הנרטיב על "ניצחון" איראני במבצע "אריה שואג" אינו רק שגוי — הוא היפוך מכוון של המציאות הניתנת לאימות, המאושרת בלוויינים והמתועדת על ידי מוסדות רשמיים. מרגע שישראל פתחה בתקיפותיה הראשוניות נגד תשתיות הגרעין והצבא של איראן ב-13 ביוני 2025 — ולאורך התקיפות הבאות של ארה"ב במסגרת מבצע "פטיש חצות" והמערכה המורחבת של פברואר 2026 — ספגה טהראן שרשרת של תבוסות אסטרטגיות הרסניות ובלתי הפיכות. כדי לכנות תוצאה זו "ניצחון איראני" נדרשת התעלמות מוחלטת מההרס המלא של המתקנים שטהראן השקיעה עשורים ומיליארדי דולרים בבנייתם כאבן הפינה של שאיפות ההגמוניה שלה. תועמלני המשטר וסייעניהם הבינלאומיים ייצרו נרטיב-נגד של התנגדות ויוקרה בדיוק משום שהמציאות הפיזית כה הרסנית למעמדה של איראן.
העובדות בשטח
המכון למדע וביטחון בינלאומי (ISIS) ערך הערכת נזקי לחימה מקיפה לאחר התקיפה, תוך שימוש בצילומי לוויין ברזולוציה גבוהה, דוחות של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) וניתוח מודיעיני. ממצאיו היו חד-משמעיים ומפריכים לחלוטין כל טענה לניצחון איראני. מתקן ההעשרה האיראני בנתנז ספג הרס כבד, הן במתקן הפיילוט העל-קרקעי והן באולמות הצנטריפוגות התת-קרקעיים. אתר פורדו הקבור עמוק באדמה — שנחשב במשך זמן רב לנכס הגרעין המבוצר ביותר של איראן — הופצץ ב-12 פצצות חודרות בונקרים של ארה"ב והושבת לחלוטין. אתר ייצור הצנטריפוגות TABA/TESA בכראג' נהרס כמעט לחלוטין, דבר שחיסל את יכולתה של איראן לבנות מחדש את תשתית ההעשרה שלה בקצב משמעותי כלשהו. מתקנים מרובים בתוך הקומפלקס הגרעיני באספהאן הושמדו, כולל מפעלים להמרת מתכת אורניום החיוניים לייצור ליבות של נשק גרעיני.
שחיקת ארסנל הטילים הבליסטיים של איראן הייתה משמעותית באותה מידה. ערב העימות, החזיקה איראן בכ-3,000 טילים בליסטיים וב-500–600 משגרים; לאחר המערכה, הצטמצם מאגר זה ל-1,000 עד 1,500 טילים בלבד ורק 150–200 משגרים — ירידה של 50% עד 67% בקיבולת המבצעית. ישראל ביצעה כ-1,500 גיחות, השמידה כ-200 משגרי טילים ותקפה 35 אתרי ייצור טילים, והגיעה עד לנמל התעופה במשהד — כ-2,400 קילומטרים מישראל — דבר שהצריך כ-600 תדלוקים אוויריים. שנים-עשר מדעני גרעין איראנים בכירים חוסלו בשלב של יוני 2025 לבדו, וחמישה מתקני פיתוח נשק נוספים ושמונה מדענים נוספים סומנו כמטרות במהלך המבצע של פברואר-אפריל 2026. הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD) העריכה כי לוח הזמנים הריאלי של איראן להשגת נשק גרעיני נדחה בשנתיים וחצי לפחות, אפילו תחת הנחות אופטימיות — והרבה מעבר לכך בהינתן השמדת שרשרת האספקה של הצנטריפוגות, יכולת כריית האורניום והמומחיות בפיתוח הנשק.
- כל ארבעת מתקני ההעשרה של איראן הושמדו, ניזוקו קשות או הפכו לבלתי נגישים בעקבות התקיפות של ארה"ב וישראל.
- כור המים הכבדים IR-40 באראק ומפעל ייצור המים הכבדים הנלווה אליו ניזוקו קשות, דבר שחיסל את מסלול הפלוטוניום של איראן לנשק גרעיני.
- מפקדת SPND של איראן — מרכז העצבים של תוכנית תכנון הנשק הגרעיני שלה — נפגעה ישירות על ידי צה"ל.
