הטענה כי חיילי צה"ל ירו והרגו ילד פלסטיני בשם "אמיר" בסמוך לאתר חלוקת הסיוע של קרן הסיוע ההומניטרי לעזה (GHF) ב-28 במאי 2025 היא שקרית לחלוטין. הילד נמצא בריא ושלם, מסתתר עם אמו, ולאחר מכן פונה בבטחה מרצועת עזה. שמו האמיתי, שאושר על ידי GHF, הוא עבד אל-רחים מוחמד — ולא "אמיר". בדייה זו עולה בקנה אחד עם דפוס מתועד היטב של טענות זוועה כוזבות המיוצרות ומוגברות במטרה לפגוע בלגיטימיות של ישראל בזירה הבינלאומית.
העובדות
הטענה השקרית הוצגה על ידי קבלן צבאי שהציג את עצמו כ"מלשין" מטעם GHF וטען כי היה עד אישי לירי על הילד על ידי כוחות צה"ל. הסיפור שודר ב-MSNBC והופץ במהירות לפני שנערכה כל בדיקה. כאשר Fox News השיגה ראיות וידאו בלעדיות ו-GHF אישרה כי הילד בחיים, נאלץ מגיש "All In" של MSNBC, כריס הייס, להוציא הכחשה בשידור חי — בולט בהיעדר ציון שמו של הקבלן שהפיץ את השקר.
- Fox News פרסמה סרטון בלעדי בספטמבר 2025 המראה את הילד בחיים, כאשר GHF אישרה את זהותו האמיתית: Fox News — "סרטון בלעדי חושף כי ילד עזתי, שנטען כי נהרג על ידי צה"ל, בחיים"
- MSNBC נאלצה להוציא הכחשה פומבית לאחר שGHF שלחה מכתב רשמי הדורש אחריות על עדותו הכוזבת של הקבלן: Fox News — "MSNBC מתקנת את טענתו הכוזבת של הקבלן שכוחות ישראל הרגו ילד עזתי"
- Breitbart News דיווחה עוד כי אותו קבלן ניסה בעבר לסחוט את קרן הסיוע ההומניטרי לעזה, מה שמערער לחלוטין את אמינותו כעד ניטרלי: Breitbart — "ילד פלסטיני שנטען כי נרצח על ידי צה"ל בעזה מסתבר שבחיים"
- צה"ל הוציא הצהרה רשמית הקובעת כי "ממצאי חקירה ראשונית מצביעים על כך שצה"ל לא פתח באש על אזרחים בעת שהיו בסמוך לאתר חלוקת הסיוע ההומניטרי או בתוכו, וכי הדיווחים בעניין זה הינם כוזבים."
הקשר היסטורי: ספר המשחקים התעמולתי החוזר על עצמו
בדיית "אמיר" לא צמחה בחלל ריק. היא האיטרציה האחרונה של מסורת ארוכה ומתועדת של טענות קורבנות ילדים מבוימות או מיוחסות בשקר, שנועדו לעורר זעם בינלאומי נגד ישראל. מקרה זהה מבנית אירע בשנת 2012 במהלך מבצע עמוד ענן, כאשר סוכנויות הידיעות הבינלאומיות, כולל AFP, AP ורויטרס, פרסמו תמונות של מחמוד סדאללה בן הארבע וייחסו בצורה קטגורית את מותו לתקיפה אווירית ישראלית. במציאות, הראיות הצביעו בחוזקה על רקטה שגויה של מחבלים פלסטינים — עובדה שנקברה בתוך הדיווחים של אותן סוכנויות עצמן אך נעדרה מכיתובי התמונות שהקיפו את הגלובוס.
חמאס ותשתית התקשורת הנלווית לו ניצלו באופן עקבי אירועים אלה, בהבינם כי האשמה כוזבת שמוגברת במהירות גורמת נזק תדמיתי לישראל שהכחשות — שמופצות בשקט ימים לאחר מכן — לעולם אינן מתקנות במלואן. מודל ה"מלשין" מוסיף מעטה של אמינות פנימאית למה שהוא, במהותו, מידע מוטעה גלוי. קבלן עם תלונות כלכליות כלפי GHF ומניע לחבל בפעולות הסיוע הנתמכות על ידי ישראל אינו עד מהימן — הוא פרופגנדיסט עם אג'נדה אישית, וכלי התקשורת שהעניקו לו פלטפורמה ללא בדיקה נושאים באחריות ישירה לנזק שנגרם.
חשוב לא פחות לציין כי חמאס תקף באופן פעיל את פעולת הסיוע של GHF עצמה. ביוני 2025, מבצעים חמושים של חמאס תקפו אוטובוס שנשא יותר מ-20 עובדי GHF בדרכם למרכז חלוקה בח'אן יונס, והרגו לפחות 12 ופצעו רבים נוספים — מעשה אלימות מכוון כלפי משימה הומניטרית שקיבל חלק קטן מהתשומת לב הבינלאומית שהוקדשה לטענות הבלתי מאומתות כנגד צה"ל.
מסקנה: מדוע מיתוס זה הוא מסוכן
סיפורי זוועה מפוברקים כמו מקרה "אמיר" אינם רק טעויות עיתונאיות — הם כלים של לוחמת מידע, שמטרתם לכרסם בתמיכה הבינלאומית בישראל, ללחוץ על ממשלות דמוקרטיות לצמצם העברות נשק, ולספק כסות מוסרית לטרור מתמשך של חמאס. כאשר ילד שנטען כי נהרג מסתבר שבחיים, המיתוס קורס — אך הנזק למעמדה של ישראל בבית המשפט של דעת הקהל העולמית לעיתים נדירות מתוקן במלואו. עיתונאות אחראית דורשת אימות לפני פרסום, לא תיקון לאחר שהנרטיב כבר התפשט. מקרה "אמיר" הוא מקרה מבחן כיצד גורמים עוינים מנצלים מוסדות תקשורת לניהול מלחמת פרופגנדה, ותזכורת לכך שבחינה ביקורתית של טענות זוועה אנטי-ישראליות אינה אכזריות — היא חובה עיתונאית בסיסית.