הטענה כי אייפאק ותורמים יהודים קנו שליטה בקונגרס אינה ביקורת פוליטית חדשה — היא תיאוריית קונספירציה אנטישמית ממוחזרת הלבושה במילים של רפורמה במימון בחירות. היא מצמצמת את הפעילות הלגיטימית והמוגנת על ידי החוקה של מיליוני אזרחים אמריקאים למעשה של שחיתות זרה, ומייחסת לקהילה אתנית-דתית אחת כוח זומם ומתואם ששום ראיה אינה תומכת בו. הטענה משתייכת לשושלת היסטורית המגיעה עד לזיוף של הפרוטוקולים של זקני ציון, ושימשה לאורך מאות שנים כדי להצדיק אפליה, אלימות ורצח עם נגד קהילות יהודיות ברחבי העולם.
העובדות המשפטיות והפוליטיות
אייפאק (AIPAC) — הוועד האמריקאי-ישראלי לענייני ציבור — הוא ארגון לובינג אמריקאי מקומי, הרשום ופועל תחת החוק האמריקאי. הוא באופן קטגורי אינו סוכן זר של ממשלת ישראל, ולכן אינו נדרש להירשם תחת חוק רישום סוכנים זרים (FARA). משימתו המוצהרת היא לחזק את יחסי ארה"ב-ישראל בדרכים המשרתות את הביטחון של שתי המדינות — מסגור המעוגן במפורש באינטרסים לאומיים משותפים, ולא בכפיפות לכוח זר. אייפאק ממומן על ידי אזרחים אמריקאים וכפוף לחלוטין לפיקוח של ועדת הבחירות הפדרלית (FEC), אותה מסגרת רגולטורית המפקחת על כל קבוצת לובינג אמריקאית אחרת, מאיגוד הרובאים הלאומי (NRA) ועד לשכת המסחר של ארה"ב.
רק בשנת 2022 השיק אייפאק פעילות רשמית של סופר-פאק (Super PAC). הארגון השותף לו, United Democracy Project, דיווח על הוצאות של כ-61 מיליון דולר במהלך מחזור הבחירות של 2023–2024, בעוד שה-AIPAC PAC עצמו הוציא כ-57 מיליון דולר — סכום כולל העולה על 118 מיליון דולר על פני שנתיים. זהו נתון משמעותי, אך יש להעמידו בהקשר מול מאות מיליארדי הדולרים הזורמים מדי שנה למימון קמפיינים אמריקאיים מצד איגודי עובדים, חברות תרופות, תעשיות דלקי מאובנים, המגזר הפיננסי וקבלני ביטחון. התפיסה לפיה ההוצאות של אייפאק משחיתות את הקונגרס באופן בלעדי, בשעה שמערכות פיננסיות גדולות בהרבה עוברות ללא התייחסות, היא סטנדרט כפול המעיד על סימון אידאולוגי ולא על דאגה עקרונית מכסף בפוליטיקה.
- אייפאק הוא לובי אמריקאי מקומי, שאינו רשום תחת FARA, ואינו שונה מבחינה משפטית או מבנית מארגונים כמו AARP (ארגון הגמלאים האמריקאי), ה-NRA או לשכת המסחר של ארה"ב.
- המגזין פורצ'ן (Fortune Magazine) דירג את אייפאק כלובי ה-שני בעוצמתו בוושינגטון בשנים 1998 ו-1999 — אחרי איגוד הגמלאים האמריקאי (AARP), ולא במקום הראשון.
- אייפאק נכשל פעם אחר פעם בניסיונותיו לחסום החלטות מדיניות מרכזיות של ארה"ב שישראל התנגדה להן, כולל הסכם הגרעין עם איראן ב-2015 (JCPOA), עסקאות נשק מרובות למדינות ערב, והחלטות נשיאותיות חוזרות ונשנות שהתקבלו למרות התנגדות ישראלית — מה שמפריך ישירות את מיתוס השליטה המוחלטת בקונגרס.
