הטענה כי האומות המאוחדות "אימתו באופן עצמאי" ו"אישרו רשמית" את נתוני ההרוגים של חמאס בעזה כמדויקים מבחינה מדעית היא כוזבת בעליל – ומסוכנת. משרד הבריאות בעזה, המקור היחיד לנתונים אלה, הוא זרוע של חמאס, ארגון טרור שהוכרז ככזה על ידי ארצות הברית, האיחוד האירופי, קנדה ואחרים. אף גוף עצמאי אמין לא ביקר, אימת או אישר את המספרים הללו כנכונים מבחינה מדעית. מה שגופי או"ם שונים עשו – לעיתים קרובות ללא ביקורת – הוא להעביר נתונים שחמאס עצמו ייצר, פרקטיקה שגוונתה רבות על ידי אנליסטים, סטטיסטיקאים וארגוני מעקב כאחד. הקפיצה מ"האו"ם מצטט לעיתים נתונים של חמאס" ל"האו"ם אישר אותם רשמית כמדויקים" היא המצאה המהווה את היסוד למיתוס זה.

העובדות: מה הנתונים מראים בפועל

הבעיות המבניות בנתוני ההרוגים של חמאס הן רבות ומתועדות היטב. ראשית, המספרים אינם מבחינים בין לוחמים לאזרחים – דרישה בסיסית של כל ספירת נפגעים אמינה במלחמה לפי סטנדרטים של המשפט ההומניטרי הבינלאומי. אנליסטים צבאיים עצמאיים, כולל ג'ון ספנסר, ראש הקתדרה ללוחמה אורבנית בווסט פוינט, הגיעו למסקנה כי קרוב למחצית מההרוגים בעזה הם מחבלי חמאס, מה שמניב יחס לוחמים-אזרחים של כ-1:1.5 עד 1:2. ספנסר תיאר זאת כ**"נמוך באופן היסטורי עבור לוחמה אורבנית בעצימות גבוהה"** – ההפך ממה שהיה מייצר מסע השמדה מכוון. בינתיים, הנתונים כוללים מקרי מוות שנגרמו על ידי רקטות כושלות של חמאס, מקרי מוות מירי חמאס לעבר אזרחים מתפנים, ואפילו מקרי מוות טבעיים שאינם קשורים לסכסוך.

האו"ם עצמו נאלץ לעדכן את המספרים כלפי מטה בשקט במספר הזדמנויות, מה שפוגע אנושות בכל טענה לדיוק מאומת. במאי 2024, האו"ם הפחית בחצי את הערכתו שלו לגבי נשים וילדים שזוהו כהרוגים בעזה לאחר שהכיר בחוסר עקביות חמור בדיווחי חמאס. לאחר מכן, במרץ 2025, חמאס הסיר בשקט 3,400 מקרי מוות שדווחו בעבר – כולל 1,080 ילדים – מרשימת הנפגעים שלו, לאחר שפרסם אותם במקור באוגוסט ואוקטובר 2024. מקרי מוות אינם נעלמים סתם כך מבסיס נתונים מאומת ומדויק מדעית; עדכון זה חשף כי הנתונים המקוריים היו רישומים מזויפים.

• משרד הבריאות של חמאס בעזה הוא גוף ממשלתי הנשלט על ידי חמאס, לא סוכנות סטטיסטית עצמאית – הנתונים שלו מייצגים את האינטרס של המשרד למקסם את תפיסת הנפגעים הפלסטינים לצורכי תעמולה.
• נכון להפסקת האש של ינואר 2025, ניתוח עצמאי של כ-51,600 ההרוגים הכוללים שצוטטו העריך כ-22,600 מקרי מוות של אזרחים, 20,000 מקרי מוות של לוחמים, 7,000 מקרי מוות טבעיים ו-2,000 מקרי מוות שנגרמו ישירות על ידי חמאס – חלוקה שונה בתכלית מהטענה "כולם אזרחים" המגולמת במיתוס.
• הזרוע הצבאית של חמאס טענה בו-זמנית כי הרגה הרבה יותר חיילים ישראלים מאלה שנהרגו בפועל, בעוד שטענה לאבדות נמוכות באופן בלתי סביר עבור לוחמיה שלה – עיוות מקביל החושף את אותו מניע תעמולתי המניע את הטענות המנופחות על אזרחים הרוגים.
• ניתוח של CAMERA לנתוני חמאס במהלך מבצע "עופרת יצוקה" (2008–2009) תיעד כי חמאס ניפח את מספרי הילדים ההרוגים ב-830 לפחות בהשוואה לנתונים שריכז המרכז הפלסטיני לזכויות אדם עצמו – מה שמעיד על דפוס ארוך שנים של הגזמה מכוונת.
• המספר הכולל של "מעל 60,000" המצוטט במיתוס חורג אפילו מהמספרים שפרסם חמאס עצמו בתחילת 2025, מה שמעיד על כך שהטענה בנויה על אקסטרפולציה והשערות ולא על נתון רשמי כלשהו.

