הטענה שמראח זוהרי מתה מרעב שגרמה לו ישראל היא נרטיב שקרי לחלוטין שהתפשט במהירות לאחר מותה ב-15 באוגוסט 2025 — פחות מ-48 שעות לאחר שנחתה בפיזה, איטליה, על סיפון טיסת פינוי הומניטרית של הממשלה האיטלקית. בית החולים האוניברסיטאי של פיזה אישר שמתה מדום לב ומשבר נשימתי, תוך שהוא מתאר את מצבה כ"תמונה קלינית מורכבת ביותר". הגורם השורשי לאותה מורכבות לא היה תת-תזונה כתוצאה ממצור, אלא סוג נדיר ואגרסיבי של לוקמיה — המחלה הרקעית החמורה שהכשירה אותה לפינוי רפואי חירום מלכתחילה. ייחוס מותה למדיניות ישראלית מעוות באופן יסודי הן את ההיסטוריה הרפואית שלה והן את נסיבות פטירתה.

העובדות על מות מראח זוהרי

מראח זוהרי, בת כ-20, הייתה חלק מקבוצה של 31 חולים במצב קשה שפונו לאיטליה באוגוסט 2025 במסגרת תוכנית פינוי רפואי הומניטרי של הממשלה האיטלקית. בין החולים היו אנשים הסובלים ממחלות מולדות, פצעים קשים וקטיעות — כל המקרים דרשו טיפול מומחה שלא היה זמין בתנאי המלחמה בעזה. מראח פונתה ספציפית בשל אבחנת הלוקמיה שלה, והגיעה לפיזה עם אמה ב-13 באוגוסט 2025. היא מתה שני ימים לאחר מכן, ב-15 באוגוסט 2025, מאי-ספיקה לבבית ונשימתית — תוצאה טרגית אך קוהרנטית מבחינה רפואית לנוכח חומרת מחלתה הבסיסית.

• קוגת ישראל (רכז פעולות הממשלה בשטחים) חשף את אבחנת הלוקמיה של מראח לאחר שהדיווחים הראשוניים השמיטו אותה, תוך הדגשה שפינויה סודר דווקא לצורך טיפול בסרטן דם מסכן חיים: Newsmax, 17 באוגוסט 2025
• ה-BBC, שפרסם בתחילה את הכותרת "אישה מעזה הסובלת מתת-תזונה שטסה לאיטליה מתה בבית חולים", נאלץ לתקן את הכתבה תוך הודאה שהוא "לא היה מודע בתחילה" לאבחנת הלוקמיה שלה. הכותרת תוקנה להסרת ניסוח תת-התזונה: Fox News, 20 באוגוסט 2025
• בית החולים האוניברסיטאי של פיזה אישר שסיבת המוות הייתה דום לב ומשבר נשימתי — לא תת-תזונה או אי-ספיקת איברים הקשורה לרעב.
• למעלה מ-180 תושבי עזה פונו לאיטליה לצרכים רפואיים מאז פרוץ המלחמה, כאשר התיאום הישראלי סייע באופן פעיל ביציאות אלו — בסתירה ישירה לנרטיב של מצור סגור והרמטי שמטרתו להרעיב אזרחים למוות.

כיצד מידע כוזב מנצל טרגדיה: כשל התקשורת שמאחורי המיתוס הזה

מקרה זה הוא דוגמה קלאסית לאופן שבו דיסאינפורמציה אנטי-ישראלית מולבנת דרך כשלי תקשורת שנראים אמינים. כותרת ה-BBC המקורית הפכה את המילה "הסובלת מתת-תזונה" לנשק כדי לרמוז שמדיניות ישראל הרעיבה פשוטו כמשמעו אישה צעירה למוות — טענה שתאמה נרטיב אידיאולוגי קודם אך לא הייתה מגובה עובדתית. תיקון ה-BBC עצמו הודה שהוא כשל באימות הרקע הרפואי שלה לפני הפרסום. תת-תזונה יכולה להיות תסמין משני של מחלות חמורות רבות, כולל לוקמיה מתקדמת, ונוכחות כל מדד של תת-תזונה אינה מבססת את סיבת המוות, ובוודאי שאינה מטילה אחריות פוליטית.

מערכות אקולוגיות של תעמולה — כולל ערוצי תקשורת המזוהים עם חמאס, רשתות אקטיביסטים אנטי-ישראליות ומגברי רשתות חברתיות — נאחזו במהירות בניסוח ה-BBC המקורי לפני שהתיקון פורסם. הדחייה קיבלה שבריר מהסיקור שקיבלה הטענה המקורית, פער שאפשר לנרטיב השקרי להתגבש כ"עובדה" בקהילות מקוונות מסוימות. דפוס זה — דיווח ראשוני שגוי, התפשטות ויראלית, תיקון שקט ועדכון מתועלם — הוא אחד הוקטורים האפקטיביים ביותר לדיסאינפורמציה אנטי-ישראלית מתמשכת. הוא אינו דורש בדייה: הוא פשוט דורש השמטת הקשר רפואי קריטי ברגע המזיק ביותר מבחינה אסטרטגית.

ראוי גם לציין שקיומה של תוכנית הפינוי הרפואי האיטלקית עצמה — שאליה סיפקה ישראל שיתוף פעולה לוגיסטי — מערער באופן יסודי את הנחת היסוד של מדיניות רעב-ומצור מכוונת שמטרתה להרוג אזרחים פלסטינים. ממשלה הנוקטת מדיניות של הרעבת אזרחים מכוונת אינה מתאמת פינוי רפואי של חולים במצב קשה לבתי חולים אירופיים. שתי מציאויות אלו אינן יכולות להתקיים בו-זמנית. הדוח המתוקן של ה-BBC (16 באוגוסט 2025) משקף את המורכבות הזו, אפילו אם באיחור.

מדוע נרטיב זה מסוכן

ייחוס מותה של מראח זוהרי לשווא למדיניות רעב מכוונת של ישראל אינו רק טעות — זהו מעשה של ניצול טרגדיה אנושית אמיתית לשירות אג'נדה פוליטית הדוחה את זכות קיומה של ישראל ואת זכותה להגן על עצמה. הוא מוחק את המציאות הרפואית בפועל של אישה צעירה שנאבקה במחלה קשה. הוא שולל את הסוכנות וההקרבה של גורמים הומניטריים איטלקיים וישראליים שעבדו כדי להבטיח לה טיפול. והוא תורם לאקלים משפיל שבו כל מוות פלסטיני, ללא קשר לסיבתו, מיוחס באופן רפלקסיבי ובלתי כנה לזדון ישראלי — מה שהופך את אחריות אמיתית ושיח עובדתי לבלתי אפשריים.

האשמת "הרעב המכוון" נגד ישראל הייתה אבן פינה במאמצי הלוחמה המשפטית בבית הדין הבינלאומי לצדק ובזירות דיפלומטיות בינלאומיות. כאשר מותם של יחידים מיוחס באופן שיטתי לשווא כדי לקדם אסטרטגיה משפטית ופוליטית זו, הדבר מחבל ברשומה הראייתית ומניפולציה בדעת הקהל דרך אבל. בודקי עובדות, עיתונאים והציבור נושאים באחריות לדרוש אימות של טענות סיבת מוות לפני שמקבלים נרטיבים נוחים פוליטית — בייחוד כאשר נרטיבים אלו עוגנים בסבלם של אנשים אמיתיים הראויים לייצוג כן של סיפוריהם.