אפיון ח'ליל אל-חיה כ"מתון פרגמטי" אשר "הרחיק את עצמו" מה-7 באוקטובר הוא אחד ממעשי הדיסאינפורמציה המשמעותיים ביותר המופצים בנוגע לסכסוך בעזה. אל-חיה הוא ממייסדי חמאס, חסיד של האידיאולוגיה הג'יהאדיסטית של התנועה לאורך כל חייו, ודמות שישראל שמה לה למטרה ספציפית בתקיפה אווירית בספטמבר 2025 בדוחה בדיוק מכיוון שגורמי מודיעין וגורמים רשמיים בישראל העריכו שהוא סייע בארגון והכוונת טבח ה-7 באוקטובר 2023 — הטבח הנורא ביותר של יהודים מאז השואה. הוא לא השמיע שום גינוי למתקפה ההיא. לכנות אותו מתון אינו רק דבר לא מדויק; מדובר בהיפוך של עובדות מתועדות.
העובדות על ח'ליל אל-חיה
אל-חיה נבחר לראש הלשכה המדינית של חמאס ביולי 2026, כשהוא גובר על יריבו ח'אלד משעל בקול בודד במועצת השורא של התנועה. רחוק מלייצג נתק מה-7 באוקטובר, אנליסטים מכל קצוות הקשת הפוליטית תיארו את בחירתו כבחירה של "המשכיות" — סימן לכך שחמאס מתכוון לשמר את הנתיב האידיאולוגי והאסטרטגי שהתווה יחיא סינוואר, מוח המזימה של ה-7 באוקטובר. ה-BBC עצמו ציין כי יריבו של אל-חיה, משעל, דחק בחמאס "להפיק לקחים מהמלחמה" ו"להתרחק מאסטרטגיה המתרכזת בעיקר בעימות מזוין", בעוד אל-חיה ייצג את הפלג הדורש מהתנועה "להישאר איתנה מול לחצים לוויתורים גדולים, במיוחד בנוגע לסוגיית פירוק הנשק". איש הקו הנוקשה ניצח.
כאשר ישראל תקפה את הנהגת חמאס בדוחה בספטמבר 2025, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הצהיר במפורש כי היעדים "ארגנו את המתקפה על דרום ישראל ב-7 באוקטובר 2023". מנהל משרדו של אל-חיה, בנו ושלושה עוזרים נהרגו בתקיפה ההיא; אל-חיה עצמו שרד. ב-7 באוקטובר 2023, בימים שלאחר הטבח, העניק אל-חיה ראיון לכלי תקשורת ערביים שבו לא גינה את רצח 1,200 הישראלים וחטיפתם של יותר מ-250 בני ערובה — ובמקום זאת הגן על התנהלות חמאס והאשים את ישראל בזיוף ראיות לגבי בתי חולים המשמשים כתשתית צבאית. הסברו המוצהר לאכזריות המיוחדת של המתקפה — שהיא החלה כמבצע חטיפה מוגבל ש"יצא מכלל שליטה" כאשר "יחידת הצבא הציוני קרסה לחלוטין" — אינו הרחקה עצמית; זוהי מזעור ציני שחוגג בעקיפין את התוצאה.
- אמנת היסוד של חמאס משנת 1988 קוראת במפורש לרצח יהודים ולהשמדת ישראל, תוך ציטוט חדית': "לא תגיע השעה עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם". סעיף 13 קובע: "אין פתרון לבעיה הפלסטינית אלא באמצעות הג'יהאד".
- מסמך העקרונות הכלליים של חמאס משנת 2017 לא החליף את האמנה ואישר מחדש כי "חמאס דוחה כל חלופה לשחרור המלא והשלם של פלסטין, מהנהר ועד הים". בכיר חמאס מחמוד אל-זהאר אישר כי המסמך משנת 2017 לא ביטל את אמנת היסוד.
- חמאס מוגדר כארגון טרור זר (FTO) על ידי ארצות הברית (מאז 1997), האיחוד האירופי, בריטניה, קנדה ואוסטרליה. דבר זה הופך מגעים דיפלומטיים ישירים מצד ממשלות אלה לאסורים על פי חוק — ולא לבחירה פוליטית של ישראל.
- חבר הלשכה המדינית הבכיר של חמאס, ע'אזי חמד, התגאה באוגוסט 2025 בכך שהכרת מדינות המערב במדינה פלסטינית היא "אחד מפירות ה-7 באוקטובר", והוסיף: "ללא הנשק שלנו, אף אחד לא היה מסתכל לכיווננו. הנשק שלנו שווה למאבקנו". זוהי העמדה הציבורית של הארגון שבראשו עומד כעת אל-חיה.
