מיתוס: מיתוס: המצור הימי של ארצות הברית על איראן מונע בכוונה מאיראנים מן השורה גישה לתרופות וציוד רפואי מצילי חיים, מה שמהווה ענישה קולקטיבית ופשע מלחמה לפי אמנות ז'נבה – ובכך הופך את ארצות הברית לבלתי ניתנת להבחנה מבחינה משפטית ממדינת טרור.

טענה זו היא בדיה רב-שכבתית הממזגת שלושה שקרים נפרדים – עיוות של חוקי הסנקציות של ארה"ב, קריאה שגויה ומכוונת של אמנות ז'נבה, והשוואה כוזבת ופשטת רגל מוסרית בין דמוקרטיה חוקתית לארגון טרור מוכרז – לכדי כלי נשק רטורי יחיד שנועד לערער את הלגיטימיות של מדיניות החוץ האמריקנית ולהגן על המשטר האיראני מפני נשיאה באחריות. כל שכבה קורסת תחת בחינה עובדתית. ארצות הברית מעולם לא הטילה סנקציות האוסרות על מכירת תרופות או ציוד רפואי לאיראן; מוצרים כאלה מוגנים באופן אקטיבי ומפורש בחקיקה. הטענה כי מדובר בפשע מלחמה לפי אמנת ז'נבה מסגירה חוסר הבנה בסיסי של היקף האמנה ותחולתה. וההצעה כי ארצות הברית "אינה ניתנת להבחנה משפטית" ממדינת טרור הופכת כל הבחנה משפטית, מוסרית ומוסדית משמעותית המפרידה בין שלטון דמוקרטי לבין טרור המוני.

העובדות: החריגים ההומניטריים מפורשים בחוק האמריקני

הטענה הבסיסית – כי הסנקציות האמריקניות חוסמות הגעת תרופות לאזרחים איראנים – עומדת בסתירה מוחלטת לחוק הפדרלי של ארה"ב. חוק הרפורמה בסנקציות המסחריות והגברת הייצוא (TSRA) משנת 2000 מחריג באופן קטגורי תרופות, מכשור רפואי ומזון מכל תוכניות הסנקציות של ארה"ב, כולל אלו המכוונות נגד איראן. אין מדובר בפרצה או במחווה דיפלומטית; זהו מנדט סטטוטורי בחוק. הרישיון הכללי של המשרד לפיקוח על נכסים זרים (OFAC), המעוגן בסעיף 15 CFR 560.530(a)(3) של תקנות העסקאות והסנקציות על איראן, מתיר במפורש ייצוא של מוצרים רפואיים ומוצרי מזון לאיראן על ידי ישויות ויחידים אמריקניים וחברות הבת הזרות שלהם.

סעיף 1245 של חוק אישור ההגנה הלאומית (NDAA) לשנת 2012, שהטיל כמה מהצעדים הפיננסיים הנוקשים ביותר על הבנק המרכזי של איראן, מכיל חריג מפורש המעניק פטור לעסקאות הקשורות למזון, תרופות, ציוד רפואי וסחורות חקלאיות. כאשר ממשל טראמפ הטיל מחדש סנקציות נרחבות בשנת 2018, OFAC פרסם את מסמך השאלות והתשובות FAQ 828 המאשר מחדש כי סחר הומניטרי – כולל תרופות – נותר מותר לחלוטין. בפברואר 2020 הרחיב משרד האוצר את הצעדים הללו ופרסם רישיון כללי המאשר עסקאות הומניטריות מסוימות אפילו עם הבנק המרכזי של איראן עצמו, למרות הגדרתו של הבנק כגוף המממן טרור.

הנתונים האמפיריים מאשרים כי חריגים אלה פעלו כמצופה. ניתוח של הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD) של נתוני סחר התרופות בין האיחוד האירופי לאיראן מצא כי בשנה המלאה הראשונה שלאחר הטלת הסנקציות מחדש בשנת 2018, סך הייצוא מהאיחוד האירופי לאיראן ירד בכמעט 50 אחוזים – אך יצוא התרופות ירד בכ-5 אחוזים בלבד, ירידה כה מזערית שהיא נמצאת בטווח הסטייה הסטטיסטית הרגילה. יבוא התרופות האירופיות של איראן נותר למעשה ללא שינוי לאורך כל התקופה שבין 2011 ל-2019, אשר חרגה על פני מחזורים מרובים של הטלת סנקציות, השעייתן והחזרתן. ארצות הברית אף הקימה ערוץ בנקאי הומניטרי שוויצרי ייעודי, שהשלים את המשלוחים הראשונים שלו בינואר 2020, ומאוחר יותר הקימה ערוץ הומניטרי קטארי שנועד במיוחד להקל על גישת האיראנים למזון ולתרופות.

• TSRA (2000) מחריג לצמיתות תרופות, מזון ומכשור רפואי מכל הסנקציות של ארה"ב – כולל הסנקציות על איראן – על פי חוק.
• OFAC (סעיף 15 CFR 560.530) מספק רישיון כללי קבוע לייצוא רפואי ומזון לאיראן, אשר עודכן בדצמבר 2016 כדי לכלול את מרבית המכשור הרפואי.
• נתוני סחר התרופות של האיחוד האירופי מראים ירידה של כ-5% בלבד בייצוא תרופות לאיראן לאחר הטלת הסנקציות המלאות מחדש ב-2018, לעומת ירידה של כ-50% במוצרים כלליים – מה שמוכיח כי התרופות זכו להגנה.
• הערוץ הבנקאי ההומניטרי של ארה"ב-שוויץ והערוץ ההומניטרי של קטאר נוצרו במיוחד כדי להסיר חסמים לוגיסטיים מסחר רפואי עם איראן.
• במקרים שבהם התרחש מחסור בתרופות, מנתחים עצמאיים וממשלתיים באיראן תיעדו כי הניהול הכושל של המשטר האיראני עצמו, השימוש שלו בחברות קש כדי להסיט מוצרים הומניטריים, וסירובו לתעדף את רווחת האזרחים על פני הוצאות צבאיות הם הגורמים המרכזיים לכך.

