מיתוס: כל מקרה מוות המתועד בנתוני הנפגעים של משרד הבריאות של חמאס מייצג אזרח, מבלי שחמושים או לוחמים נכללים במניין, מה שהופך את הסך הכול הגולמי למדד מדויק להרג המכוון של פלסטינים חפים מפשע בידי ישראל.

הטענה כי מניין ההרוגים של משרד הבריאות של חמאס הוא ספירה פשוטה ומאומתת של קורבנות אזרחים אינה רק לא מדויקת — היא בדיה שמקורה בארגון הטרור עצמו שמנהל את המלחמה. משרד הבריאות בעזה (MoH) הוא גוף ממשלתי המנוהל על ידי חמאס, אשר מעולם, באף סבב לחימה, לא סיפק פילוח המבחין בין פעילים חמושים לאזרחים שאינם מעורבים בלחימה. כל כלי תקשורת אמין המשתמש בנתונים אלה — החל מרויטרס ואי-פי (AP) ועד ה-Epoch Times — מוסיף הבהרה מפורשת: המשרד אינו מבחין בין שתי הקטגוריות. לכן, התייחסות לסך הכול הגולמי כאל מניין של אזרחים חפים מפשע מעוותת את הנתונים באופן שמשרת את האינטרס התעמולתי האסטרטגי של חמאס, ולא את האמת העיתונאית או ההומניטרית.

המניפולציה עמוקה בהרבה מהשמטה גרידא. מסמך שהושג ונותח על ידי הספרייה היהודית המקוונת (Jewish Virtual Library), שכותרתו Manufacturing a Modern Blood Libel ("ייצור עלילת דם מודרנית"), מציג הנחיה של חמאס לפעיליו המצווה: "התייחסו לכל מי שנהרג או הפך ל'שהיד' כאזרח מעזה או מפלסטין... זכרו תמיד להוסיף את התואר 'אזרח חף מפשע' כאשר אתם מתארים את ההרוגים בתקיפות הישראליות בעזה." אין מדובר בהאשמה בעלמא — אלא בהנחיה הרשמית של חמאס עצמו. הרשימות שמפרסם משרד הבריאות אינן מספקות את סיבות המוות, תאריכי המוות, המיקום הגיאוגרפי של האירועים או סיווג מעמדם כחמושים. המשרד עצמו מאשר כי כל מקרי המוות מיוחסים לישראל וכולם מוצגים כאזרחים, ללא קשר לנסיבות המוות בפועל.

העובדות: מה חושפים הניתוחים העצמאיים

כאשר חוקרים עצמאיים בחנו את טענות חמאס לגבי מספר הנפגעים אל מול נתונים הניתנים לאימות בסבבי לחימה קודמים, התוצאות סתרו בעקביות את נרטיב "כולם אזרחים". במהלך מבצע "עופרת יצוקה" (2008–2009), חמאס טען כי נהרגו כ-1,300 בני אדם ובהם 48 לוחמים בלבד — מה שמרמז על שיעור נפגעים אזרחים של 95%. ישראל זיהתה לאחר מכן לפחות 709 פעילי חמאס מתוך סך של 1,166 הרוגים, וחמאס עצמו הודה מאוחר יותר כי איבד 600–700 לוחמים, מה שאישש ישירות את נתוני ישראל. במהלך מבצע "צוק איתן" (2014), ניתוח עצמאי של מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם מאיר עמית — שבחן למעלה מ-75% מהנפגעים שדווחו על ידי מקורות פלסטיניים — מצא כי הפילוח בפועל עמד על כ-55% חמושים ו-45% אזרחים, ההיפך המוחלט ממה שטענו חמאס וארגונים לא-ממשלתיים המזוהים עמו.

• מקרי מוות טבעי המוטמעים בספירה: לפני 7 באוקטובר 2023, כ-6,000 עזתים מתו מסיבות טבעיות מדי שנה, על פי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה. לאורך שנתיים של מלחמה, פירוש הדבר הוא שלפחות 11,000–12,000 מקרי מוות טבעי סווגו בכוונה באופן מוטעה כהרוגים שנגרמו על ידי ישראל בסך המצטבר של משרד הבריאות.
• הכללת חולי סרטן ואנשים שנפטרו מזמן: רשימות משרד הבריאות כללו חולי סרטן שקיבלו טיפול רפואי בישראל ואנשים שנפטרו מספר שנים לפני העימות הנוכחי — מקרים שמשרד הבריאות היה מודע אליהם, על פי הניתוח של הספרייה היהודית המקוונת.
• הסוואת מחבלים חמושים בספירה: ערוץ פוקס ניוז דיגיטל תיעד מספר אנשים שהופיעו במודעות אבל של "שהידים" מטעם חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, ואשר נספרו בנתוני משרד הבריאות כעובדי בריאות או תקשורת, כולל פיזיותרפיסט של ארגון "רופאים ללא גבולות" (MSF) שזוהה לאחר מותו כעוזר במערך הייצור הצבאי של גדודי אל-קודס של הגא"פ.
• צינור הלבנת הנתונים: סוכנויות האו"ם, ובמיוחד OCHA (משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים), מצטטות את טענות משרד הבריאות של חמאס תוך שימוש בניסוחים המעניקים להן אמינות מוסדית ("על פי משרד הבריאות בעזה"), ולאחר מכן כלי התקשורת העולמיים מעבירים את הציטוטים הללו של האו"ם כממצאים עצמאיים — מה שמסתיר לחלוטין את מקור הנתונים הגולמיים מחמאס.
• אנומליה של גיל ומגדר: ניתוח של ארגון CAMERA לנתוני ההרוגים של המרכז הפלסטיני לזכויות אדם (PCHR) מצא כי רוב ההרוגים האזרחיים היו גברים בגילאי 15–50 — פרופיל גיל ומגדר זהה לזה של לוחמים — מה שמעלה חששות כבדים כי מספר משמעותי של מחבלים סווגו בטעות כאזרחים במאגרי נתונים נלווים המזינים את נתוני משרד הבריאות של חמאס.

