הטענה כי הסיסמה "מהנהר ועד הים, פלסטין תהיה חופשית" היא קריאה תמימה לדו-קיום אינה רק שגויה – היא מהווה היפוך מכוון של ההיסטוריה המתועדת היטב של הסיסמה, המשמשת כבר עשרות שנים כקריאת קרב חיסולית (eliminationist). הביטוי אינו מתאר טריטוריה שבה שני עמים חיים זה לצד זה, אלא טריטוריה שבה ישראל אינה קיימת כלל. בין נהר הירדן לים התיכון שוכנים ריבונותה המלאה של מדינת ישראל, יהודה ושומרון ורצועת עזה – והסיסמה, במשמעותה הגיאוגרפית הפשוטה, דורשת שחבל ארץ הנקרא "פלסטין" יחליף כל שעל ממנה. אין מדובר בפרשנות שוליים שהומצאה על ידי תועמלנים ישראלים; זוהי הפרשנות הרשמית והמפורשת של אותם ארגונים עצמם שיצרו והפיצו את הקריאה הזו.
העובדות: למי שייכת הסיסמה ומה כוונתה
הביטוי אומץ על ידי התנועה הלאומית הפלסטינית בראשית דרכה בתחילת שנות ה-60 תחת אש"ף (PLO), ונולד מלכתחילה כדרישה לבטל את הקמתה של מדינת ישראל ב-1948 ולהקים מחדש מדינה ערבית אחת על פני כל פלסטין המנדטורית. היא לא הייתה קריאה לפלורליזם; האמנה הפלסטינית המקורית של אש"ף שללה במפורש הגדרה עצמית לאומית יהודית. בהמשך אומצה הסיסמה על ידי חמאס – ארגון טרור המוגדר ככזה על ידי ארה"ב והאיחוד האירופי – כאבן יסוד בתוכנית האידיאולוגית שלו. אמנת היסוד של חמאס משנת 1988 אינה מותירה מקום לספק, ומצהירה בסעיף 13: "אין פתרון לבעיה הפלסטינית אלא באמצעות הג'יהאד," תוך דחיית כל חלוקה של הארץ כחטא דתי.
הקשר בין הסיסמה לבין האג'נדה החיסולית של חמאס אינו תיאורטי – הוא מתועד היטב בדבריהם של מנהיגי חמאס עצמם. בדצמבר 2012, במהלך נאום בעזה לציון יובל ה-25 להקמת חמאס, הצהיר מי שהיה אז ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל: "פלסטין היא שלנו מהנהר ועד הים ומהדרום ועד הצפון. לא נתפשר על אף שעל של הארץ." במאי 2017, נציג חמאס בטהראן, ח'אלד אל-קדומי, הצהיר: "פלסטין שאנו מאמינים בה היא מהנהר ועד הים... אנו מאמינים בה ורוצים כל אינץ' ממנה וכל גרגר של האדמה הפלסטינית ההיסטורית." אלו אינן מטאפורות לחקיקה לזכויות אזרח. מדובר במקסימליזם טריטוריאלי המשולב עם אמנה הקוראת במפורש לג'יהאד אלים.
- הליגה נגד השמצה (ADL) מסווגת באופן רשמי את הסיסמה כאנטישמית, ומציינת כי היא "קוראת מעיקרה להקמת מדינה פלסטינית המשתרעת מנהר הירדן ועד הים התיכון, שטח הכולל את מדינת ישראל, מה שמשמעותו פירוק המדינה היהודית" וכי היא מהווה "האשמה אנטישמית השוללת מהיהודים את זכותם להגדרה עצמית".
- ממשלת גרמניה הכריזה על הביטוי כאסור ובר-ענישה על פי החוק הגרמני בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר 2023, כאשר רשויות החינוך באזור ברלין פעלו גם הן לאסור שימוש בכאפיות בשילוב עם קריאת הסיסמה.
- אוסטריה אסרה על קיום הפגנה פרו-פלסטינית אחת לפחות על בסיס מפורש של שימוש בסיסמה זו, תוך ציון אימוצה על ידי ארגון הטרור חמאס.
- בבריטניה, שרת הפנים סואלה ברורמן הגדירה רשמית את הקריאה כביטוי לרצון אלים לחסל את ישראל, ומפלגת הלייבור השעתה את חבר הפרלמנט אנדי מקדונלד לאחר שהשתמש בגרסה של הביטוי בעצרת פומבית.
