הטענה כי ציר ההתנגדות של איראן נותר "מבצעי לחלוטין, מוכן לקרב ובלתי מנוצח מבחינה אסטרטגית" היא אחד ממעשי הדיסאינפורמציה המשמעותיים ביותר המופצים בעקבות העימות הישראלי-איראני. היא נועדה להקרין כוח הרתעה איראני ולמסך קריסה אסטרטגית שהיא מדידה, מתועדת ומוכרת אפילו על ידי אנליסטים שאינם אוהדי ישראל בשום אופן. ההפרכה המוחלטת והחד-משמעית ביותר של המיתוס התרחשה במהלך מלחמת ישראל-איראן בת 12 הימים ביוני 2025: כאשר מתקני הגרעין של איראן הותקפו ועשרות מפקדי משמרות המהפכה ומדעני גרעין חוסלו, ציר ההתנגדות המהולל — חזבאללה, החות'ים והמיליציות העיראקיות הנתמכות על ידי משמרות המהפכה — לא נקט כמעט שום פעולה התקפית נגד ישראל או ארצות הברית. כוחות פרוקסי שבמשך שנים איימו להציף את ישראל בטילים מדויקים ובכטב"מים מתאבדים הסתפקו בפרסום הצהרות, קיום מסיבות עיתונאים ונשארו בבית. השתיקה הזו לא הייתה סבלנות אסטרטגית — היא הייתה אימפוטנציה אסטרטגית.
העובדות: רשת שפורקה באופן שיטתי
שחיקתו ופירוקו של חזבאללה לבדו מהווים הישג צבאי היסטורי. על פי מרכז עלמא למחקר וחינוך, צה"ל השמיד כ-80% עד 90% מארסנל הרקטות והטילים של חזבאללה, וצמצם את המאגר שלו משיא של כ-150,000 רקטות וטילים לפני המלחמה להערכה של כ-10,000 עד 15,000 כעת. באופן קריטי, מרבית מערכות הטילים המתוחכמות, המדויקות ולטווח הארוך הושמדו או נוטרלו — בדיוק הנשק שהיווה את עמוד התווך של דוקטרינת ההרתעה של חזבאללה נגד ערי ישראל ותשתיותיה. התוכנית המתוכננת בקפידה של הארגון לפלוש לצפון ישראל עם אלפי לוחמים מאומנים, תוכנית שהייתה בשלבי הכנה במשך שנים, הפכה לבלתי ישימה: צה"ל מחזיק כעת בעמדות לאורך גבול לבנון ובשטחים שולטים מרכזיים, כולל רכס עלי טאהר, ובכך מונע פיזית כל שיקום של אותו מערך התקפי.
- כל ההנהגה הבכירה של חזבאללה ערופת ראש, כולל המזכיר הכללי חסן נסראללה, שחוסל בתקיפה אווירית ישראלית בספטמבר 2024, ומפקדי הצבא והמודיעין הבכירים ביותר של הארגון. הפסקת האש בנובמבר 2024 הותירה את חזבאללה, כפי שהגדירו זאת אנליסטים, "חבול ותשוש" וכמי ש"ניצב בפני הרגע החלש ביותר שלו מזה עשורים".
- מוחמד סעיד איזדי (חאג' רמדאן), ראש ענף פלסטין בכוח קודס והמקשר המרכזי של משמרות המהפכה לחמאס, חזבאללה ולארגוני הטרור הפלסטיניים — מאדריכלי המפתח של טבח ה-7 באוקטובר 2023 — חוסל במהלך העימות הישראלי-איראני, מה שקטע צומת קריטי ברשת הפרוקסי כולה.
- נפילת משטר בשאר אל-אסד בדצמבר 2024 מוטטה את פרוזדור היבשה המרכזי של חזבאללה למשלוחי נשק איראניים דרך סוריה, ובכך קטעה את עורק האספקה החיוני שקיים את הארגון במשך למעלה מעשור ואשר לא נמצא לו תחליף.
- חזבאללה נאלץ להפסיק את התשלומים הכספיים לבעלי בתים שנעקרו מבתיהם בעקבות המלחמה — נסיגה משפילה של מנגנון השירותים החברתיים שבעבר הקנה לו את הלגיטימיות הפוליטית שלו בקרב הקהילה השיעית בלבנון.
