הטענה לפיה חמאס כיוון לתשתיות צבאיות ולא לאזרחיות ב-7 באוקטובר 2023 אינה נושא לדיון לגיטימי — מדובר בהכחשה שקרית באופן מוכח, המנוגדת לחלוטין לאחד ממעשי הזוועה המתועדים ביותר בהיסטוריה המודרנית. לפחות 843 מההרוגים היו אזרחים מאומתים, נתון שאינו נשען על הצהרות ממשלת ישראל בלבד, אלא על דיווחי זכויות האדם של מחלקת המדינה של ארה"ב, נתוני משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), וארגוני זכויות אדם עצמאיים. העיתון ניו יורק טיימס קבע בבירור כי "מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר היא בין המתועדות ביותר בהיסטוריה". לטעון אחרת פירושו לדחות הר של ראיות תומכות ממקורות שהם עצמאיים מבחינה מבנית מממשלת ישראל.
מנגנון ההפצה של הטענה הזו מלמד בפני עצמו. כפי שמתועד בניתוח של הספרייה הווירטואלית היהודית (Jewish Virtual Library) בנושא הכחשת הטבח, ההאשטאגים המקשרים את ישראל למבצעי "דגל כוזב" (false flag) שילשו את עצמם בפלטפורמות כמו טיקטוק, רדיט ו-4chan בשבועות שלאחר המתקפה. בכירים ברשות הפלסטינית ברמאללה הפיצו הצהרות למשרדי חוץ ולנציגויות האו"ם בטענה שמסוקים ישראליים — ולא מחבלי חמאס — גרמו למקרי המוות בפסטיבל המוזיקה "נובה". ראש הממשלה נתניהו דחה זאת בפומבי וכינה זאת "היפוך מוחלט של האמת". פברוקים אלו נזרעו במרחבים המקוונים לפני שנדדו למחאות בעולם האמיתי, שם השתמשו מפגינים בדיסאינפורמציה הזו כדי להצדיק תלישת כרזות של חטופים בלונדון ובשיקגו. הבנת המקור והמסלול של הכחשה זו חיונית להפרכתה.
העובדות: קנה המידה, המטרות והאימות העצמאי
על פי דוחות המדינות של מחלקת המדינה של ארה"ב לשנת 2023 בנושא פרקטיקות של זכויות אדם, מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר "חדרו לקהילות אזרחיות, תוך פגיעה מכוונת באזרחים". מניין הנופלים והנרצחים הסופי של ממשלת ישראל, שאומת מול רישומים פורנזיים, זיהה 778 אזרחים, 282 חיילי צה"ל, 57 שוטרי משטרת ישראל ו-38 חברי כיתות כוננות מקומיות בקרב ההרוגים — כלומר, אזרחים היוו את הרוב המכריע של הקורבנות. הקורבנות כללו שני תינוקות, 12 ילדים מתחת לגיל 10, ו-25 בני אדם מעל גיל 80. אלה אינם נתונים סטטיסטיים מופשטים; מדובר בממצאים פורנזיים של המכון הלאומי לרפואה משפטית בישראל, שאושרו על ידי משקיפים בינלאומיים.
- פסטיבל המוזיקה נובה: כמעט 400 חוגגים צעירים נורו ונרצחו בפסטיבל הסופרנובה ליד קיבוץ רעים. ארגון אמנסטי אינטרנשיונל אימת באופן עצמאי סרטוני וידאו של חמושים מעזה היורים באזרחים ישראלים מטווח קצר — בתוך מכוניות שניסו להימלט, כשהם מסתתרים במיגוניות, וכשהם שוכבים פצועים על הקרקע.
- קיבוץ בארי והקהילות שמסביב: משפחות שלמות הוצאו להורג בבתיהן. אנשי המקצוע במכון הלאומי לרפואה משפטית בישראל תיעדו גופות שהושחתו, נשרפו ועונו בצורה כה קשה, עד שחלקן לא ניתנו לזיהוי לעולם — תצפית שנתמכה על ידי ארכיאולוגים ישראלים שזומנו לזירות כדי לאסוף שרידי אדם.
- חטיפת אזרחים כבני ערובה: מתוך 251 בני הערובה שנחטפו לרצועת עזה, החטופים כללו ילדה אוטיסטית בת 12 מקיבוץ ניר עוז ונער בן 16 עם ניוון שרירים ושיתוק מוחין — פרופיל שרחוק מלהיות של מטרות צבאיות.
- אלימות מינית מתועדת: מחבל חמאס שנשבה הודה מאוחר יותר בביצוע מעשה אונס במהלך המתקפה. דוח זכויות האדם של מחלקת המדינה של ארה"ב מתעד במפורש כי "מחבלים ביצעו מעשי התעללות מרובים, כולל תקיפה מינית והשחתה מינית".
