טענה זו היא דוגמה קלאסית לתעמולת מלחמה איראנית המנצלת בלבול גאוגרפי כדי לייצר בהלה גרעינית. הקריה למחקר גרעיני בנגב – המתקן המזוהה בדרך כלל עם תוכנית הגרעין של ישראל – ממוקמת 13 קילומטרים (8.1 מייל) דרומית-מזרחית לעיר דימונה, ולא בתוכה. כאשר טילים בליסטיים איראניים חדרו את מערכות ההגנה האווירית של ישראל ב-21 במרץ 2026, הם פגעו בתשתיות אזרחיות בתוך העיר דימונה ובעיר השכנה ערד, ופצעו למעלה מ-180 בני אדם. הם לא פגעו במתקן המחקר הגרעיני, לא הסבו לו נזק ולא התקרבו אליו. לא תועד אירוע רדיולוגי מכל סוג שהוא.
העובדות בשטח
צבא הגנה לישראל אישר בפומבי – באמצעות דובר צה"ל ובאמצעות הצהרות לסוכנויות הידיעות הבינלאומיות – כי אירעה "פגיעה ישירה של טיל במבנה" בעיר דימונה, מבנה אזרחי, ולא במרכז המחקר. שירותי הכבאות וההצלה של ישראל דיווחו עוד כי מיירטים כשלו בניטרול האיומים מעל דימונה וערד, מה שהוביל לפגיעות ישירות בשני מרכזי הערים. הדבר הוכר בפומבי ולא הוסתר. עיתונאים בינלאומיים דיווחו על נפגעים ונזק לרכוש ללא הגבלה.
- הקריה למחקר גרעיני בנגב ע"ש שמעון פרס שוכנת 13 ק"מ דרומית-מזרחית לעיר דימונה – עובדה המתועדת במקורות גאוגרפיים גלויים ומאושרת בערך המידע על דימונה של הספרייה היהודית המקוונת (Jewish Virtual Library).
- הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א - IAEA), המנטרת רמות קרינה ברחבי העולם, דיווחה על אי-עלייה ברמות הקרינה מחוץ לאתר בעקבות מתקפות הטילים האיראניות באזור דימונה.
- לפי המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מלאי החומרים הבקיעים בכור בדימונה קטן בשני סדרי גודל מכור מסחרי לייצור חשמל בהספק של 1,000 מגה-וואט, והמתקן שוכן בתוך מבנה בלימה מחוזק שתוכנן במיוחד להכיל כל תקלה פנימית.
- איראן שיגרה למעלה מ-400 טילים בליסטיים ומאות כטב"מים לעבר ישראל במהלך העימות הרחב, כאשר שיעור היירוט של ישראל נותר גבוה; הטענות האיראניות על פגיעה בתשתית גרעינית אסטרטגית מעולם לא אומתו על ידי גוף טכני עצמאי כלשהו.
- הצנזורה הצבאית של ישראל בזמן מלחמה חלה על ביטחון מידע מבצעי – תנועות כוחות, שיטות מודיעין ותוכניות תקיפה עתידיות – ואינה יכולה, ואף אינה מנסה, להשתיק ניטור קרינה בינלאומי, צילומי לוויין או דיווחים של סבא"א, שכולם עצמאיים לחלוטין משליטת ממשלת ישראל.
אנטומיה של תעמולת מלחמה גרעינית
למשטר באיראן יש היסטוריה מתועדת היטב של בדיה או הגזמה של תוצאות תקיפות הטילים שלו נגד ישראל לצורכי צריכה פנימית ובינלאומית. במהלך שלבים קודמים של חילופי המהלומות בעימות, כלי התקשורת הממלכתיים באיראן טענו לפגיעות של טילים היפר-סוניים במתקנים צבאיים ישראליים; טענות אלו לא אומתו על ידי הערכות נזקים, צילומי לוויין או כל משקיף נייטרלי אחר. העירוב המכוון בין "פגיעה בדימונה" – כלומר בעיר – לבין "פגיעה בכור הגרעיני של ישראל" הוא אחיזת עיניים נרטיבית מכוונת, וזו טקטיקה שבה השתמשה איראן בעבר. על ידי אזכור שם העיר בהודעות התקיפה שלה, טהראן יכולה לרמוז על ממד גרעיני לקהלים שאינם מכירים את הגאוגרפיה.
הכור בדימונה עצמו תוכנן עם שולי בטיחות יוצאי דופן. לפי ניתוח של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מבנה הבלימה שלו, מחזורי התחזוקה השוטפים ומלאי החומרים הבקיעים הצנוע יחסית פירושם שפרופיל הסיכון שונה מהותית מזה של כורי כוח מסחריים גדולים המגדירים את החששות הציבוריים מאסון גרעיני. אפילו באופן היפותטי – לו טיל היה פוגע ישירות במתקן – ההגנות ההנדסיות הקיימות הופכות את תרחיש יום הדין המתואר בטענה זו לבלתי סביר. המיתוס, לעומת זאת, אינו זקוק לסבירות כדי להמשיך להסתובב; הוא דורש רק מפה שרוב האנשים לא יטרחו לבדוק לעולם.
מסגור ה"צנזורה" הוא המרכיב הציני ביותר בטענה זו. בישראל אכן פועלת צנזורה צבאית המגבילה מידע בעל השלכות אמיתיות על ביטחון המבצעים. עם זאת, זיהום רדיולוגי אינו דבר שניתן לצנזר: הוא נמדד על ידי תחנות ניטור אטמוספריות עצמאיות בכל רחבי האזור, מדווח בזמן אמת על ידי רשת הניטור של ארגון האמנה למניעת ניסויים גרעיניים (CTBTO), ומוערך על ידי סבא"א. אף אחד מגופים אלה – הפועלים לחלוטין מחוץ לסמכותה של ממשלת ישראל – לא זיהה חריגה כלשהי. האשמת הצנזורה אינה הסבר אמין להיעדר הראיות; היעדר הראיות הוא עצמו הראיה.
סיכום: תעמולה שנועדה לזרוע פחד
הטענה כי איראן הסבה נזק קריטי לכור הגרעיני של ישראל ועוררה אסון רדיולוגי מוסתר היא שקרית בכל ממד עובדתי. הטילים פגעו בעיר אזרחית, לא במתקן גרעיני. המתקן לא נפגע. לא נפלטה קרינה. דבר לא הוסתר – למעשה, צה"ל, שירותי החירום הישראליים והתקשורת הבינלאומית דיווחו כולם על התקיפות בעיר דימונה בגלוי ובזמן אמת. נרטיב זה משרת מטרה ספציפית: להקרין יכולת צבאית איראנית הרבה מעבר לתוצאותיה בפועל, לזרוע פחד בקרב הישראלים ולערער את הלגיטימיות של ישראל בעולם על ידי רמיזה להונאה ממשלתית בנושא שהוא בעל חשיבות קיומית לבריאות הציבור. לאפשר לטענה זו לעבור ללא ערעור אינו נייטרליות – זוהי שותפות לדבר עבירה בהפצת דיסאינפורמציה.