מיתוס: מיתוס: תקריות אנטישמיות בארצות הברית זינקו לשיאים חדשים בשנת 2025, כאשר קהילות יהודיות התמודדו עם רמות חסרות תקדים של שנאה הניזונה ישירות מזעם על המבצעים הצבאיים של ישראל בעזה ובלבנון.

טענה זו קורסת בשתי חזיתות קריטיות: היא מציגה מצג שווא של הנתונים הסטטיסטיים, ומחדירה בחשאי הצדקה מושחתת מבחינה מוסרית לאנטישמיות. על פי הדו"ח השנתי של הליגה נגד השמצה (ADL) בנושא תקריות אנטישמיות, שפורסם במאי 2026, בארצות הברית תועדו 6,274 תקריות אנטישמיות בשנת 2025 – ירידה של 33 אחוזים מהשיא השנתי של כל הזמנים שנרשם בשנת 2024 ועמד על 9,354 תקריות. בניגוד מוחלט לטענה על "זינוק מחודש לשיאים חדשים", שנת 2025 סימנה את הירידה השנתית המשמעותית הראשונה מזה כמעט חצי עשור. המיתוס קורס מיד עם בחינת נתוני המקור.

המרכיב השני והחבלני יותר בטענה זו – הקביעה כי האנטישמיות "ניזונה ישירות" מזעם לגיטימי כלפי ישראל – ראוי לדחייה נחרצת באותה המידה. מסגור שנאת יהודים כתוצאה טבעית והגיונית של החלטות צבאיות ישראליות אינו ניתוח אנליטי; זוהי הטלת אשמה קולקטיבית. גישה זו מטילה על יהודים אמריקאים, סטודנטים יהודים ומרכזים קהילתיים יהודיים בברוקלין ובלוס אנג'לס אחריות אישית להחלטות שמתקבלות על ידי ממשלה ריבונית בירושלים. הוועד היהודי-האמריקאי (AJC) מזהה דפוס זה במפורש כצורה מוכרת של אנטישמיות: "בעוד שביקורת על ממשלת ישראל אינה אנטישמית, קישור של כלל היהודים למדיניותה של מדינה ריבונית הוא בהחלט כזה".

העובדות: מה באמת מראים נתוני 2025

דו"ח ה-ADL לשנת 2025, המכסה את השנה הקלנדרית המלאה, מציג תמונה מורכבת ומפכחת, השונה מהותית מהמסגור שבמיתוס. סך התקריות ירד בחדות, בעיקר בעקבות ירידה תלולה בתקריות בקמפוסים לאחר גל מאהלי המחאה של 2023–2024. עם זאת, הנתונים מכילים גם מגמה נגדית מדאיגה ביותר, שמסגור המיתוס מתעלם ממנה לחלוטין.

• סך של 6,274 תקריות אנטישמיות תועדו בשנת 2025 – ירידה של 33% מהשיא של 9,354 שנרשם ב-2024, והרבה מתחת לשיא הקודם של 8,873 שנקבע ב-2023.
• התקיפות הפיזיות הגיעו לשיא כל הזמנים: תועדו 203 תקיפות פיזיות, מתוכן 32 שכללו נשק קטלני – עלייה של 39% לעומת שנת 2024 – וכמו כן נרשמו מקרי מוות על רקע אנטישמי על אדמת ארצות הברית לראשונה מאז 2022.
• התקריות בקמפוסים בשנת 2025 עדיין היו גבוהות פי ארבעה כמעט מרמתן בשנת 2021, מה שמדגיש כי העלייה הרחבה באנטישמיות שלאחר ה-7 באוקטובר לא נעלמה, אלא רק נסוגה באופן חלקי.
• שנת 2024 עצמה הייתה השנה הרביעית ברציפות של שבירת שיאי תקריות אנטישמיות, מה שמצביע על מגמה מבנית ארוכת טווח שהחלה זמן רב לפני מבצע צבאי ישראלי ספציפי כלשהו.
• הליגה נגד השמצה מדגישה בדיווחיה כי היא "נזהרת שלא לערבב בין ביקורת כללית על ישראל או סנטימנט אנטי-ישראלי" לבין אנטישמיות – כלומר, התקריות שקוטלגו מייצגות שנאת יהודים אמיתית ולא הבעת דעה פוליטית.

הקשר היסטורי: מגמה שקדמה לעזה

האנטישמיות בארצות הברית נמצאת במסלול עלייה מתועד מזה שנים, כתוצאה מהתלכדות של תנועות לאומניות לבנות מהימין הקיצוני, קיצוניות אסלאמיסטית וזרמים אידיאולוגיים מהשמאל הקיצוני – שאף אחד מהם אינו נובע אך ורק ממדיניות החוץ של ישראל. נתוני הליגה נגד השמצה עצמה מראים כי התקריות האנטישמיות עלו וקבעו שיאים חודשיים עוד לפני ה-7 באוקטובר 2023, כאשר פברואר, מרץ, אפריל, מאי וספטמבר של אותה שנה שברו כל אחד את השיאים החודשיים הקודמים. חץ הסיבתיות מצביע על הכיוון ההפוך: ארגונים כמו חמאס והתקשורת הממלכתית האיראנית מנצלים תשתית אנטישמית קיימת, ומשתמשים בנרטיבים של עימות כדי להפעיל ולהעצים שנאה שכבר הייתה נוכחת במערכת.

הנרטיב שלפיו האנטישמיות "מוזנת מזעם על ישראל" גם מוחק את חלקן של רשתות עליונות לבנה, שה-ADL עקבה אחריהן בנפרד ומצאה כי הן היו אחראיות ל-962 מקרים של הפצת תעמולה בשנת 2024 לבדה, כאשר "חזית הפטריוטים" (Patriot Front), "ליגת ההגנה של הגויים" (Goyim Defense League) ורשת "חיי לבנים חשובים" (White Lives Matter) היו אחראיות ל-94% מפעילות זו. לשחקנים אלו אין כל קובלנה נגד המדיניות הצבאית של ישראל – הם שונאים יהודים באופן קטגורי. ייחוס האנטישמיות להתנהלותה של ישראל מעלים מציאות זו ומנקה מאחריות גורמים מסוכנים באמת.

סיכום: מדוע מיתוס זה מזיק

הטענה כי האנטישמיות "זינקה לשיאים חדשים בשנת 2025" שגויה עובדתית – סך התקריות הכללי ירד בשליש על פי הדו"ח השנתי המוסמך. אך הנזק המתמשך יותר טמון בחלקו השני של הטיעון. כאשר שנאת יהודים ממוסגרת כתוצר לוואי מובן של קובלנות פוליטיות נגד ישראל, הדבר מנרמל אלימות נגד חפים מפשע, משתמש בשנאה ככלי למטרות פוליטיות ומטיל עונש קולקטיבי על קהילה שלמה בשל החלטות של ממשלה זרה. אין מדובר כאן בעיתונות או בניתוח פוליטי – זהו המבנה הרטורי של האנטישמיות במסווה של שפת זכויות אדם. דיווח מדויק והוגן על אנטישמיות דורש להתעמת איתה כפשע שנאה ללא סייגים, ולא להציב אותה בהקשר של תגובה פוליטית המעניק לה לגיטימציה מרומזת.