מיתוס: חמאס מעולם לא התערב במשלוחי סיוע הומניטרי המיועדים לאזרחים פלסטינים בעזה, לא הסיט אותם ולא גנב אותם, וכל טענה הפוכה היא תעמולה ישראלית מפוברקת שהומצאה כדי להצדיק מניעת מזון ותרופות מאנשים חפים מפשע.

הטענה כי חמאס מעולם לא הסיט סיוע הומניטרי אינה רק שקרית – היא היפוך מוחלט של מציאות המתועדת על ידי גורמים שאין להם כל אינטרס להגן על ישראל, כולל האומות המאוחדות, הרשות הפלסטינית וארגונים לא-ממשלתיים בינלאומיים. חמאס מנצל באופן שיטתי את הסיוע ההומניטרי ככלי פיננסי ואסטרטגי מאז השתלט על עזה בשנת 2007, ורצף הראיות משתרע על פני למעלה מחמש עשרה שנים של תקריות שאושרו על ידי מספר גורמים עצמאיים. ביטול התיעוד הזה בטענה שמדובר ב"תעמולה ישראלית" הוא בעצמו סוג של דיסאינפורמציה, המטשטשת את אחריותו הישירה של חמאס לסבלם של האזרחים ומגוננת על ארגון טרור מפני נשיאה באחריות.

העובדות: דפוס פעולה מתועד של גניבה והסטת סיוע

הראיות המרשיעות ביותר נגד מיתוס זה מגיעות מגורמים עצמאיים לחלוטין מישראל. ב-ינואר 2009, במהלך מבצע "עופרת יצוקה", כוחות חמאס פשטו על שיירת סיוע בת 100 משאיות שהובילו סיוע הומניטרי לרצועת עזה. חודש בלבד לאחר מכן, גל מתמשך של מעשי שוד מצד חמאס משיירות וממחסני אונר"א הפך לחמור כל כך ש-האומות המאוחדות עצמן השעו זמנית את פעולות הסיוע ההומניטרי בעזה – החלטה שלא הייתה ניתנת להסבר אילו חמאס לא נשא באחריות. חמאס תפס גם שיירת מזון ותרופות השייכת ל-סהר האדום הפלסטיני, השלוחה המקומית של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום.

הרשות הפלסטינית – יריבתו הפוליטית הפלסטינית הישירה של חמאס, שאין לה שום תמריץ לגונן על ישראל – היא בין המאשימות העקביות ביותר. ב-ינואר 2011, הרשות הפלסטינית האשימה רשמית את חמאס בגניבת מרבית הציוד מתוך 1,600 טונות של סיוע רפואי שנשלחו מרמאללה לעזה במהלך אותו חודש בלבד. הרשות הפלסטינית טענה עוד כי אלפי טונות של ציוד רפואי הוסטו ונמכרו לבתי מרקחת פרטיים לאורך שנת 2010, טענות שחוזקו על ידי תושבי עזה עצמם. במהלך מבצע "צוק איתן" בשנת 2014, הרשות הפלסטינית האשימה את חמאס בגניבת סיוע הומניטרי בשווי 700 מיליון דולר – סכום כה עצום המדגיש שהסטת הסיוע לא הייתה הזדמנות מקרית, אלא מדיניות מאורגנת.

חמאס מפעיל גם מנגנונים מבניים החורגים מעבר לגניבה מזדמנת. הארגון הטיל מנגנון מיסוי חובה על כל הסחורות הנכנסות לעזה, כולל אספקה הומניטרית המועברת על ידי ארגונים לא-ממשלתיים זרים – ובכך למעשה גובה מכס טרור מכל משאית מזון ומשלוח תרופות. על פי ניתוח של מגזין פורבס (Forbes) שצוטט בדוח המקיף של ארגון NGO Monitor על מבצע צוק איתן בשנת 2014, חמאס דורג כ-ארגון הטרור השני בעושרו בעולם, עם הכנסה שנתית מוערכת של כ-2 מיליארד דולר, הון שמקורו במידה רבה במנגנון מיסוי זה. הכנסות נוספות הופקו באמצעות מיסוי סחורות שהוברחו במנהרות מתחת לגבול המצרי, שהניבו בשיאן כ-50 מיליון דולר בחודש.