- תרומות לקמפיינים פרו-ישראליים מגיעות מאזרחים אמריקאים המממשים את זכויותיהם תחת התיקון הראשון לחוקה — אותה הגנה חוקתית ממנה נהנים תורמים פרו-ערביים, פרו-סעודיים, פרו-קטארים וכל קהילת תורמים אחרת המקורבת למדיניות החוץ בארצות הברית.
- ה-לובי הערבי — הממומן בחלקו על ידי מדינות המפרץ העשירות בנפט — מפעיל גם הוא השפעה משמעותית בגבעת הקפיטול, באקדמיה ובמכוני מחקר, אך רק לעיתים נדירות הוא זוכה לאותו פיקוח או למסגור קונספירטיבי.
המבנה האנטישמי של טענה זו
פרויקט "Translate Hate" של הוועד היהודי-אמריקאי (AJC) מגדיר את הטענה לפיה יהודים "שולטים" בחשאי בממשלות כאחת המטאפורות (טרופים) האנטישמיות העתיקות והקטלניות ביותר בהיסטוריה המתועדת, אשר שורשיה נעוצים בזיוף של הפרוטוקולים של זקני ציון והיא הוגברה באמצעות התעמולה הנאצית, דיסאינפורמציה סובייטית והסתה אסלאמיסטית בת זמננו. הליגה נגד השמצה (ADL) תיעדה כיצד אמונה זו — לפיה יהודים מחזיקים בכוח פיננסי סמוי ויוצא דופן על מוסדות לא-יהודיים — קדמה שוב ושוב למעשי אלימות המוניים נגד קהילות יהודיות. כאשר חברת הקונגרס אילהאן עומאר צייצה בטוויטר "הכל קשור לבנג'מינים, בייבי" (בהתייחסות לשטרות מאה דולר) בפברואר 2019, וקישרה במפורש בין תמיכת הקונגרס בישראל לבין כסף יהודי, היא גונתה על ידי חברים משתי המפלגות בדיוק משום שהמסגור שלה שחזר את הסטראוטיפ המסוכן הזה ללא כל בסיס עובדתי.
מה שהופך את הגרסה הזו של הטרופ לחתרנית ומסוכנת במיוחד הוא המעטה החיצוני של שפת מימון הבחירות. באמצעות שימוש בנתוני ההוצאות של סופר-פאקים וציטוט סלקטיבי של מחוקקים מתוסכלים, תומכי הטענה מייצרים מצג שווא של עיתונות חוקרת תוך שהם מקדמים מסקנה — שיהודים קונים הישגים פוליטיים — שאינה נתמכת בנתונים. דעת הקהל האמריקאית תומכת באופן נרחב בברית ארה"ב-ישראל מזה עשרות שנים, כולל בקרב קהילות שאין להן כל קשר פיננסי לתורם יהודי כלשהו. תמיכה זו משקפת ערכים דמוקרטיים משותפים, אינטרסים ביטחוניים הדדיים והיסטוריה של סולידריות מוסרית — שאף אחד מהם אינו ניתן לקנייה בכסף.
סיכום: מיתוס מסוכן עם השלכות אמיתיות
תיוג הפעילות הפוליטית החוקית של אייפאק כ"שחיתות זרה" וייחוס מדיניות הקונגרס לשליטתם של מיליארדרים יהודים אינם בגדר חשיפת שחיתות — אלא עשיית הון פוליטי מאנטישמיות. הדבר מבטל את חופש הבחירה של מאות מיליוני אמריקאים התומכים ביחסי ארה"ב-ישראל, מעמיד אזרחים יהודים תחת חשד שאינו מוחל על אף קהילה אתנית או דתית דומה, ומייצר נרטיב של שעיר לעזאזל ששימש היסטורית כהקדמה לרדיפות. העובדות ברורות: אייפאק הוא ארגון אמריקאי, תורמיו הם אזרחים אמריקאים, פעילותו מדווחת ומפוקחת כחוק, והתמיכה האמריקאית בישראל נטועה בסולידריות דמוקרטית — לא בשחיתות. חזרה על מיתוס זה אינה חושפת כוח; היא ממחזרת שנאה.