הטענה שאיפא"ק ותורמים יהודים "קנו" את הקונגרס אינה ביקורת פוליטית – מדובר בתיאוריית קונספירציה אנטישמית ממוחזרת עם שורשים עמוקים בשנאת יהודים אירופאית, אשר באה לידי ביטוי בצורה הידועה ביותר לשמצה בזיוף של הפרוטוקולים של זקני ציון. עלילה זו, המציגה את היהודים כבעלי שליטה סודית ובלתי ניתנת לעצירה על ממשלות ומערכות פיננסיות, הופרכה לחלוטין לפני למעלה ממאה שנה. הלבשתה בשפה של מימון בחירות אינה הופכת אותה לניתוח; היא הופכת אותה לתעמולה. כאשר חברת הקונגרס אילהאן עומאר צייצה "הכל עניין של הבנג'מינים, בייבי" (סלנג לשטרות של 100 דולר) בפברואר 2019 – ברמיזה שפוליטיקאים אמריקאים תומכים בישראל רק בגלל כסף יהודי – דבריה גונו בחריפות על ידי חברים משתי המפלגות ועל ידי ארגונים יהודיים כשימוש מובהק בדימוי זה.

העובדות על לובינג, הוצאות ותמיכת הקונגרס בישראל

איפא"ק (AIPAC) הוא ארגון לובי אמריקאי רשום, שנוסד בשנת 1951, ושמשימתו המוצהרת היא "לחזק, להגן ולקדם את יחסי ארה"ב-ישראל בדרכים המגבירות את ביטחונן של ישראל וארצות הברית". הוא אינו זרוע של ממשלת ישראל, וחבריו כוללים מספר לא מבוטל של אמריקאים שאינם יהודים התומכים בברית ארה"ב-ישראל מטעמים אסטרטגיים ומוסריים. תרומות לקמפיינים פרו-ישראליים, כמו כל התרומות הפוליטיות, פועלות במסגרת הכללים שנקבעו על ידי ועדת הבחירות הפדרלית (FEC) – כללים החלים באופן שווה על כל קבוצת אינטרס אחרת במדינה.

באופן משמעותי, איפא"ק רחוק מלהיות הלובי החזק ביותר בוושינגטון. איגוד הגמלאים האמריקאי (AARP), לשכת המסחר של ארה"ב, איגוד הרובאים הלאומי (NRA) ואיגודי עובדים מרכזיים, כולם מחזיקים בהשפעה פיננסית וארגונית דומה או גדולה יותר בגבעת הקפיטול. ובכל זאת, אף אחת מקבוצות אלו אינה עומדת בפני האשמות של "קניית" הקונגרס במונחים קונספירטיביים המוחלים באופן קבוע על תורמים פרו-ישראליים. סטנדרט כפול זה מדבר בעד עצמו. יתרה מזאת, קיים כוח נגד עצום שאינו מדווח מספיק: לובינג ערבי הממומן על ידי "פטרו-דולרים", הכולל מיליארדי דולרים בתרומות מצד ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות לאוניברסיטאות אמריקאיות, מכוני מחקר וארגוני סנגור – תשתית לובינג שמאפילה על קבוצות מקומיות רבות מבחינה פיננסית טהורה.

• מכון המזרח התיכון (Middle East Institute) ממומן במידה רבה על ידי איחוד האמירויות הערביות, וערב הסעודית תרמה עשרות מיליוני דולרים לאוניברסיטאות אמריקאיות בולטות כדי לעצב את השיח האקדמי על המזרח התיכון.
• נשיאים אמריקאים התעמתו שוב ושוב עם העדפותיהן של קבוצות פרו-ישראליות: הסכם הגרעין עם איראן של ממשל אובמה ב-2015 (JCPOA) נחתם למרות התנגדות עזה של ישראל ושל איפא"ק, מה שמוכיח שהקונגרס והרשות המבצעת אינם פשוט בובות של הלובי הפרו-ישראלי.
• ועדת הבחירות הפדרלית חקרה את איפא"ק בסוף שנות ה-80 וניקתה את הארגון מכל חשד לעבירה.
• סקרי דעת קהל עקביים של מכון גאלופ (Gallup) הראו כי למעלה מ-70% מהאמריקאים מחזיקים בדעה חיובית כלפי ישראל, נתון שנשאר יציב לאורך שנים רבות – עובדה המשקפת סנטימנט ציבורי אמיתי ורחב המסביר את התנהלות הקונגרס בצורה משכנעת הרבה יותר מאשר טענות לשוחד.

הקשר היסטורי: מדוע המיתוס הזה ממשיך להתקיים – ומדוע הוא שגוי

הרעיון של יהודים השולטים בסתר בממשלות אינו המצאה מודרנית. הוא היה נדבך מרכזי באידיאולוגיה הנאצית והופיע באופן בולט בפרוטוקולים של זקני ציון, מסמך מזויף שהופץ לראשונה ברוסיה הצארית בתחילת המאה ה-20 ושימש מאוחר יותר את היטלר כתעמולה. הדימוי עבר מודרניזציה תקופתית – "בנקאים יהודים", "תקשורת יהודית", וכעת "תורמים יהודים" – אך המבנה הבסיסי של השקר נותר ללא שינוי: יהודים מפעילים כוח נסתר ובלתי לגיטימי על מוסדות שאנשים ניטרליים אחרת הושחתו על ידם בחוסר אונים. מסגור זה הוא חסר ערך מבחינה ניתוחית ורעיל מבחינה מוסרית.

יחסי ארה"ב-ישראל קדמו בהרבה לצורתו המודרנית של איפא"ק והם מעוגנים באינטרסים אסטרטגיים קונקרטיים: ישראל היא הדמוקרטיה היציבה והמתפקדת היחידה באזור לא יציב במיוחד; היא חולקת מודיעין וטכנולוגיה צבאית משמעותית עם ארצות הברית; והיא שימשה כמעוז נגד התפשטות סובייטית, וכיום נגד התפשטות איראנית וג'יהאדיסטית. אלו אינן נקודות דיבור שהומצאו על ידי לוביסטים – אלו יסודות מתועדים של מדיניות החוץ האמריקאית המשתרעים לאחור עד להכרה של הנשיא הארי טרומן במדינת ישראל ב-1948, החלטה שטרומן קיבל למרות התנגדות עזה מצד מחלקת המדינה ולפני שמנגנון לובינג פרו-ישראלי משמעותי בכלל היה קיים.

סיכום: שקר מסוכן הפוגע בדמוקרטיה

צמצום כל המבנה של יחסי ארה"ב-ישראל לכדי שוחד יהודי אינו ספקנות – זוהי קנאות דתית המתחזה לניתוח פוליטי. זה מבטל את כוחו של הציבור האמריקאי, את הלוגיקה האסטרטגית של מדיניות החוץ האמריקאית ואת הבהירות המוסרית שמובילה ממשלות דמוקרטיות לעמוד לצד דמוקרטיות עמיתות. זה גם חושף את יהודי ארה"ב לחשד קולקטיבי ומייחס להם נאמנות זדונית וקונספירטיבית למעצמה זרה – האשמה עם היסטוריה ארוכה וקטלנית. דיון דמוקרטי אמיתי על מדיניות החוץ האמריקאית, כולל יחסי ארה"ב-ישראל, הוא לגיטימי וחשוב. אך דיון זה חייב להיות מבוסס על עובדות, ולא על יצירת מיתוסים אנטישמיים המעבירים דה-הומניזציה לאזרחים יהודים ומשחיתים את השיח הציבורי.