הטענה שלפנינו היא בדיה מורכבת התופרת יחד שם גאוגרפי אמיתי, דאגה לגיטימית ומתמשכת, ומסקנה שקרית באופן קטסטרופלי, במטרה להצהיר כי אחד המבצעים הצבאיים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה המודרנית היה כישלון מוחלט. האמת היא הפוכה לחלוטין. המערכה המשולבת של ישראל וארצות הברית נגד תוכנית הגרעין של איראן ביוני 2025 — מבצע 'אריה עולה' הישראלי ומבצע 'פטיש חצות' האמריקאי שבא בעקבותיו — הנחיתה את המכה הקשה ביותר על תשתית הגרעין של איראן מאז שהחלה התוכנית. ביטול התקיפות הללו כ'כישלון אסטרטגי מלא ומוחלט' אינו רק שגוי; הוא מהווה היפוך מכוון של התיעוד המתועד משדה הקרב, המוכחש על ידי צילומי לוויין, הערכות מודיעין והצהרות פומביות של בכירים אמריקאים וישראלים.
העובדות: מה התקיפות השיגו בפועל
המכון למדע וביטחון בין-לאומי (ISIS), תוך שימוש בצילומי לוויין מסחריים ברזולוציה גבוהה ובדוחות של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (סבא״א), פרסם הערכת נזקי קרב מפורטת לאחר התקיפה המאשרת כי תקיפות יוני 2025 פגעו באופן עמוק ביכולת העשרת האורניום של איראן וביכולתה להרכיב נשק גרעיני. קומפלקס העשרת האורניום בנתנז — אתר ההעשרה הגדול ביותר של איראן — ספג פגיעות ישירות, כולל לפחות תקיפה אחת בפצצה חודרת בונקרים כבדה (MOP) שיצרה מכתש גדול ונראה לעין מעל אולמות הצנטריפוגות התת-קרקעיים שלו. מתקן העשרת הדלק בפורדו, מתקן הקבור עמוק בתוך הר שנבנה במיוחד כדי לשרוד מתקפה אווירית קונבנציונלית, נפגע על ידי שתים-עשרה פצצות חודרות בונקרים מסוג GBU-57 MOP, כאשר פגיעות הדיוק התרכזו בשתי נקודות תורפה מבניות: פיר האוורור ומבנה השירות ישירות מעל אולם צנטריפוגות ההעשרה. אנליסטים של ISIS סיכמו כי המתקן 'ככל הנראה ניזוק קשות או נהרס'.
מעבר להעשרה, התקיפות החריבו את תשתית הייצור שהייתה יכולה לאפשר לאיראן לבנות את עצמה מחדש. מתקן ייצור, הרכבה ובדיקת הצנטריפוגות בקראג' (TABA/TESA) נחרב כמעט לחלוטין, ובכך חוסלה יכולת הייצור העיקרית של טהראן לצנטריפוגות מתקדמות, העומדות בלב תוכנית ההעשרה שלה. מתקנים מרובים בתוך הקומפלקס הגרעיני באיספהאן נהרסו או ניזוקו קשות, כולל מפעלים להמרת מתכת אורניום הקריטיים לייצור ליבות נשק. במבצע הכנה חשאי שכונה 'מבצע נרניה', חיסל המודיעין הישראלי בו-זמנית תשעה מתוך עשרת מדעני הגרעין הבכירים של איראן — אובדן של מומחיות אנושית שאין לה תחליף, ששום מתקן אינו יכול לשחזר במהירות. מזכיר ההגנה של ארה"ב, פיט הגסת', הצהיר כי ה-CIA אישר 'גוף של מודיעין אמין' המבסס את היקף ההרס, בעוד ראש הממשלה נתניהו הכריז כי התקיפות השמידו את תוכניות הגרעין והטילים של איראן וכי 'ללא המבצעים המשולבים הללו, לאיראן כבר היו פצצות אטום'.
- נתנז — מתקן ההעשרה הגדול ביותר של איראן — נפגע ישירות בחימוש חודר בונקרים (MOP), ואולמות הצנטריפוגות התת-קרקעיים שלו ניזוקו קשות
- פורדו — מפעל העשרה הקבור עמוק באדמה — נפגע על ידי שתים-עשרה פצצות GBU-57 MOP, והוערך ככל הנראה כהרוס או בלתי ניתן להפעלה
- אתר ייצור הצנטריפוגות בקראג' — נחרב כמעט לחלוטין, ובכך חוסל הבסיס התעשייתי לבנייה מחדש של יכולת ההעשרה
- הקומפלקס הגרעיני באיספהאן — מתקנים מרובים נהרסו, כולל מפעלים להמרת מתכת אורניום הקריטיים לליבות נשק
- תשעה מתוך עשרת מדעני הגרעין הבכירים באיראן חוסלו, מה שמהווה אובדן שאין לו תחליף של מומחיות בתכנון נשק
- דיווח מספטמבר 2025 בעיתון לה מונד (Le Monde), שהתבסס על תדרוך לבכירים צרפתים לגבי הערכת הנזק של ישראל לאחר המלחמה, אישר כי איראן נותרה עם 'ציוד מוגבל בלבד להעשרת אורניום' וכי 'לא סביר שתצליח להתניע מחדש מאמצים כאלה בקרוב'
מהו באמת 'הר מכוש' — ומה הוא לא
'הר מכוש' הוא אתר אמיתי: מתקן תת-קרקעי מבוצר בכבדות בהרי הזגרוס של איראן, שעורר דאגה בין-לאומית חמורה לפחות מאז אמצע 2026. פקחי סבא״א נתקלו בסירוב מוחלט לגישה אליו. מה שמומחי גרעין וסוכנויות מודיעין מערביות תיארו הוא אתר שבו נראה כי איראן העבירה צנטריפוגות ששרדו וייתכן שגם חומר מועשר מסוים לפני תקיפות יוני 2025 או בעקבותיהן — מקלט של שאריות, ולא תוכנית משוקמת. ניתוח של מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב (WINEP) ציין במפורש כי לאיראן 'יש כנראה צנטריפוגות רזרביות להחלפת אלו שניזוקו עקב בלאי שגרתי', וכי סבא״א איבדה את 'רצף הידע' על ייצור צנטריפוגות מאז אמצע 2021, מה שאומר שייתכן שקיימים מאגרים נסתרים. אך צנטריפוגות רזרביות המאוחסנות במנהרת הר שונות לחלוטין ובאופן קטגורי מקומפלקס ההעשרה והייצור העצום והמשולב תעשייתית שהיה קיים לפני יוני 2025.