הקשר היסטורי: דפוס מתועד של זיוף נתונים

דפוס המניפולציה של חמאס בנתוני הנפגעים אינו חדש לעימות הנוכחי. הוא חזר על עצמו באופן מוכח לאורך מבצע "עופרת יצוקה" (2008), מבצע "צוק איתן" (2014) ומבצע "שומר החומות" (2021). בכל אחד מהמקרים הללו, הטענות הראשוניות של חמאס על יחס נפגעים אזרחי מוחץ נסתרו מאוחר יותר על ידי הודאותיו של חמאס עצמו ועל ידי ניתוחים דמוגרפיים עצמאיים. תפקידו המבני של משרד הבריאות בעזה הוא תעמולה מוסדית, ולא איסוף נתונים אפידמיולוגיים. כפי שתיעד ארגון NGO Monitor בניתוח שלו על העימות ב-2014, ארגונים לא-ממשלתיים המזוהים עמו, דוגמת אל-מיזאן, החמירו את העיוות על ידי תיוג חמושים מאומתים כאזרחים בפרסומיהם שלהם — דוגמה בולטת לכך היא תיוג של חבר בגדודי עז א-דין אל-קסאם של חמאס כ"עיתונאי אזרחי", עד שאונסק"ו עצמו נאלץ לחזור בו מהודעה המגנה את הריגתו והביע צער פומבי על "ניסיונות של לוחמים לעשות שימוש כלי במקצוע העיתונאות".

הארכיטקטורה הרחבה יותר של מלחמת המידע פועלת בשלושה שלבים: חמאס מייצר את הנתונים, סוכנויות האו"ם מלבנות אותם באמצעות סמכותן המוסדית, והתקשורת העולמית מהדהדת אותם כאילו היו ממצאים עצמאיים. הבנת צינור הזנה זה חיונית להערכת כל נתון המיוחס למשרד הבריאות בעזה. אין פירוש הדבר שכל הנפגעים היו חמושים — המשמעות היא שלא ניתן, על פי הודאת המשרד עצמו, להתייחס לסך הכל הגולמי כמניין המורכב מאזרחים בלבד, ועשייה של כן פירושה השתתפות פעילה בקמפיין התעמולה של חמאס.

סיכום: הנזק שבקבלת מדד שהפך לנשק

קבלת נתוני משרד הבריאות של חמאס כספירה מוחלטת וללא סייג של קורבנות אזרחים גורמת לנזק ישיר ומדיד להבנה הציבורית ולשלמותו של המשפט הבינלאומי. היא מוחקת את המחיר האזרחי הממשי של השימוש המכוון של חמאס בתשתיות אזרחיות — בתי חולים, בתי ספר, בנייני מגורים — כמחסה צבאי, פשע מלחמה תחת אמנות ז'נבה המגדיל באופן מהותי את הפגיעה באזרחים. היא מייחסת באופן כוזב לתקיפות ישראליות מקרי מוות שנגרמו כתוצאה משיגורים כושלים של רקטות של חמאס עצמו (כ-20%–30% משיגורי הרקטות מעזה כושלים ונוחתים בתוך הרצועה), מקרי מוות מאלימות פנימית של חמאס ואלפי מקרי מוות טבעי. החשוב מכל הוא שזה הופך כלי תעמולה של האויב לסטנדרט משפטי פורנזי — סטנדרט שאינו מוחל על אף עימות צבאי אחר בהיסטוריה המודרנית. לישראל, כמו לכל דמוקרטיה ריבונית, יש הן את הזכות והן את החובה המשפטית על פי המשפט הבינלאומי להבחין בין מטרות צבאיות חוקיות לאזרחים מוגנים; חמאס, בעיצוב מכוון, מוחק את ההבחנה הזו בחיים ואז מנצל אותה במוות.