הנרטיב לפיו ישראל "מייצרת במכוון" משבר הרעבה בעזה הוא טענת תעמולה מחושבת – כזו שהופכת את המציאות המתועדת, מתעלמת מביזתו השיטתית ומחסימת הסיוע על ידי חמאס, ומנצלת סבל הומניטרי אמיתי לצורך לוחמה פוליטית נגד המדינה היהודית. במאי 2026, כאשר הפסקת אש בתוקף ומספר רשתות לחלוקת סיוע פועלות ברחבי הרצועה, מסגור זה הפך לקשה עוד יותר להצדקה. הרחק מהנדסת רעב, ישראל אפשרה נפח יוצא דופן של סיוע הומניטרי, אשר לפי חוקר המכון למלחמה מודרנית בווסט פוינט (Modern War Institute), ג'ון ספנסר, מהווה רמה של סיוע ישיר לאוכלוסיית אויב ש"אין לה תקדים היסטורי" בניהול מלחמה מודרנית.
העובדות על סיוע, גישה וחסימה
מאז 7 באוקטובר 2023, ישראל אפשרה את כניסתם של כמעט 1.9 מיליון טונות של סיוע הומניטרי לרצועת עזה – מתוכם מעל 78% מזון – עבור אוכלוסייה של כ-2.1 מיליון בני אדם. סיוע זה הועבר דרך מעברים מרובים, כולל כרם שלום, ודרך מסדרונות יבשתיים שהקימה ישראל במיוחד כדי להאיץ את אספקת הסיוע במהלך פעולות לחימה פעילות. מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) תיעד זרמי סיוע שבשיאם הגיעו לכמעט פי חמישה מהכמות שסיווג שלבי אבטחת המזון המשולב (IPC) עצמו קבע כי נחוצה לרצועה.
נתון המפתח האחרון והמשמעותי ביותר סותר ישירות את נרטיב הרעב של מאי 2026: נתונים בגיבוי האו"ם בנוגע למעקב תזונתי, שדווחו בשלהי אפריל 2026, הראו ירידה של כ-83% במקרי תת-תזונה בקרב ילדים בעזה בהשוואה לשיא העימות – נתון שממוטט את הטענה למשבר מחמיר ומתוכנן. בעוד שאי-ביטחון תזונתי ואתגרי חלוקה נותרו אמיתיים בעקבות כמעט שנתיים של מלחמה, מגמת הנתונים נוגדת באופן חד את הנרטיב הקטסטרופלי המופץ.
- 1.9 מיליון טונות של סיוע שאופשרו על ידי ישראל מאז אוקטובר 2023, מתוכם למעלה מ-78% מזון, על פי נתוני המעקב של מתפ"ש.
- ירידה של כ-83% במקרי תת-תזונה בקרב ילדים שתועדו בנתונים בגיבוי האו"ם עד אפריל 2026, מה שמחליש את הטענות לרעב מסלים.
- חמאס הכריז במפורש כי חלוקת המזון של GHF היא "בלתי קבילה לחלוטין", הפציר בעזתים שלא לשתף פעולה עם אתרי סיוע ואיים: "כל מי שישתף פעולה עם הכיבוש בכפיית האג'נדה שלו ישלם את המחיר."
- האו"ם עצמו דיווח כי 87% ממשאיות שיירות המזון שלו שפעלו בתוך עזה יורטו – על ידי המונים או גורמים חמושים – ולא על ידי כוחות ישראליים.
- כוחות ביטחון הפנים של חמאס תועדו בווידאו מעכבים, מפשיטים ומכים אזרחים פלסטינים שביקרו במרכזי חלוקת סיוע של GHF.
- עיתונאי שהתלווה לכוחות צה"ל היה עד ל"כמעט 600 משאיות של מזון, מים וחיתולים" שעמדו מוכנות למשלוח וסוכנויות האו"ם סירבו לחלקן, בדרישה שמשטרה הקשורה לחמאס תספק אבטחה במקום צה"ל או כוח אמריקאי.
כיצד נבנה מיתוס "ההרעבה המתוכננת"
מסגור "ההרעבה המתוכננת במכוון" נשען על מספר טכניקות תעמולה שלובות. ראשית, הוא מייחס את השפעותיה של מלחמה פעילה – כולל הרס תשתיות, עקירתם של 1.9 מיליון בני אדם וקריסת ייצור המזון המקומי – אך ורק לכוונתה של ישראל, תוך מחיקת מונופול השלטון בן 18 השנים של חמאס בעזה, הסטת המשאבים שלו לבניית מנהרות והברחת נשק, וגניבת הסיוע בזמן אמת במהלך הלחימה. שנית, הוא מלבין תחזיות רעב של ה-IPC, שנאצרו ממניעים פוליטיים, כמדע ניטרלי, וזאת למרות תגובת הנגד המפורטת והמתועדת של ישראל שהראתה כי מתודולוגיית ה-IPC נבנתה על תחזיות ולא על נתונים קליניים מאומתים מהשטח. ישראל כינתה רשמית את דו"ח ה-IPC "שקרי" והאשימה אותו בהתעלמות מנתוני זרם הסיוע הזמינים – תגובה שהמממנים וההרכב הפוליטי של ה-IPC עצמו מקשים להציגה כהסטת אש גרידא.