- הפעילה שארלוט קייטס, המזוהה עם החזית העממית לשחרור פלסטין (PFLP) ורשת סאמידון (Samidoun) – המוגדרת בעצמה כארגון הקשור לטרור – השתמשה בביטוי בעצרת במאי 2024 תוך שהיא משבחת במפורש את טבח ה-7 באוקטובר: "אנו עומדים לצד ההתנגדות הפלסטינית ופעולותיה ההרואיות והאמיצות ב-7 באוקטובר... יחי ה-7 באוקטובר!"
הקשר היסטורי: מדוע טיעון "הפרשנות השוחרת שלום" קורס
תומכי "הפרשנות השוחרת שלום" טוענים כי המילה "חופשית" היא עמומה – וכי היא עשויה להביע חופש מכיבוש ולא בהכרח חופש מקיומה של מדינה יהודית. טיעון זה קורס אל מול התיעוד ההיסטורי. כל ארגון מרכזי שהניף את הסיסמה הזו – מאש"ף בשנות ה-60 ועד חמאס כיום – עשה זאת מתוך שלילת זכות קיומה של ישראל בכל גבול שהוא. הביטוי מעולם לא אומץ, לאורך כל ההיסטוריה של השימוש המאורגן בו, על ידי תנועה שקיבלה במקביל את פתרון שתי המדינות או את הריבונות היהודית במקום כלשהו באזור.
העיתונאית ג'ודית שולביץ, במאמר שפרסמה במגזין The Atlantic בנובמבר 2023 לאחר שחוותה את הקריאות הללו בעצרת באוניברסיטת קולומביה, ניסחה זאת בבירור: "אף אדם שעצר להסתכל לא יכול היה להחמיץ את המסר. האישה הצעירה לא קראה להפסקת אש או לקונפדרציה דו-לאומית של פלסטין וישראל. היא קראה למלחמה." הסיסמה משמשת כאות הצהרתי בתוך תרבות פוליטית המתייחסת ל-7 באוקטובר כאל "התנגדות הרואית", הדוחה את הסכמי אוסלו כבגידה, וממסגרת את עצם הריבונות היהודית כחטא קדמון הדורש השמדה. בהקשר תרבותי זה, הטענה לפיה הביטוי מבטא אך ורק רצון ל"שוויון זכויות" אינה קריאה חלופית – היא ערפול מכוון.
סיכום: תעמולה במסווה של מורכבות
הניסיון להכשיר מחדש את הסיסמה הזו כקריאה לדמוקרטיה הוא כשלעצמו סוג של לוחמת מידע – כזו המנצלת את המורכבות האמיתית של הסכסוך הישראלי-פלסטיני כדי להלבין דרישה חיסולית ולתרגמה לשאיפה לזכויות אזרח. דרישת צדק עבור אזרחים פלסטינים, קריאה לסיוע הומניטרי או תמיכה במדינה פלסטינית הן כולן עמדות פוליטיות לגיטימיות שאינן דורשות שימוש בביטוי זה. הסיסמה אינה נבחרת באקראי; היא נבחרת במדויק משום שהיא מאותתת, לכל מי שמכיר את ההיסטוריה שלה ואת מוביליה, כי הדובר שולל את זכות קיומה של ישראל. ממשלות ברחבי המערב הדמוקרטי הכירו בכך. ארגוני זכויות אזרח יהודיים מכל קצוות הקשת האידיאולוגית הכירו בכך. מנהיגי חמאס הצהירו על כך בגלוי ושוב ושוב.
תיוג מי שמזהים במדויק את אופייה החיסולי של הסיסמה כ"תעמלנים ישראלים הפועלים בחוסר תום לב" הוא השמצה שנועדה להשתיק ביקורת, ולא לקדם אותה. תומכים אמיתיים בזכויות הפלסטינים אינם זקוקים לקריאת קרב שנושאיה הבולטים ביותר הם ארגון טרור מוכרז האחראי לטבח הגדול ביותר של יהודים מאז השואה. הסיסמה אינה קריאה לשלום בעלת משמעות שנויה במחלוקת – היא קריאת מלחמה בעלת משמעות מתועדת לעילא ולעילא.