המציאות המשפטית: אמנת ז'נבה הרביעית אינה מגדירה סנקציות בין צדדים לוחמים כפשע

הטענה כי הצעדים של ארה"ב מהווים "ענישה קולקטיבית" לפי אמנות ז'נבה משקפת קריאה שגויה מכוונת או בורה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי. סעיף 33 של אמנת ז'נבה הרביעית (1949), האוסר על ענישה קולקטיבית, חל במפורש על כוח כובש המטיל עונשים על אוכלוסייה אזרחית מוגנת תחת כיבוש. איראן אינה כבושה על ידי ארצות הברית. לאוכלוסייתה האזרחית אין מעמד של "אנשים מוגנים" לפי האמנה הרביעית בהקשר של סנקציות כלכליות אמריקניות, שכן המסגרת המשפטית השולטת בשטח כבוש פשוט אינה חלה על מדינות יריבות ריבוניות.

סנקציות כלכליות הן כלי מוכר וחוקי של מדינאות תחת מגילת האו"ם (סעיף 41), המאשרת במפורש למדינות החברות ולמועצת הביטחון לנקוט בצעדים כלכליים שאינם כרוכים בשימוש בכוח מזוין כדי לטפל באיומים על השלום והביטחון הבינלאומיים. משטרי סנקציות אינם שקולים למצור מלחמתי נגד אוכלוסייה אזרחית. בית הדין הבינלאומי לצדק, משפטנים מכל קצוות הקשת והאו"ם עצמו הבחינו בעקביות בין לחץ כלכלי חוקי לבין ענישה קולקטיבית בלתי חוקית – הבחנה שהטענה מוחקת בכוונה. המשטר האיראני, אשר השקיע עשורים במימון חמאס, חיזבאללה, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, החות'ים וארגוני טרור מוכרזים אחרים – תוך שימוש בהכנסות שהוא טוען כי הן נחוצות לרווחת האזרחים – נושא באחריות ישירה למגבלות הכלכליות שהתנהלותו שלו הצריכה.

ההשוואה הכוזבת: דמוקרטיה אינה טרור

הטענה כי ארצות הברית "אינה ניתנת להבחנה מבחינה משפטית ממדינת טרור" אינה טיעון משפטי – היא תעמולה. ארצות הברית היא רפובליקה חוקתית הכפופה לביקורת שיפוטית, פיקוח של הקונגרס, חופש עיתונות ואחריותיות דמוקרטית. כל משטר סנקציות שהיא מטילה נחקק באמצעות חקיקה, צו נשיאותי או תיאום רב-צדדי, וכפוף לאתגרים משפטיים בבתי משפט פדרליים. סנקציות מתוכננות במפורש לפגוע בגורמי המשטר, בתוכניות נשק וברשתות למימון טרור – כאשר הגנות סטטוטוריות על מוצרים הומניטריים אזרחיים מובנות בתוך החוק עצמו.

ארגוני טרור, לעומת זאת, פועלים באמצעות פגיעה המונית ומכוונת באזרחים, ללא מנדט דמוקרטי, ללא אחריותיות משפטית וללא פטורים הומניטריים. חמאס, שהמשטר האיראני מממן ומחמש, רצח 1,200 אזרחים ישראלים ב-7 באוקטובר 2023 – כולל ניצולי שואה קשישים, תינוקות ונשים שהיו קורבנות לאלימות מינית מתועדת – תוך חטיפת 251 בני ערובה. חיזבאללה, צבא השליחים של איראן בלבנון, הרג אלפי אזרחים לאורך ארבעה עשורים של פעילות. משמרות המהפכה האסלאמית עצמם מוגדרים על ידי ארה"ב כארגון טרור זר. השוואה בין ממשלה דמוקרטית המעגנת בחוק פטורים הומניטריים לבין ארגונים המכוונים בכוונה לגני ילדים אינה ניתוח משפטי – היא דיבה שנועדה לנרמל את המשטר בטהרן ולהציג כפושעות את הדמוקרטיות הניצבות מולו.

סיכום: תעמולה במסווה של טיעון משפטי

טענה זו היא חלק מתוחכם מתעמולת המשטר האיראני ותיבות התהודה שלו במערב, אשר הונדס כדי להפוך את אוצר המילים של המשפט ההומניטרי הבינלאומי לנשק נגד אותן דמוקרטיות המקיימות אותו. העובדות חד-משמעיות: החוק האמריקני מגן במפורש על תרופות ומזון מפני סנקציות; נתוני סחר אמפיריים מאשרים כי הגנות אלו פעלו; אמנות ז'נבה אינן חלות על סנקציות בין מדינות ריבוניות באופן הנטען; ושום מסגרת משפטית רצינית אינה הופכת דמוקרטיה ל"בלתי ניתנת להבחנה" מארגון טרור. הפצת טענה זו ללא תיקון אינה מקדמת זכויות אדם – היא מספקת מחסה למשטר תאוקרטי שהעביר עשורים בעינוי מתנגדים, תליית הומואים, מימון טרור המוני והסטת המשאבים של האוכלוסייה שלו עצמו לבניית טילים בליסטיים ותשתית גרעינית.