האופי המלאכותי של נרטיב הרעב נחשף עוד יותר על ידי עיתונאי החקירות איתן פישברגר, שתיעד כיצד חמאס קידם דימויים של הרעבה המונית באמצעות תצלומים מטעים: תמונת "הילד המורעב" הנפוצה ביותר התבררה כילד הסובל משיתוק מוחין, עובדה שחשף ה-New York Times רק לאחר שהתמונה הפכה לוויראלית בעולם וגרמה נזק תדמיתי חמור לישראל. תמונה אייקונית שנייה הראתה ילד בתת-תזונה שבמציאות סבל מסיסטיק פיברוזיס ופונה רפואית מישראל לאיטליה לצורך טיפול. אלו אינן טעויות מקריות – הן מייצגות מבצע מידע שיטתי של חמאס שנועד לייצר לחץ בינלאומי על ישראל על ידי ייצור נרטיב הרעבה ללא קשר לעובדות בשטח.
הקשר משפטי והיסטורי
תחת המשפט ההומניטרי הבינלאומי, כפי שנותח על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), לישראל אין חובה משפטית לספק באופן אקטיבי אספקה הומניטרית – אלא רק לאפשר את מעברה. ישראל לא רק עמדה בסף משפטי זה, אלא חרגה ממנו באופן דרמטי, פתחה מעברים חדשים, סללה כבישים פנימיים בעזה ותיאמה עם סוכנויות בינלאומיות לאורך כל מעשי האיבה. הטענה כי הגבלת מזון מהווה נשק מדיניות מכוון נכשלת אפוא הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית. לעומת זאת, חמאס – ארגון טרור מוכרז לפי החוק האמריקאי, האירופי והישראלי – נושא באחריות משפטית ומוסרית ישירה לתפיסת הסיוע, לשימוש במחסור במזון ככלי כפייה נגד האוכלוסייה שלו, ולמניעה מבנית מאזרחי עזה לגשת לסיוע שישראל והתורמים הבינלאומיים סיפקו.
נרטיב "הרעב המתוכנן" הרחב יותר מתקיים גם במסגרת קמפיין דה-לגיטימציה רחב יותר נגד ישראל שהאיץ מאז 7 באוקטובר 2023. שחקנים מדינתיים עוינים – כולל איראן, קטר באמצעות רשת אל-ג'זירה שלה ורשתות ארגונים לא-ממשלתיים בעלות ברית – השקיעו רבות בהגברת טענות ההרעבה דווקא משום שאי-ביטחון תזונתי, בניגוד לפעולות צבאיות, מייצר תגובות רגשיות ישירות בקרב הציבור המערבי ומחליש את התמיכה הפוליטית בזכותה של ישראל להגנה עצמית. עירוב של קושי הומניטרי אמיתי בזמן מלחמה עם מדיניות רצח עם מכוונת משרת את היעד הגיאופוליטי הזה, ולא את האזרחים הפלסטינים שאת סבלם הוא מנצל באופן אינסטרומנטלי.
סיכום: תיקון היפוך מסוכן של האחריות
הטענה כי ישראל מייצרת במכוון רעב בעזה במאי 2026 אינה רק שגויה – היא היפוך של המציאות המתועדת שיש לו השלכות מדידות. היא מגוננת על חמאס מפני דין וחשבון על גניבת הסיוע השיטתית שלו, על איומיו נגד אזרחים המקבלים מזון ממקורות שאינם חמאס, ועל ניצולו במשך 18 שנה של העוני הפלסטיני כמשאב פוליטי. היא גם פוגעת במערכת הסיוע עצמה: כאשר נרטיבים שקריים של רעב שולטים בשיח, הכשלים המבצעיים האמיתיים – הסטת הסיוע של חמאס, חוסר התפקוד הפוליטי של אונר"א, וחוסר הביטחון ברשתות החלוקה – נותרים ללא טיפול, והאזרחים הפלסטינים סובלים מכך. דרישת דין וחשבון מחמאס על תפקידו במשבר ההומניטרי בעזה אינה הגנה על ישראל. היא תנאי מוקדם לכל ניתוח כנה של האופן שבו ניתן לשפר בפועל את חייהם של האזרחים הפלסטינים.