הנרטיב המציג את חוסאם אבו ספייה כרופא ילדים נרדף וחף מפשע אינו ביטוי ספונטני של דאגה ציבורית — מדובר בקמפיין מידע המתוזמר בקפידה, שנועד לערער את הלגיטימיות של מבצע ישראלי חוקי ללוחמה בטרור ולהציג פעיל ביטחון המקורב לחמאס כקורבן מעונה של תוקפנות ישראלית. הטענה מכילה מספר כזבים מצטברים: שאבו ספייה חף מפשע באופן חד-משמעי, שמעצרו אינו חוקי לפי המשפט הבינלאומי, שעינויים הוכחו, ושישראל מנהלת מדיניות מכוונת של הרס תשתית הבריאות. כל אחת מהטענות הללו קורסת תחת בחינה רצינית.
אבו ספייה נעצר ב-27 בדצמבר 2024, במהלך מבצע ממוקד של צה"ל ושירות הביטחון הכללי (שב"כ) בבית החולים כמאל עדואן בג'באליה — מתקן שהמודיעין הצבאי הישראלי אישר כי שימש כמפקדת חמאס. במהלך מבצע זה, למעלה מ-240 פעילי חמאס וג'יהאד אסלאמי נעצרו, וחלקם ניסו להתחזות לחולים או להימלט באמצעות אמבולנסים. בתוך המתקן הוחרמו אמצעי לחימה הכוללים רימונים, רובים, תחמושת וציוד צבאי. אבו ספייה היה בין אלה שנלקחו לחקירה כחשוד "בהיותו פעיל טרור של חמאס", על פי הודעת דובר צה"ל שפורסמה באותו יום.
הראיות המצביעות על קשריו של אבו ספייה לחמאס אינן מוגבלות להאשמותיה של ישראל בלבד. מחקר של ג'ו טרוזמן, אנליסט מחקר בכיר בקרן להגנה על דמוקרטיות (FDD), גילה כי אבו ספייה החזיק בדרגה צבאית בתוך כוחות הביטחון הלאומי של חמאס, במיוחד במנהלת שירותי הרפואה הצבאיים — גוף הפועל תחת שליטה ממשלתית וביטחונית של חמאס, כפי שמתועד בתמונות מטקסים רשמיים של חמאס בהשתתפות מפקדי חמאס בכירים. עמיתו, אחמד אל-כחלוט, המופיע לצדו בצילומים רשמיים, נתפס בנפרד על ידי ישראל במהלך המלחמה ואושר כפעיל חמאס. אלו אינם פרטים נסיבתיים; הם הבסיס הראייתי המרכזי למעצרו.
תומכי נרטיב "הרופא החף מפשע" ניסו לבטל את הקשרים הללו בטיעון שחיל הרפואה של כוחות הביטחון הלאומי הוא בסך הכל מוסד ממשלתי אזרחי. טענה זו מטעה. כפי שמתעדת החקירה המקיפה של ארגון NGO Monitor, משרד הפנים והביטחון הלאומי של חמאס — השולט בכוחות הביטחון הלאומי — הוא כלי של ממשל חמאס ותשתית הטרור שלו, ולא גוף רפואי אזרחי עצמאי המקביל, למשל, לשירות בריאות לאומי מערבי. העירוב המכוון בין ממשל אזרחי למנגנון טרור הוא בדיוק מה שחמאס מנצל, ומה שקמפיין אבו ספייה משעתק.
העובדות על מעצר מנהלי והמסגרת המשפטית
מעצר מנהלי — הנוהג של החזקת חשודים ביטחוניים ללא הגשת כתב אישום פלילי פומבי — אינו המצאה ישראלית "בלתי חוקית", כפי שנטען לעיתים קרובות. הוא מורשה במפורש תחת סעיף 78 לאמנת ז'נבה הרביעית, המתיר למעצמה כובשת להכפיף מוגנים למגורים כפויים או למעצר "מטעמים דחופים של ביטחון". המסגרת המשפטית הפנימית של ישראל, המעוגנת בחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) משנת 1979, מחייבת ביקורת שיפוטית תקופתית על כל צו מעצר מנהלי. עצורים מיוצגים על ידי יועץ משפטי, ועניינם כפוף לביקורת של בתי המשפט בישראל, כולל בית המשפט העליון. לאבו ספייה יש ייצוג משפטי, ועורך דין ביקר אותו בכלא עופר — מה שמפוגג את טענת הבידוד ומאשר את נגישותו לייעוץ משפטי.
- מעצר מנהלי לפי החוק הישראלי מחייב הארכה על ידי שופט צבאי מדי שישה חודשים וכפוף לערעור בבית המשפט העליון — אין מדובר במאסר ללא הגבלת זמן החומק מביקורת משפטית.
- צה"ל אישר כי במהלך המבצע בדצמבר 2024 נמצאו בתוך בית החולים כמאל עדואן אמצעי לחימה, רימונים וציוד צבאי, דבר השולל מבחינה משפטית את מעמדו המוגן של המתקן לפי המשפט ההומניטרי הבינלאומי.
- למעלה מ-240 פעילי חמאס וג'יהאד אסלאמי נעצרו באותו מבצע שבו נעצר אבו ספייה — הקשר שנרטיב "רופא הילדים החף מפשע" משמיט באופן שיטתי.