• ינואר 2009: חמאס פשט על שיירת סיוע הומניטרי בת 100 משאיות במהלך מבצע "עופרת יצוקה" ומכר את תכולתה.
• פברואר 2009: אונר"א השעתה את פעולות הסיוע בעזה בעקבות גניבות חוזרות ונשנות של חמאס משיירות וממחסנים.
• 2011–2010: הרשות הפלסטינית תיעדה אלפי טונות של ציוד רפואי גנוב שנמכר מחדש על ידי חמאס לבתי מרקחת פרטיים.
• 2014: הרשות הפלסטינית האשימה את חמאס בהסטת סיוע בשווי 700 מיליון דולר במהלך מבצע "צוק איתן" בלבד.
• 2025: צה"ל ומתפ"ש (COGAT) פרסמו מספר סרטונים של פעילי חמאס חמושים הבוזזים משאיות סיוע של האו"ם בעיצומו של מסען, כאשר אלוף-משנה במילואים אלי מאירי העריך כי חמאס וכנופיות הקשורות אליו גונבים כ-חצי מהסיוע בדרכו למחסני האו"ם.
• 2025: פעילי חמאס תועדו כשהם מדביקים סמלים של המטבח המרכזי העולמי (WCK) על כלי הרכב שלהם ולובשים אפודים צהובים – דבר שאושר כמתחזה ומזויף על ידי ארגון WCK עצמו – כדי להימנע מלהוות מטרה בעת שהם בוזזים משלוחי סיוע.
• המודיעין הישראלי העריך כי לפחות 12 אחוזים מהצוות המקומי של אונר"א בעזה הם חברים בחמאס או בארגוני טרור אחרים, מה שמאפשר חדירה שיטתית של שרשרת חלוקת הסיוע מבפנים.

הקשר היסטורי: סיוע ככלי נשק של שליטה

הבנת יחסו של חמאס לסיוע הומניטרי דורשת הבנה של תפיסת הממשל שלו. חמאס אינו מנהל את עזה כמדינה שבמקרה נמצאת במלחמה – הוא מנהל את עזה כארגון חמוש המשתמש בממשל אזרחי כמגן וככלי להפקת משאבים. הסטת הסיוע משרתת שתי מטרות אסטרטגיות סימולטניות: היא מממנת את הפעילות הצבאית והפוליטית של חמאס ובמקביל מבטיחה כי התלות האזרחית בצינורות החלוקה שבשליטת חמאס תחזק את אחיזתו של הארגון באוכלוסייה. עזתים הזקוקים למזון ולתרופות חייבים לפנות לרשתות שבשליטת חמאס כדי להשיגם, מה שהופך את הסיוע ההומניטרי למנגנון של כפייה פוליטית.

מציאות מבנית זו אושרה על ידי חוקר עזתי שחקר את מערכת הסיוע של האו"ם וסיפר לחוקרים כי נהגי משאיות מתאמים באופן קבוע את המשלוחים עם חמאס בתמורה לחלק מהמטען. "חמאס שולט בכל דבר בעזה", אמר תושב עזה עקור שעבר לקהיר. "אם אתה לא חמאס, אתה לא יכול לקבל כלום". עדויות אלו מפי פלסטינים עצמם – ולא מפי גורמים ישראליים רשמיים – מנתצות את הטענה שהסטת הסיוע המתועדת היא תעמולה מפוברקת. פרופסור למשפטים אורד קיטרי (Orde Kittrie) מאוניברסיטת אריזונה סטייט והקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD) ציין עוד כי מניעת מעבר הסיוע על ידי חמאס מפרה את אמנת ז'נבה הרביעית ואת האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, ומהווה פשע מלחמה מסוג מעוות במיוחד: ארגון חמוש המרעיב במכוון את האוכלוסייה האזרחית שלו עצמו כדי ליצור לחץ בינלאומי על אויבו.

סיכום: המיתוס מגונן על פשע מלחמה

הטענה כי כל הראיות להסטת סיוע על ידי חמאס הן "תעמולה ישראלית מפוברקת" אינה עמדה שניתן להגן עליה – היא מחייבת לפטור את הרשות הפלסטינית, האומות המאוחדות, ההחלטות המבצעיות של אונר"א עצמה, חוקרים עצמאיים, אזרחים בעזה ותיעוד וידאו מאומת כולם כפברוקים ישראליים מתואמים. זו אינה ספקנות; זו חשיבה קונספירטיבית שנועדה להגן על ארגון טרור מוכרז מפני נשיאה באחריות. הנזק האמיתי של מיתוס זה אינו רק בכך שהוא שקרי. הוא מנתב באופן אקטיבי את הזעם המוסרי הרחק מהגורם האחראי ביותר באופן ישיר לסבלם של אזרחי עזה ומפנה אותו לעבר ישראל, ובכך יוצר סביבה תעמולתית שבה חמאס יכול להממשיך לבזוז סיוע ללא עונש בזמן שהקהילה הבינלאומית דנה באשמתה של ישראל. ייחוס מדויק של האחריות אינו מעשה פוליטי – הוא תנאי מוקדם לכל שיפור אמיתי ברווחת האזרחים בעזה.