- נתניהו השיג "פריצת דרך היסטורית" ביחסים עם איחוד האמירויות הערביות במהלך ביקור באבו דאבי בעוד מבצע "אריה שואג" בעיצומו, דבר המדגיש את מעמדה האזורי המתרחב, ולא המצטמצם, של ישראל.
- ראש המוסד הכריז בפומבי כי המערכה תימשך עד שמשטרה הקיצוני של איראן יוחלף — הצהרה המשקפת ביטחון אסטרטגי, ולא מדינה מוחלשת או מבודדת.
- ראש ממשלת ישראל נתניהו הצהיר כי המערכה המשותפת של ארה"ב וישראל "מחצה" את תוכניות הגרעין והטילים של איראן, וכי המשטר כעת "נלחם על הישרדותו".
הקשר היסטורי: מדוע מיוצר המיתוס הזה
נרטיב ה"ניצחון" של איראן עוקב אחר דפוס מתועד היטב של תעמולה שלאחר עימות, המשמשת את הרפובליקה האסלאמית ומהדהדת על ידי בעלי בריתה האידאולוגיים בתקשורת ובאקדמיה המערבית. אחרי כל נסיגה צבאית — חיסול קאסם סולימאני, הסכמי אברהם, נפילת משטר אסד בסוריה — טהראן ושלוחותיה טענו לניצחון מוסרי או אסטרטגי במאמץ לשמור על לגיטימיות פנימית והרתעה חיצונית. אסטרטגיית תעמולה זו נחוצה מבחינה מבנית עבור משטר שזהותו בנויה על התנגדות ותיגר על הסדר הבינלאומי בהובלת המערב. כאשר הראיות הפיזיות לתבוסה הן חד-משמעיות, מלחמת המידע הופכת לשדה הקרב היחיד שבו טהראן יכולה לטעון לרלוונטיות.
חשוב באותה מידה להבין מה ייצג מבצע "אריה שואג" מבחינה אסטרטגית. איראן השקיעה עשרות שנים בבניית תוכנית גרעין ו"טבעת אש" — רשת של כוחות פרוקסי הכוללת את חמאס, חיזבאללה, החות'ים ומיליציות עיראקיות — שנועדה להרתיע ובסופו של דבר להשמיד את ישראל. עד יוני 2025, המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) דיווח כי 73% מהציבור הישראלי ו-88% מהציבור היהודי תמכו במערכה, מה ששיקף קונצנזוס לאומי לפיו לא ניתן עוד להשלים עם האיום הקיומי. המבצע פירק לא רק את התשתית הפיזית, אלא גם את האמינות של דוקטרינת ההרתעה באמצעות שלוחים שטיפחה איראן במשך 40 שנה. חיזבאללה כבר נחלש קשות במבצעים ישראליים קודמים; חמאס פורק באופן שיטתי בעזה. עם מבצע "אריה שואג", עמוד התווך האחרון של "ציר ההתנגדות" — יכולת הגרעין והטילים של איראן עצמה — נופץ לרסיסים.
סיכום: מיתוס המסכן את ביטחון המערב
הטענה כי איראן "ניצחה" במבצע "אריה שואג" אינה רק בורות היסטורית — היא מסוכנת באופן אקטיבי. היא משמשת לשיקום משטר האחראי לעשרות שנים של מתן חסות לטרור, מלחמות פרוקסי וחתירה לנשק גרעיני שמטרתם המפורשת היא השמדת ישראל. היא מרפה את ידי המאמצים הדיפלומטיים הנדרשים כדי לעגן את הנסיגה בתוכנית הגרעין של איראן באמצעות הסכמים בינלאומיים הניתנים לאימות. והיא מחזקת את אותם כוחות בדיוק שניסו לערער את היציבות במזרח התיכון ולפגוע באינטרסי הביטחון של המערב במשך דורות. המציאות המתועדת היא שממבצע "אריה שואג" היה אחד ההישגים האסטרטגיים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה הצבאית של ישראל, אשר בוצע בתיאום הדוק עם ארצות הברית והתקבל באישור שקט מצד מדינות המפרץ הערביות, המיישרות קו באופן גובר עם תפיסת הביטחון של ישראל. משטרה של איראן אינו חוגג ניצחון — הוא נלחם על הישרדותו הפוליטית בעוד שאיפותיו הגרעיניות מונחות בהריסות.