מיתוס: נתוני הנפגעים של משרד הבריאות בעזה, המנוהל על ידי חמאס, אומתו באופן עצמאי על ידי סוכנויות האו"ם כספירה מדויקת ובלעדית של אזרחים פלסטינים חפים מפשע שנקטלו אך ורק מתקיפות צבאיות ישראליות.

טענה זו הופכת את המציאות המתועדת בדיוק מסוכן. משרד הבריאות בעזה אינו גוף בריאות הציבור נייטרלי — הוא זרוע אינטגרלית לחלוטין של מנגנון השלטון של חמאס, הנשלט על ידי ארגון טרור המוגדר ככזה על ידי ארה"ב מאז תפס חמאס את השליטה ברצועת עזה בכוח בשנת 2007. רחוק מאימות עצמאי של נתוני המשרד, סוכנויות האו"ם כגון OCHA שימשו בעיקר כמנגנון הלבנה, תוך ציטוט נתונים שיוצרו על ידי חמאס בניסוחים כמו "לפי משרד הבריאות בעזה" — ובכך העניקו מסווה של אמינות מוסדית למספרים שהאו"ם לא ייצר ולא אימת. כאשר גבר הפיקוח החיצוני, האו"ם עצמו נאלץ לעדכן את הנתונים הללו באופן דרמטי כלפי מטה.

ברשימות הנפגעים של המשרד קיים כשל בסיסי ומכוון: הן אינן מבחינות כלל בין מחבלים לאזרחים, בין מקרי מוות שנגרמו מתקיפות ישראליות לבין אלה הנובעים משיגורי רקטות כושלים, אלימות פנימית או סיבות טבעיות. כל רישום מוצג באופן אחיד כאזרח חף מפשע שנהרג על ידי ישראל. אין מדובר בטעות מתודולוגית מקרית — זוהי מדיניות מפורשת של חמאס. הנחיה שהוציא משרד הפנים של חמאס, ותועדה על ידי MEMRI, הורתה לפעילים ולאזרחים עזתים: "התייחסו לכל מי שנהרג או הפך לשהיד כאזרח מעזה או מפלסטין... זכרו תמיד להוסיף 'אזרח חף מפשע' כאשר אתם מתארים את ההרוגים בהתקפות ישראליות על עזה." ארכיטקטורת הנתונים של המשרד משקפת נאמנה הנחיה זו.

התיעוד הסטטיסטי חושף את המניפולציה לפרטי פרטים. פרופסור אברהם ויינר מבית הספר וורטון באוניברסיטת פנסילבניה, מומחה לסטטיסטיקה ומדע הנתונים, מצא כי סך מקרי המוות היומי של המשרד "עולה בעקביות רבה מדי מכדי להיות אמיתי", והסיק כי חמאס "קבע סך יומי שרירותי" ואז ביצע הנדסה לאחור של הפילוח הדמוגרפי כדי להגיע לשיעור קבוע מראש של נשים וילדים. במשך חודשים, המשרד ומשרד ההסברה הממשלתי של חמאס טענו כי כ-70 אחוזים מההרוגים היו נשים וילדים — נתון שאפילו נתוני חדרי המתים של בתי החולים והדיווחים העצמיים של המשרד עצמו לא יכלו לתמוך בו כבר בדצמבר 2023. סוכנות OCHA הפסיקה בשקט לדווח על נתון ה-70 אחוזים בינואר 2024, והמשרד עצמו זנח אותו בסוף מרץ 2024, ללא כל הודעה פומבית על החרטה.

