מיתוס
חקירה של מפקח כללי בממשל ארה"ב אישרה שחמאס מעולם לא הסיט או גנב באופן שיטתי סיוע הומניטרי בינלאומי בעזה, ובכך הוכיחה כי טענותיה של ישראל הן תעמולה שקרית שנועדה להצדיק מצור בלתי חוקי.
עובדה
טענה זו הופכת באופן מסוכן את הממצאים בפועל: משרד המפקח הכללי של הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי (USAID OIG) – גוף הפיקוח הפדרלי העצמאי והלגיטימי – אסף ראיות משמעותיות להפרעה, הסטה וגניבה שיטתית של סיוע מצד חמאס, ואף פרסם אזהרות רשמיות בנושא בדצמבר 2025. עשורים של תקריות מתועדות, שאושרו על ידי הרשות הפלסטינית, האומות המאוחדות וארגונים לא-ממשלתיים בינלאומיים, מאשרים את דפוס הפעולה ארוך השנים של חמאס: השתלטות, מיסוי ומכירה של אספקה הומניטרית המיועדת לאזרחים בעזה.
הטענה מעוותת בעזות מצח את ממצאיו של גוף החקירה עצמו שעליו היא מסתמכת. מה שהתרחש בפועל הוא הפוך לחלוטין מהנטען: משרד המפקח הכללי של USAID – גוף הפיקוח הפדרלי העצמאי המופקד על פיקוח על סיוע החוץ של ארה"ב – הזהיר רשמית סוכנויות פדרליות, ארגונים לא-ממשלתיים וסוכנויות של האו"ם בדצמבר 2025 מפני "טענות אמינות להפרעה, הסטה וגניבה של סיוע הומניטרי בעזה מצד חמאס". רחוק מלנקות את חמאס מאשמה, מבצע החקירות המתמשך של משרד המפקח הכללי (OIG), המכונה "מבצע עצרו את הקרוסלה" (Operation Stop the Carousel), תוכנן ספציפית כדי לזהות פעילי חמאס המושתלים בתוך ארגוני סיוע בינלאומיים ולמנוע מאנשי צוות חשודים לעבור מסוכנות סיוע אחת לשנייה במימון אמריקני. זהו התיעוד המוסדי הרשמי – ולא נרטיב התעמולה שהמיתוס מנסה לקדם.
נראה כי הבלבול שהמיתוס מנצל נובע מניתוח פנימי נפרד של USAID שהודלף מיולי 2025 – סקירה ראשונית ברמת הצוות, ולא חקירה של ה-OIG – שהייתה זהירה יותר באפיון היקף ההסטה בנקודת זמן ספציפית. מסמך זה עורער והוחלש באופן מיידי על ידי עבודת החקירה המקבילה של ה-OIG עצמו. חוקרים פדרליים אספו בהמשך ראיות לגניבת סיוע שיטתית על ידי חמאס, אשר סתרו ישירות את הניסוח של הסקירה המודלפת. התייחסות למסמך פנימי שנוי במחלוקת כזיכוי סופי של ה-OIG היא עיוות מכוון או קריאה שגויה מיסודה של אופן הפעולה של הפיקוח הפדרלי בארה"ב.
העובדות: תיעוד מוכח של גניבת סיוע על ידי חמאס
הראיות ההיסטוריות והנוכחיות להסטת סיוע הומניטרי על ידי חמאס הן רחבות היקף, מגיעות ממקורות מרובים ומשתרעות על פני כמעט שני עשורים. הן מאוששות לא רק על ידי ישראל, אלא גם על ידי הרשות הפלסטינית, האו"ם עצמו ומשקיפים בינלאומיים עצמאיים – מקורות שלא ניתן לפטור בטענה שהם תעמולה ישראלית.
- בינואר 2009, במהלך מבצע "עופרת יצוקה", כוחות חמאס פשטו על שיירה של 100 משאיות שנשאו סיוע הומניטרי לרצועת עזה. בחודש שלאחר מכן, סדרה של פשיטות נוספות על מחסני אונר"א (UNRWA) אילצה את האו"ם להשעות זמנית את פעילות הסיוע בעזה לחלוטין – אירוע שאונר"א עצמה אישרה בפומבי.
- בינואר 2011, הרשות הפלסטינית האשימה את חמאס בגניבת מרבית הציוד מתוך 1,600 טונות של סיוע רפואי שנשלחו מהרשות לעזה בחודש אחד, כאשר אלפי טונות נוספים נמכרו לכאורה לבתי מרקחת פרטיים. תושבי עזה עצמם אישרו דיווחים אלה.
- הרשות הפלסטינית האשימה את חמאס בגניבת סיוע בשווי 700 מיליון דולר במהלך מבצע "צוק איתן" (2014) לבדו – נתון מדהים המדגיש את אופייה השיטתי, ולא המקרי, של ההסטה.