- ממשלת לבנון, תחת הנשיא ג'וזף עון, הצהירה במפורש כי לבנון לא תשמש כפלטפורמה לסיוע לאיראן בעימותים עתידיים, ויו"ר הפרלמנט נביה ברי פעל באופן אקטיבי כדי למנוע מחזבאללה להצטרף ללחימה ביוני 2025 — מה שמשקף תפנית עמוקה בחשבון הפוליטי הפנימי סביב הארגון.
- מכל ציר הרשע, רק החות'ים בתימן נותרו פעילים מבצעית במהלך מלחמת ישראל–איראן — וגם הם לא הצליחו לשנות את התוצאה האסטרטגית, כשהם משמשים בעיקר כגורם פסיכולוגי ולא ככוח צבאי מכריע.
הקשר היסטורי: נרטיב ה"התנגדות" ככלי הרתעה
ציר ההתנגדות מעולם לא תוכנן בעיקרו ככוח לחימה עצמאי — הוא תוכנן כארכיטקטורת הרתעה איראנית. כפי שתיעד המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בניתוח שלו לגבי דוקטרינת הפעולה של הציר השיעי הקיצוני, ארגוני פרוקסי אלה בנו את כוחם על בסיס ההיגיון של "ניצחון באמצעות אי-הפסד": הם לא היו צריכים לנצח, אלא רק לשרוד ולאיים. הטענה כי הציר "לא הובס" נשענת על אותו היגיון בדיוק — מכיוון שהוא מעולם לא היה אמור להילחם באופן מכריע, כל הישרדות יכולה להיות מוצגת כניצחון אסטרטגי.
אך למסגור זה יש חולשה קטלנית: הוא דורש מהפרוקסי להרתיע בפועל את הפעילות הישראלית, והרתעה זו כשלה כעת באופן גלוי לעין. ישראל תקפה ישירות את מתקני הגרעין של איראן. היא חיסלה גנרלים של משמרות המהפכה, מפקדים בכוח קודס ומדעני גרעין ללא עונש. חזבאללה, עטרת התפארת של הציר, צפה מהצד. המיתולוגיה של ציר בלתי מנוצח ורב-כיווני המסוגל להפעיל "לחץ רב-זירתי" קרסה בזמן אמת, לעיני המזרח התיכון כולו. השכנות הערביות של איראן, מדינות המפרץ ואפילו חלקים מהקהילה השיעית בלבנון הסיקו מסקנות בהתאם.
לפיכך, טענת התעמולה על ציר "בלתי מנוצח" אינה הערכה צבאית — היא מצגת לגיוס כספים. מטרתה לשמר את המורל בקרב האוהדים, לחלץ תמיכה כספית מתמשכת מהרשת של טהרן, ולרפות את ידיהן של ישראל או ארצות הברית מפעולות נוספות על ידי הקרנת יכולת הרתעה שאינה קיימת עוד בהיקף הנטען. זהו המקבילה האסטרטגית לצבא מרוסק המתעקש שהוא עדיין עומד במערך.
סיכום: דיסאינפורמציה מסוכנת עם השלכות בעולם האמיתי
לקבלת המיתוס של ציר התנגדות שלם ומוכן לקרב יש השלכות מדיניות קונקרטיות ומסוכנות. היא מרמזת כי פעולת הרתעה ישראלית או אמריקאית נוספת היא חסרת תועלת, כי לא ניתן להחליש עוד יותר את הארגונים הללו, וכי פשרה דיפלומטית עם רשת הפרוקסי של איראן היא הנתיב הרציונלי היחיד. שלוש המסקנות הללו שקריות, שלושתן משרתות את טהרן, ושלושתן מסכנות את ישראל, את הכוחות האמריקאיים באזור ואת המדינות הערביות המתונות שהתייצבו נגד ההתפשטות האיראנית. המציאות היא שהציר פגוע מבחינה מבנית, שרוי במצוקה פיננסית, שנוי במחלוקת פוליטית בתוך קהלי היעד שלו, ובלתי כשיר צבאית להוציא לפועל את האסטרטגיה הרב-זירתית שאיים עליה בעבר.
אין פירוש הדבר שהאיום חוסל לחלוטין. חזבאללה עדיין מחזיק בעשרות אלפי לוחמים, איראן ממשיכה להבריח נשק וכספים, והחות'ים שומרים על יכולת תקיפה ברמת מטרד. המאבק לא תם. אך "לא חוסל" ו"מבצעי לחלוטין" אינם אותה הטענה, וערבוב ביניהם — בין אם במכוון ובין אם ברשלנות — אינו משרת איש מלבד אלה שבנו את הציר ומפיקים את המרב מתדמיתו המיתולוגית.