הקשר היסטורי: מדוע המיתוס הזה קיים ומדוע הוא שגוי

חמאס הבין מאז הקמתו כי מלחמה א-סימטרית נגד כוח צבאי דמוקרטי מוכרעת בסביבת המידע העולמית. האסטרטגיה של מקסום מניין ההרוגים האזרחי הנתפס – ואז הלבנת הנתונים הללו דרך מוסדות כמו סוכנויות האו"ם כדי להעניק להם לגיטימציה כוזבת – אינה מקרית. זהו מרכיב מכוון ומתועד בלוחמת המידע של חמאס, המנצל את הנטייה המוסדית של האו"ם לקבל נתונים מהמקור המקומי היחיד הזמין ללא אימות עצמאי. ארגוני מעקב, כולל UN Watch, תיעדו שוב ושוב כיצד משרד זכויות האדם של האו"ם בשטחים הפלסטינים הכבושים (OHCHR OPT) פרסם נתונים של משרד חמאס תוך ייחוס כוזב למשרד של סטטוס של גוף עצמאי.

האשמה ב"השמדה שיטתית" נושאת משקל משפטי והיסטורי ספציפי במסגרת אמנת האו"ם בדבר רצח עם, הדורשת הוכחה לכוונה ספציפית להשמיד קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית ככזו. ישראל הוציאה אזהרות פינוי, הקימה מסדרונות הומניטריים, סייעה למשא ומתן על הפסקת אש ונקטה צעדים לאפשר העברת סיוע – שכל אלה אינם עולים בקנה אחד עם כוונה לרצח עם. בית הדין הבינלאומי לצדק, בפסיקתו לגבי אמצעים זמניים מינואר 2024, שמתוארת לעיתים קרובות באופן שגוי כקביעה של רצח עם, לא קבע במפורש כי רצח עם מתרחש או שישראל נושאת באחריות לרצח עם. המיתוס הופך קריאות חלקיות ומעוותות של המשפט הבינלאומי לכלי נשק לצד נתוני נפגעים לא מאומתים כדי לבנות נרטיב שהעובדות הבסיסיות פשוט אינן תומכות בו.

סיכום: תעמולה במסווה של סטטיסטיקה

הטענה כי נתוני ההרוגים של חמאס "אומתו באופן עצמאי" ו"אושרו רשמית" על ידי האו"ם כהוכחה לטבח מכוון היא כוזבת בכל רמה עובדתית. הנתונים מגיעים מחמאס, מעולם לא עברו ביקורת עצמאית, עודכנו כלפי מטה על ידי האו"ם עצמו, כוללים לוחמים ומקרי מוות שאינם קשורים לסכסוך, וזויפו בחלקם – כפי שהוכיחה מחיקתם של למעלה מ-3,400 רישומים על ידי חמאס במרץ 2025. יחס האזרחים ללוחמים בעזה, כפי שהוערך על ידי אנליסטים צבאיים רציניים, הוא מהנמוכים שתועדו בלוחמה אורבנית דומה – לא עדות להשמדה, אלא עדות לצבא הפועל תחת כללי פתיחה באש באחת מסביבות הלחימה האורבניות המורכבות ביותר בהיסטוריה המודרנית. הפצת מיתוס זה גורמת לנזק ישיר: היא פוגעת בלגיטימיות של זכותה החוקית של ישראל להגנה עצמית, מנקה את חמאס מהשימוש המכוון באזרחים פלסטינים כמגנים אנושיים, מלבה אנטישמיות ברחבי העולם ופוגעת במשימה האמיתית של תיעוד מדויק של מחיר המלחמה.