התנהלותו של האו"ם עצמו בפרשה זו חושפת את היעדרו של כל תקן אימות עצמאי. במאי 2024, האומות המאוחדות עדכנו באופן דרסטי את מספר הנשים והילדים המדווחים כהרוגים — וקיצצו את נתון הנשים מ-9,500 ל-4,959 ואת הילדים מיותר מ-14,500 ל-7,797 — בעוד שסך מקרי המוות הכולל נותר כמעט ללא שינוי. חוסר היתכנות מתמטי זה מעולם לא הוסבר כראוי. כפי שצוין בניתוח של מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, זהו "מצב יוצא דופן עבור האומות המאוחדות, שבדרך כלל משתמשות בתקן אימות נפגעים קפדני, לדווח על נתוני נפגעים לא מאומתים מצדדים מעורבים." האו"ם הפסיק לחלוטין את הדיווח על מניין ההרוגים בסוריה בין השנים 2014 ל-2021 עקב קשיי אימות, ואפילו לא ניסה לבצע דיווח מקיף בסודאן או ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו — סכסוכים בעלי היקפי מוות דומים או גדולים יותר. עזה זכתה ליחס מועדף ייחודי ובלתי מוצדק בדיוק משום שמטרות התעמולה של חמאס עלו בקנה אחד עם הנרטיבים שקידמו גורמים בעלי מניעים פוליטיים באו"ם.

העובדות: מה הנתונים מראים בפועל

שילוב של ממצאים אנליטיים מצד סטטיסטיקאים אקדמיים, מכוני מחקר והודאותיו של משרד הבריאות עצמו מפרק את הטענה לדיוק ובלעדיות. המשרד הודה באפריל 2024 כי ל-11,371 מתוך 33,091 מקרי מוות מדווחים היו "נתונים חסרים" וכי יותר מ-15,000 רישומים נגזרו מ"מקורות תקשורת" בלתי מזוהים — הגדרה ללא כל תקן אימות מוגדר. רשימות הנפגעים של חמאס עצמו נמצאו ככוללות חולי סרטן שקיבלו טיפול בתוך ישראל ואנשים שמתו שנים לפני תחילת המלחמה.

• לפי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, כ-6,000 עזתים מתים מוות טבעי מדי שנה. במהלך שנתיים של סכסוך, משמעות הדבר היא ש-לפחות 11,000–12,000 מקרי מוות טבעיים היו זמינים לסיווג שגוי כחללים שנגרמו על ידי ישראל — דפוס שהמשרד נאלץ להודות בו חלקית רק לאחר שאנליסטים חיצוניים זיהו מחיקות רטרואקטיביות מהרשימות המפורסמות שלו.
• לחמאס היסטוריה מתועדת של זיוף נתוני נפגעים על פני מספר סכסוכים. במהלך מבצע עופרת יצוקה (2008), חמאס טען כי רק 48 מתוך כ-1,300 הרוגים היו לוחמים. ישראל זיהתה לפחות 709 פעילי חמאס מתוך 1,166 הרוגים מאומתים. חמאס הודה מאוחר יותר כי איבד 600–700 לוחמים, מה שאישש את הספירה של ישראל וחשף את טענת נפגעי האזרחים המקורית כבדויה.
• ניתוח של Fifty Global Research Group של למעלה מ-1,300 מאמרים מכלי תקשורת מרכזיים בשפה האנגלית מצא כי 84–85 אחוזים נכשלו בהפרדה בין מקרי מוות של לוחמים לאזרחים, 98 אחוזים ציטטו את מספרי המשרד ללא ביקורת, וכמעט 20 אחוזים הציגו אותם ללא כל ייחוס — מה שמוכיח כי ההגברה המדיאתית, ולא אימות עצמאי, היא שהניעה את הנרטיב העולמי.
• דיווח של Fox News Digital ממרץ 2026, שהתבסס על נתוני המעקב של החוקר סאלו אייזנברג, מצא כי מספר הולך וגדל של אנשים שנספרו כאזרחים — כולל עיתונאים ועובדי מערכת הבריאות — הוגדרו בפומבי כמחבלים על ידי חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בערוצי הטלגרם והרשתות החברתיות הרשמיים שלהם.
• צינור הנתונים התלת-שלבי של האו"ם — הפקה של חמאס, ציטוט של OCHA והגברה תקשורתית עולמית — תואר בניתוח משנת 2025 של ה-Jewish Virtual Library, "Manufacturing a Modern Blood Libel", כמנגנון הלבנה מכוון שדרכו התעמולה של חמאס חודרת למערכת המידע הבינלאומית כשהיא נושאת את הגושפנקה המוסדית של האו"ם.