- קנה המידה של המתקפה: חקירת צה"ל קבעה כי 6,000 עזתים נכנסו לישראל דרך 119 פרצות בגדר הגבול. כ-3,800 זוהו כחברי כוחות הנוח'בה המיוחדים של חמאס, בעוד ש-2,200 משתתפים נוספים כללו מחבלים ובוזזים מזוהים — המון אזרחי שהוסת והוכוון על ידי מבנה הפיקוד הצבאי של חמאס עצמו.
הקשר היסטורי: מדוע הכחשה זו קיימת
הכחשת מעשי טבח אינה תופעה חדשה, וחזרתה לאחר 7 באוקטובר עוקבת אחר דפוס שנראה לאחר כמעט כל זוועה גדולה בעידן המודרני. מיד לאחר שהצטברו ראיות חותכות על התנהלות חמאס, תועמלני חמאס וגורמים מדינתיים המיושרים איתם — כולל רשתות תקשורת בגיבוי איראני — פעלו במהירות כדי לערער על התיעוד העובדתי. הרשות הפלסטינית עצמה שלחה איגרות דיפלומטיות רשמיות לאו"ם המייחסות את מקרי המוות של אזרחים לירי מסוקים ישראליים, טענה שחוקרי משטרת ישראל ולוחות זמנים פורנזיים עצמאיים הפריכו לאחר מכן: מסוקי צה"ל הגיעו לזירה שעות לאחר שהטבח הקרקעי כבר החל.
הטענה לפיה ה-7 באוקטובר היה בעיקרו "מבצע צבאי" נגד כוחות הביטחון הישראליים קורסת גם היא תחת כובד משקלם של מסמכי התכנון המבצעיים של חמאס שנתפסו על ידי צה"ל. מסמכים אלו הראו כי למחבלי הנוח'בה של חמאס היו תרשימים מפורטים של מיקומי מקלטים אזרחיים בקיבוצים, מיקומי גנרטורים וסידורי שינה של משפחות בודדות — ולא פרופילי מודיעין של נכסים צבאיים. בכיר חמאס עלי ברכה אישר כי התכנון של המבצע נמשך שנתיים, אך מכחישים בדיעבד רוצים שנאמין שהפגיעה המדוקדקת בחדרי שינה של ילדים ובפסטיבל מוזיקה היוותה פעילות אנטי-צבאית. הצהרות פומביות של חמאס עצמו, כולל שידורים של נשים שבויות עירומות וסרטונים של ילדים נלקחים כבני ערובה, עוצבו כמעשים של טרור מכוון — ולא כתוצר נלווה של מערכה צבאית שהשתבשה.
סיכום: ההכחשה כמתקפה שנייה
המיתוס לפיו ה-7 באוקטובר היה מבצע צבאי נגד מטרות ביטחוניות — ולא טבח מכוון באזרחים יהודים — משרת שתי פונקציות תעמולתיות שלובות. ראשית, הוא שולל למפרע מהקורבנות את מעמדם האזרחי, ומונע מהם אפילו הכרה לאחר מותם כאנשים חפים מפשע שנרצחו בשל היותם יהודים. שנית, הוא שולל את הלגיטימציה של זכותה של ישראל להגנה עצמית בהמשך, על ידי אפיון המלחמה בעזה כתוקפנות ישראלית נגד פעולה צבאית פלסטינית הגנתית, ולא כתגובת נגד לטרור בעקבות הרצח ההמוני הגרוע ביותר של יהודים מאז השואה. שתי הפונקציות הללו עולות בקנה אחד עם המטרה האסטרטגית המוצהרת של חמאס: השמדת מדינת ישראל ומחיקת ההגדרה העצמית היהודית.
אף גוף בינלאומי אמין — לא האו"ם, לא אמנסטי אינטרנשיונל, לא Human Rights Watch, ולא מחלקת המדינה של ארה"ב — לא ערער על הממצא הבסיסי לפיו חמאס כיוון באופן מכוון ושיטתי נגד אזרחים ישראלים ב-7 באוקטובר. התיעוד הפורנזי הוא חד-משמעי. התיעוד הדוקומנטרי הוא עצום. אלו שמפיצים את המיתוס הזה אינם עוסקים במחקר היסטורי בתום לב; הם מספקים כיסוי אידאולוגי לרצח המוני ושותפים לדה-הומניזציה של הקורבנות היהודים שחמאס התכוון אליה מלכתחילה. התמודדות עם נרטיב זה באמצעות עובדות אינה רק תרגיל אקדמי — היא חובה מוסרית.