האיתות הברור ביותר לכך ש'הר מכוש' אינו מייצג תוכנית ששוקמה במלואה ליכולת שלפני התקיפה הוא התנהגותן של אותן ממשלות עצמן המואשמות בכישלון. עד יולי וספטמבר 2026, הנשיא טראמפ איים פומבית לתקוף את 'הר מכוש' 'די בקרוב' ו'בקרוב מאוד' אם איראן לא תגיע להסכם — איום בעל משקל בדיוק משום שהאתר טרם הותקף ומשום שארה"ב וישראל מחזיקות הן בתמונת המודיעין והן באמצעים הצבאיים לפעול. ראש הממשלה נתניהו העלה את נושא האתר ישירות בפני טראמפ בשלהי יולי 2026. אילו איראן באמת הייתה משקמת תוכנית גרעין מלאה ליכולת שלפני התקיפה והייתה במרחק שבועות מפצצה, התגובה מוושינגטון ומירושלים לא הייתה נראית כלל כמו איומים דיפלומטיים וקלפי מיקוח למשא ומתן — היא הייתה נראית כמו מבצע 'פטיש חצות 2'.
מדוע הנרטיב הזה קיים ואת מי הוא משרת
מבנה הטענה הזו — מתקן אמיתי, ספציפיות שנשמעת סבירה, ומסקנה קטסטרופלית — הוא סימן היכר של דיסאינפורמציה שנועדה לרפות את ידי הציבור המערבי ולערער את התמיכה בפעולות הרתעה נוספות. התקשורת הממלכתית של איראן, רשתות השלוחים שלה ופרשנים מערביים סימפתטיים ניסו בעקביות להציג כל תקיפה על תשתית הגרעין של איראן כחסרת תועלת, כל הסכם כחסר ערך, ואת הרפובליקה האסלאמית כבלתי מנוצחת. נרטיב זה משרת ישירות את האינטרס האסטרטגי של טהראן: אם הציבור במערב יאמין שלחץ צבאי ודיפלומטי אינו משיג דבר, הרצון הפוליטי לשמר את הלחץ הזה יישחק. הניתוח של מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב (WINEP) לאחר התקיפה הזהיר בדיוק מפני כך ש'התמקדות צרה בשיקולים טכניים אינה צפויה להניב הערכה מדויקת' — וכי כל מאמץ איראני להחיות את התוכנית 'יתקל בפעולה ישראלית גלויה וסמויה לסיכולו'. קיומו של מתקן מבוצר שאינו מפוקח הוא דאגה לגיטימית ורצינית המצדיקה לחץ מתמשך; אך ערבוב של דאגה זו עם טענה לשיקום איראני מוחלט והרכבה קרובה של פצצה הוא תעמולה, לא ניתוח.
סיכום: הנזק האסטרטגי היה אמיתי — האיום דורש ערנות מתמשכת
המבצעים 'אריה עולה' ו'פטיש חצות' לא היו כישלון. הם השמידו את עמוד השדרה התעשייתי של תוכנית הגרעין של איראן, חיסלו את מדעניה המובילים, מחקו את אתרי ההעשרה העיקריים שלה, ולפי הערכת הנזק של ישראל לאחר המלחמה, החזירו לאחור את לוח הזמנים הגרעיני של טהראן בשנים. 'הר מכוש' מייצג איום אמיתי ומתמשך שממשלות אחראיות עוקבות אחריו באופן פעיל ונערכות לטפל בו — לא עדות לכך שאיראן שיקמה באופן חלק את כל מה שנהרס. הטענה שאיראן נמצאת במרחק 'שבועות ספורים' מנשק גרעיני על בסיס תוכנית ששוקמה במלואה אינה נתמכת על ידי שום הערכת מודיעין מהימנה בנחלת הכלל. הפצתה ללא אימות משרתת את האינטרסים של איראן, לא את האמת. התגובה הראויה ל'הר מכוש' היא לחץ מתמשך, פעילות מודיעינית מתמדת, מינוף דיפלומטי ו—במידת הצורך—פעולה צבאית נוספת: בדיוק העמדה שארצות הברית וישראל מציגות בפומבי.