מותה של מראח אבו זוהרי הוא טרגדיה אנושית אמיתית, ואף אדם רציני אינו מערער על משבר התזונה החריף שנוצר בעזה. אך הפיכת מותה לכלי לניגוח כהוכחה למסע הרעבה ישראלי מכוון היא תמרון תעמולתי, ולא טענה עובדתית. עצם העובדה שהיא פונתה — הוטסה בטיסה הומניטרית של ממשלת איטליה לצד 30 חולים קשים אחרים — עומדת בסתירה ישירה לנרטיב של מובלעת סגורה המורעבת במכוון. איטליה הצליחה להוציא אותה בדיוק בגלל שצינורות פינוי היו קיימים. מותה בבית חולים בפיזה הוא תוצאה של המחיר ההומניטרי הקטסטרופלי של המלחמה בעזה; הוא אינו מהווה הוכחה למדיניות השמדה מתוכננת.
עובדות המקרה והתמונה ההומניטרית הרחבה יותר
לפי דיווח של ה-Guardian (16 באוגוסט 2025), מראח אבו זוהרי הגיעה לפיזה בטיסה הומניטרית של חיל האוויר האיטלקי ביום רביעי בלילה ומתה זמן קצר לאחר מכן. היא הייתה אחת מ-**31 חולים במצב קריטי** — שסבלו ממחלות מולדות קשות, פציעות או קטיעות — שפונתה בשלוש טיסות של ממשלת איטליה באותו שבוע. הנכונות של ממשלת איטליה לארגן את הרכבת האווירית הזו, ושיתוף הפעולה של ישראל עם התהליך, הן עובדות העומדות במתח ישיר עם הטענה למדיניות הרעבה הרמטית.
- מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) אפשר אלפי בדיקות ומעברים של משאיות סיוע לאורך כל העימות, כולל דרך מעברי כרם שלום וארז, גם בתקופות של לחימה עצימה.
- המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) תיעד שנפחי הסיוע עלו וירדו במתאם ישיר לעצימות בשדה הקרב — הגיעו לשיא לאחר הפסקת האש הראשונה בנובמבר 2023 וירדו במהלך הסלמות מחודשות — דפוס העולה בקנה אחד עם הדינמיקה של לחימה בשטח בנוי, ולא עם מדיניות מצור מכוונת.
- חמאס תועד על ידי ה-INSS וחוקרים אחרים כמי שמסיט באופן שיטתי סיוע הומניטרי, כולל אספקת מזון, כדי לקיים את פעולותיו הצבאיות, למכור סחורות בשווקים המקומיים ולחזק את שליטתו הפוליטית באוכלוסיית עזה.
- משרד ההסברה של ממשלת חמאס הנחה את כלי התקשורת במאי 2024 לאפיין את משלוחי הסיוע ככאלה ש"נועדו להוליך שולל את הציבור", ללא קשר לנפחם האמיתי — מה שמעיד על אסטרטגיית תעמולה מכוונת סביב הנרטיב ההומניטרי.
כיצד צמח נרטיב "הרעב המכוון" ומדוע הוא מטעה
נרטיב "הרעב המכוון" נשען רבות על תחזיות ה-IPC (סיווג שלבי אבטחת מזון משולב) ודוחות OCHA, שהשתמשו בעקביות בנתונים שסופקו על ידי מוסדות בשליטת חמאס בעזה או סוננו דרכם. תחזיות אלו הוטלו בספק על ידי ישראל ועל ידי אנליסטים עצמאיים שציינו כי הכרזות רעב של ה-IPC דורשות ספי ראיות מחמירים — כולל שיעורי תמותה מאומתים מרעב — שקשה היה לאמת באופן עצמאי באזור מלחמה שבו חמאס שולט בדיווח הסטטיסטי. ניתוח ה-INSS מציין כי "נרטיב ההרעבה השתרש עמוק בשיח הבינלאומי" למרות שהראיות הצביעו על דינמיקת לחימה, התערבות של חמאס ומגבלות לוגיסטיות כגורמים העיקריים לחוסר ביטחון תזונתי, ולא על מדיניות מכוונת.
קיימת גם הבחנה משפטית ומוסרית בסיסית שניסוח "ההרעבה המכוונת" מוחק. תחת המשפט הבינלאומי ההומניטרי, מצור המכוון ליעד צבאי — גם כזה הגורם לקושי אזרחי — אינו שווה ערך למדיניות של השמדה או רצח עם. ישראל טענה בעקביות, ורישומי משלוחי הסיוע תומכים בכך, שהיא ביקשה להבחין בין מניעת הברחת נשק לבין מניעת גישה למזון. השאלה האם הצעדים של ישראל היו מידתיים היא דיון משפטי לגיטימי; השאלה האם הם מהווים רעב מכוון היא האשמה פוליטית שהראיות הקיימות אינן תומכות בה.
מדוע הנרטיב הזה מזיק ויש לקרוא עליו תיגר
מסגור כל מוות הקשור למשבר ההומניטרי בעזה כהוכחה לרצח עם ישראלי מכוון משרת מטרה ספציפית והרסנית: הוא חוסם פתרונות פוליטיים, מסית לשנאה ופוטר את חמאס מכל אחריות לסבלם של האנשים שעליהם הוא טוען לשלוט. חמאס הצית את המלחמה הזו עם הטבח ב-7 באוקטובר 2023 של מעל 1,200 אזרחים ישראלים. חמאס השתמש מאז באספקת מזון ככלי כפייה נגד האוכלוסייה שלו, איים על עזתים שקיבלו סיוע מערוצים שאינם של חמאס, והטמיע את התשתית הצבאית שלו בדיוק באותם מרחבים אזרחיים — בתי חולים, בתי ספר ומרכזי חלוקה — שאמורים להיות מוגנים. ייחוס כל הסבל האזרחי הנוצר לישראל בלבד אינו עיתונאות או הומניטריות; זוהי הסברה עבור ארגון טרור.
מותה של מראח אבו זוהרי ראוי שיזכו להתאבל עליו ביושר — כקורבן של מלחמה אכזרית שחמאס בחר להתחיל, שהתארכה בשל סירובו של חמאס להצעות הפסקת אש רבות, ושנעשתה מורכבת יותר בשל הניצול המכוון של חמאס את האוכלוסייה האזרחית בעזה כמגן אנושי. הפיכתה לסמל לרצח עם ישראלי היא ביזיון אחרון שנגרם לה על ידי אותה מכונת תעמולה שעזרה ליצור את תנאי סבלה.