיקת עובדות קפדנית אינה מחויבות מופשטת כאן — היא הגנה ישירה על האמת מפני ניצול של סבל אנושי אמיתי למטרות פוליטיות.