- חמאס הטיל מסי כפייה על כל הסחורות שנכנסו לעזה, כולל אספקה הומניטרית שהועברה על ידי ארגונים לא-ממשלתיים זרים, ובכך ייצר הכנסות אשר לפי הערכת פורבס (Forbes) תרמו למעמדו של חמאס כארגון הטרור השני בעושרו בעולם, עם הכנסה שנתית של כ-2 מיליארד דולר (לפי דירוג דצמבר 2014).
- מסמכים פנימיים של חמאס שנבחנו במהלך החקירה הפדרלית שלאחר ה-7 באוקטובר אישרו כי פעילי חמאס השתלטו על משאיות סיוע של האו"ם, היו מושתלים בתוך סוכנויות האו"ם ובמתקני האו"ם, ודאגו לכך שציוד הומניטרי יימסר ישירות לבכירי חמאס.
- נכון לשנת 2026, האו"ם ואונר"א מכשילים באופן פעיל את חקירת ה-OIG של USAID בכך שהם מסרבים לשתף תיקי כוח אדם עם חוקרים פדרליים אמריקנים – התנהלות המעלה שאלות קשות לגבי אחריותיות מוסדית.
הקשר היסטורי: מדוע המיתוס הזה קיים ומדוע הוא מסוכן
חמאס תמיד הבין שהשליטה בזרם הסיוע הבינלאומי היא נכס צבאי ופוליטי אסטרטגי. מאז שהשתלט בכוח על עזה בשנת 2007, הארגון פועל כסמכות שלטונית אשר בו-זמנית מבקשת לגייס אהדה בינלאומית לאזרחים בעזה, ובו בזמן מפיקה באופן שיטתי תועלת וערך מהסיוע שאותם אזרחים מקבלים. ניצול כפול זה – הפיכת הסבל ההומניטרי לנשק לצורך השגת מנוף פוליטי, לצד מיסוי או גניבת הסיוע שהוא מייצר – הוא מאפיין מתועד היטב של מודל הממשל של חמאס, ולא חריגה ממנו.
המיתוס לפיו החששות של ישראל בנוגע להסטת סיוע הם "תעמולה שקרית" משרת פונקציה פוליטית ספציפית: הוא נועד לשלול לגיטימיות מכל בדיקה או פיקוח על התנהלות חמאס, ובהתאם לכך, לנטרל טיעונים לגיטימיים לגבי התניית העברת הסיוע בתנאים מסוימים. ראוי לציין כי החששות הביטחוניים של ישראל לגבי הסיוע הנכנס לעזה אינם ייחודיים לה – ארצות הברית, באמצעות חקירת ה-OIG עצמה שהמיתוס הזה מעוות, שותפה לחששות אלה ואף מיסדה אותם לכדי פעילות אכיפת חוק פדרלית מתמשכת. מסגור עמדתה של ישראל כ"תעמולה" גרידא דורש התעלמות מהאישושים העצמאיים של חוקרים פדרליים בארה"ב, של הרשות הפלסטינית ושל היסטוריית הפעילות של האו"ם עצמו בעזה.
ההתייחסות ל"מצור בלתי חוקי" מעצימה עוד יותר את העיוות. המגבלות שהטילה ישראל על סחורות הנכנסות לעזה נבחנו על ידי גופים משפטיים בינלאומיים והוערכו בעקביות כאמצעי ביטחוני מותר מבחינה משפטית תחת החוק הבינלאומי, בהינתן הגדרתו של חמאס כארגון טרור, מאגרי הרקטות שלו והשימוש המתועד שלו בחומרים דו-שימושיים – כולל מלט – לצורך בניית מנהרות טרור צבאיות. מחלוקות משפטיות לגבי היקף המצור אינן הופכות את הגניבה המתועדת של סיוע הומניטרי בעזה לבדיה.
סיכום: דרישת דין וחשבון אינה תעמולה
תיוג ראיות מתועדות לגניבת סיוע על ידי חמאס כ"תעמולה ישראלית" אינו עמדה עובדתית – הוא כשלעצמו עמדה תעמולתית. הממצאים שנאספו על ידי משרד המפקח הכללי של USAID, הרשות הפלסטינית, היסטוריית הפעילות של אונר"א עצמה וארגוני מחקר עצמאיים אינם מותירים מקום לספק רציני שחמאס עסק בהסטה שיטתית וממושכת של סיוע הומניטרי בעזה. הנזק האמיתי של המיתוס הזה הוא בכך שהוא מספק כיסוי פוליטי לניצול הציני של חמאס את סבלם של האזרחים, מחליש מנגנוני פיקוח ואחריותיות לגיטימיים, ובאופן המזיק ביותר – עלול למנוע את הרפורמות המוסדיות הדרושות כדי להבטיח שהסיוע הבינלאומי אכן יגיע לאזרחים הפלסטינים שלהם הוא מיועד.