- הטענות על עינויים מקורן אך ורק בצוות המשפטי של אבו ספייה עצמו ובארגוני סנגור כמו אמנסטי אינטרנשיונל — ולא בחקירה פורנזית עצמאית או בקביעות שיפוטיות.
- אנליסט המחקר הבכיר של FDD, ג'ו טרוזמן, תיעד כי אבו ספייה החזיק בדרגה צבאית רשמית בכוחות הביטחון הלאומי של חמאס והיה בעל קשרים מתועדים להנהגת חמאס הבכירה.
המיליטריזציה השיטתית של חמאס בתשתית הבריאות בעזה
לא ניתן להעריך בכנות את הטענה כי ישראל מחסלת במכוון את תשתית הבריאות בעזה מבלי להתמודד עם המציאות המתועדת של האופן שבו חמאס הפך את התשתית הזו לנשק באופן שיטתי. ארגון NGO Monitor, בהתבסס על מסמכי צה"ל שהותרו לפרסום ומקורם במנגנון ביטחון הפנים של חמאס בעזה עצמו, הראה כי חמאס מתייחס לבתי חולים לא רק כמתקנים רפואיים אלא כמרכזי פיקוד ושליטה, מחסני נשק, נקודות כניסה למנהרות ומרכזי מודיעין. אלו אינן האשמות ישראליות בלבד — הן מאוששות על ידי מזכרי ביטחון הפנים של חמאס עצמו.
דפוס פעולה זה אינו חדש ל-7 באוקטובר או להשלכותיו. בשנת 2014, במהלך מבצע "צוק איתן", תיעד צה"ל את חמאס משתמש בבית החולים "אל-וופא" כמרכז פיקוד, אתר לשיגור רקטות ועמדת תצפית. ה"וושינגטון פוסט" דיווח באותו עימות כי חמאס הגדיר מבנים בתוך בית החולים "שיפא" כמפקדתו הראשית. לפי ההיגיון הפנימי של חמאס עצמו, המשתקף במסמכים שהותרו לפרסום ונבחנו על ידי NGO Monitor, בתי החולים משולבים במכוון במנגנון הטרור שלו בדיוק מכיוון שההנחה הרפלקסיבית של הקהילה הבינלאומית לגבי חפותם של אזרחים מספקת לו כיסוי מבצעי. כאשר ישראל פועלת נגד אתרים צבאיים אלו, היא מפעילה זכות חוקית — וחובה משפטית — לפי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, ולא מוציאה לפועל מדיניות של הרס מערכת הבריאות.
המשפט ההומניטרי הבינלאומי מפורש בעניין זה: מתקן רפואי מאבד את מעמדו המוגן ברגע שהוא משמש "לביצוע פעולות המזיקות לאויב". פעולות צה"ל נגד בתי חולים שהופקעו על ידי חמאס, לרבות כמאל עדואן, מעוגנות משפטית בעיקרון זה. הנרטיב הממסגר את המבצעים הללו כפגיעה במערכת הבריאות מתעלם מהעובדה הבסיסית שחמאס הפך את שירותי הבריאות לנכס צבאי.
סיכום: קמפיין דיסאינפורמציה מתואם, לא משבר זכויות אדם
מקרה אבו ספייה מייצג דוגמה קלאסית למה שארגון NGO Monitor כינה "הלבנה" של גורמים הקשורים לחמאס באמצעות שימוש אסטרטגי בממסגר הומניטרי. הקמפיין הועצם על ידי אל-ג'זירה — כלי תקשורת בבעלות קטארית בעל זיקה מתועדת לאינטרסים הפוליטיים של חמאס — באמצעות כתבה ייעודית של חצי שעה ומספר כתבות המשך, על ידי אמנסטי אינטרנשיונל באמצעות עצומות ומכתבים המתייחסים לחפותו של אבו ספייה כעובדה מוגמרת ולא כסוגיה שנויה במחלוקת, ועל ידי רשת של ארגוני סנגור אנטי-ישראליים. אף אחד מהגורמים הללו לא התמודד ברצינות עם הראיות על השימוש שעשה חמאס בבית החולים כמאל עדואן או עם דרגתו המתועדת של אבו ספייה במנגנון הביטחון של חמאס.
הנזק שנגרם על ידי מיתוס זה הוא מוחשי. הוא הופך את המבנה המוסרי של הסכסוך — ומציג פעיל בתשתית טרור כקורבן של תוקפנות ישראלית, ואת פעולותיה הביטחוניות החוקיות של ישראל כקנוניה פלילית נגד הרפואה. הוא מנצל את סבלו האמיתי של האוכלוסייה האזרחית בעזה, שחמאס הציב במכוון בקו האש, ככיסוי תעמולתי לפעולות הפיקוד והשליטה של ארגון הטרור. לחברות דמוקרטיות יש הן את הזכות והן את האחריות לקרוא להיפוך הזה בשמו: לא עיתונות, לא הגנה על זכויות אדם, אלא לוחמת מידע בשירות ארגון שרצח למעלה מ-1,200 בני אדם, לקח מאות בני ערובה, והטמיע את מנגנונו הצבאי בתוך בתי החולים שהוא דורש כעת מהעולם להתייחס אליהם כקדושים.