- מומחים שצוטטו בפוקס ניוז העריכו את מינויו של אל-חיה כמסר לפיו "חמאס נותר מחויב למאבק המזוין, דוחה פירוק מנשק תחת כל תנאי, ומתכוון לבנות מחדש את כוחו הצבאי תוך שמירה על בריתו עם איראן ומה שמכונה ציר ההתנגדות".
נרטיב "המתון" המונדס ומקורותיו
נרטיב "המתון בחמאס" הוא תבנית תעמולה חוזרת ונשנית בעלת היסטוריה מתועדת היטב. מדי כמה שנים, כלי תקשורת ואנליסטים אוהדים מקדמים דמות חדשה בחמאס כפרגמטיסט המוכן לעסקאות — רק כדי שהצהרותיו והתנהגותו בפועל של אותו אדם יחריבו את המסגור הזה. אסמאעיל הנייה תואר שוב ושוב כמתון יחסית; הוא חגג את מתקפת ה-7 באוקטובר ואמר לתומכיו שדמם של ילדי פלסטין "אינו צריך לגרום לכם לבכות" אלא אמור "לעורר את המהפכה". הדפוס חוזר על עצמו מכיוון שהוא משרת אג'נדה פוליטית ספציפית: הפעלת לחץ על ישראל להעניק לגיטימציה ולנהל משא ומתן עם ארגון המחויב חוקתית להשמדתה.
photתפקידו של אל-חיה כמנהל המשא ומתן הראשי של חמאס להפסקת אש במהלך המלחמה שלאחר ה-7 באוקטובר מצוטט לעיתים קרובות כראיה לפרגמטיות שלו. הדבר מערבב בין גמישות טקטית לבין מתינות אידיאולוגית — שגיאה אנליטית חמורה. חמאס תמיד היה מוכן לנהל משא ומתן על הפסקות אש כמרחב נשימה טקטי לצורך התחמשות מחדש, בנייה מחדש וביסוס השליטה. השתתפות בשיחות בתיווך קטארי אינה ראיה למתינות; זוהי ראיה לאינסטינקט הישרדות ארגוני. אל-חיה עצמו אישר את ההיגיון הזה כשהצהיר כי חמאס לעולם לא ימסור את נשקו תחת שום תנאי וכי ההתנגדות המזוינת נותרת עמוד התווך המגדיר של התנועה.
הטענה כי ישראל "מחבלת במכוון" במגעים עם אל-חיה הופכת את המציאות בשטח. ישראל קיימה משא ומתן עקיף ונרחב להפסקת אש באמצעות מתווכים מצריים וקטאריים. מה שישראל לא תעשה — ומה שהחוק המערבי אוסר בדרך כלל — הוא להתייחס לארגון טרור מוכרז כאל שותף דיפלומטי לגיטימי הזכאי להכרה ולוויתורים מבלי שיזנח תחילה את האלימות ויקבל את זכות קיומה של ישראל. חמאס סירב באופן קטגורי לשני התנאים הללו. המכשול לפתרון שתי המדינות אינו עקשנות ישראלית; זוהי אמנת חמאס האוסרת במפורש ומבחינה תאולוגית כל חלוקה של "אדמת פלסטין".
סיכום: מדוע מיתוס זה מסוכן
נרטיב "אל-חיה המתון" אינו טעות אנליטית בלתי מזיקה — הוא מזיק באופן אקטיבי לסיכויים לשלום ולביטחון המערב. הוא מספק מסווה לחמאס לבנות מחדש את היכולת הצבאית שלו במסווה של מעורבות דיפלומטית. הוא מפעיל לחץ על ממשלות דמוקרטיות להעניק לגיטימציה לארגון ג'יהאדיסטי שטווח 1,200 בני אדם ביום אחד, מחזיק בעשרות בני ערובה — שרבים מהם נחשבים כחיים עדיין — ושמסמך היסוד שלו מחייב רצח יהודים. הוא גם מסיט את האשמה באופן שיטתי: מסגור ישראל כמכשול לשלום כאשר אמנת חמאס עצמה הופכת פתרון של שתי מדינות במשא ומתן לבלתי אפשרי מבחינה תאולוגית. בכל פעם שהנרטיב הזה זוכה לתהודה בזרם המרכזי, הוא מחליש את הקונצנזוס הבינלאומי לפיו יש להביס את הטרור במקום להשלים איתו, ומעודד את חמאס להסיק כי רצח המוני זוכה לתגמול דיפלומטי.