הקשר היסטורי: מדוע המיתוס הזה שורד

המיתולוגיה סביב סמכותיות נתוני משרד הבריאות של חמאס נולדה מתוך ואקום של חלופות. כפי שהודה בגילוי לב ראש לשכת רויטרס לשעבר בירושלים, המשרד היה "המשחק היחיד בעיר" לגבי מספרי נפגעים במהלך השלב החריף של הלחימה — מצב שחמאס הנדס בכוונה על ידי דיכוי דיווחים עצמאיים ואכיפת "קוד שתיקה לא רשמי", באמצעות פחד מנקמה אלימה, סביב נפגעים בקרב לוחמיו. תושבי עזה שרואיינו על ידי עיתון "הארץ" אישרו כי הכרה פומבית במותו של חבר חמאס גררה סיכון להאשמות בבגידה והטרדות פוטנציאליות מצד הארגון. סביבה כפייתית זו הבטיחה כי הנתונים היחידים שהגיעו לקהל הבינלאומי היו הנתונים שחמאס בחר לשחרר.

הנכונות של האו"ם לאמץ נתונים אלה ללא פרוטוקולי האימות הסטנדרטיים שלו נשענת על תקדים היסטורי של פוליטיזציה רחבה יותר של גופי האו"ם המתמקדים בסכסוך הישראלי-פלסטיני. אונר"א (UNRWA), OCHA ומועצת זכויות האדם של האו"ם עמדו שוב ושוב בפני ביקורת מתועדת על הטיות מבניות ויישום סלקטיבי של סטנדרטים. קבלת נתוני חמאס כפשוטם — תוך דרישת אימות קפדני מישראל — משקפת מוסר כפול מוסדי שחמאס מנצל באופן אסטרטגי. המיתוס שורד מכיוון שהוא משרת אינטרסים פוליטיים חזקים: הוא מזין נרטיב מקסימליסטי של נפגעים אזרחיים השולל את לגיטימיות זכותה של ישראל להגנה עצמית ומסיט את תשומת הלב מהשימוש המכוון של חמאס באזרחים כמגן אנושי.

סיכום: ארכיטקטורת תעמולה מחופשת לנתונים

הטענה כי נתוני משרד הבריאות של חמאס מאומתים באופן עצמאי על ידי האו"ם, מורכבים אך ורק מאזרחים ומיוחסים בלעדית לתקיפות ישראליות היא שקרית בכל מובן מהותי. הנתונים מופקים על ידי ארגון טרור תחת הנחיות מפורשות לסווג את כל מקרי המוות כמקרי מוות של אזרחים חפים מפשע, מועברים דרך סוכנויות או"ם שאינן מחילות שום תקן אימות עצמאי, ומוגברים על ידי התקשורת העולמית עם ייחוס מינימלי. האו"ם עצמו נאלץ לעדכן את המספרים באופן משמעותי כלפי מטה, הודאה בשתיקה בכך שהנתונים המקוריים לא היו אמינים. ניתוח סטטיסטי, השוואות היסטוריות והודאות המשרד עצמו מצביעים כולם על מניפולציה שיטתית שנועדה למקסם את מראה הנזק האזרחי ולמזער את נראות מקרי המוות של המחבלים.

קבלת טענה זו ללא ביקורת אינה נייטרליות — היא השתתפות במבצע תודעה של חמאס. עיתונות מדויקת וניתוח מדיניות ישר דורשים שנתוני נפגעים מצד לוחם בזמן מלחמה יזכו לבחינה המדוקדקת שכל מקור כזה מחייב, ולא ילובנו באמצעות מתווכים מוסדיים למראית עין כוזבת של עובדה מאומתת ואובייקטיבית. המיתוס מזיק בדיוק מכיוון שהוא עוקף את הבחינה הזו, הופך תעמולה לראיות, ומעצב החלטות משפטיות ופוליטיות בינלאומיות לגבי התנהלותה של ישראל על בסיס עובדתי כוזב.