מיתוס: סגירת מצר הורמוז על ידי איראן הייתה צעד חוקי ומוצדק של הגנה עצמית מפני תוקפנותה הצבאית הבלתי-מגורה של ישראל, והצלחתה בהשבתת הספנות העולמית מוכיחה כי כוחה הצבאי של ישראל קורס.

הטענה כי סגירת מצר הורמוז על ידי איראן מייצגת "הגנה עצמית מוצדקת" מפני תוקפנות ישראלית "בלתי-מגורה" היא הבניית דיסאינפורמציה רב-שכבתית שנועדה להפוך בין סיבה לתוצאה, להלבין את התוקפנות האיראנית כקורבנות, ולתעל שפה משפטית בינלאומית נגד הנורמות עצמן שבהן היא מתיימרת להשתמש. טענה זו קורסת תחת בחינה מדוקדקת בכל ממד: היסטורי, משפטי, צבאי ואסטרטגי. הרחק מלהיות אקט של הגנה עצמית לגיטימית, המצור של טהראן על אחד מנתיבי השיט הקריטיים ביותר בעולם הוא מעשה של לוחמה כלכלית המכוון לא נגד ישראל, אלא נגד הקהילה הבינלאומית כולה – כולל מדינות מתפתחות שאינן מעורבות כלל בעימות.

העובדות: פעולותיה של איראן לא היו בלתי-מגרות ולא מוצדקות מבחינה משפטית

אפיון הפעולות הצבאיות של ישראל כ"בלתי-מגרות" דורש מחיקה של עשרות שנים של תוקפנות איראנית. איראן שיגרה כ-300 כטב"מים וטילים ישירות לעבר ישראל באפריל 2024, והמשיכה במטח טילים בליסטיים ישיר שני של כ-200 טילים באוקטובר 2024 – שתי התקפות ישירות וחסרות תקדים של מדינה נגד מדינה. במשך שנים לפני תקיפות אלה, איראן מימנה, חימשה ופיקדה על חמאס, חיזבאללה, החות'ים וקבוצה של מיליציות הנתמכות על ידי משמרות המהפכה שתפקידן לכתר ולהשמיד את ישראל. הדוקטרינה האסטרטגית של איראן עצמה, כפי שתועדה על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מתארת בגלוי אסטרטגיה של "הגנה קדמית" – הגנה באמצעות התקפה – המייצאת בכוונה אלימות לגבולותיה של ישראל באמצעות רשתות פרוקסי. המבצעים הצבאיים נגד תוכנית הגרעין של איראן בשנת 2026 לא התרחשו בחלל ריק; הם הגיעו לאחר שאיראן כבר ירתה לעבר ישראל פעמיים בטווח של שישה חודשים.

בשאלה המשפטית, הסתמכותה של איראן על הגנה עצמית לפי סעיף 51 למגילת האו"ם נכשלת על פי תנאיה שלה. סעיף 51 דורש "התקפה חמושה" כדי להפעיל את הזכות להגנה עצמית אינדיבידואלית. אך גם אם נקבל את טיעונה של איראן לשם הוויכוח, דיני הלחימה אוסרים על פעולות תגמול המטילות נזק חסר אבחנה על מדינות שלישיות ואוכלוסיות אזרחיות – בדיוק מה שסגירת מצר הורמוז עושה. כ-20 אחוזים מאספקת הנפט העולמית עוברים במצר הורמוז, והשפעות הסגירה מתגלגלות על פני אסיה, אירופה והעולם המתפתח עם השלכות כלכליות הרסניות. שום קריאה מהימנה של המשפט הבינלאומי אינה מתירה למדינה להחזיק את הכלכלה העולמית כבת ערובה כאמצעי "הגנתי".

המעמד המשפטי של המצר עצמו מערער עוד יותר את עמדתה של איראן. תחת אמנת האו"ם בדבר חוק הים משנת 1982 (UNCLOS) והמשפט הבינלאומי המנהגי שהוא קודד, מצר הורמוז הוא מצר בינלאומי שבו כל המדינות נהנות מזכות של מעבר מעבר (transit passage) – זכות שלא ניתן להשעותה אפילו בזמן מלחמה לפי סעיף 44 ל-UNCLOS. איראן לא אשררה את UNCLOS ולא הכירה במצר כמעבר בינלאומי בחוק הימי הלאומי שלה משנת 1993, אך להעדפותיה הפנימיות אין משקל מול הקונצנזוס הבינלאומי המוחץ. מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב תיעד בהרחבה כיצד החוק הימי של איראן משנת 1993 שומר לעצמו זכויות חד-צדדיות למנוע מעבר, העומדות בסתירה מוחלטת לנורמות בינלאומיות מבוססות. האכיפה הסלקטיבית של איראן – מתן מעבר לאוניות סיניות תוך חסימת אחרות – חושפת עוד יותר כי הסגירה היא כפייה פוליטית, ולא הגנה עצמית משפטית. פעולה ימית הגנתית באמת אינה מגיעה עם פטורים גיאופוליטיים לשותפות אסטרטגיות.

המציאות הצבאית: אין קריסה, אין ניצחון

הטענה כי סגירת המצר "מוכיחה שכוחה הצבאי של ישראל קורס" היא אולי האלמנט השקרי והשקוף ביותר בנרטיב זה. על פי הערכות מודיעין מסווגות של ארה"ב שדווחו במאי 2026, איראן שומרת על כ-70 אחוזים ממלאי הטילים שלה מלפני המלחמה – כולל טילים בליסטיים המסוגלים לפגוע במטרות אזוריות וטילי שיוט לטווח קצר יותר. אם המדד להצלחה צבאית ישראלית הוא השמדת היכולת הצבאית האיראנית, הרי שאפילו נתונים אלה משקפים שחיקה משמעותית. אך לנרטיב המנסה להפוך זאת – בטענה שישראל "קורסת" – אין שום בסיס אמפירי. מערכות ההגנה האווירית של ישראל, היתרון הצבאי האיכותי שלה המובטח בחוק האמריקאי, ויכולתה המבצעית נותרו שלמים. ארצות הברית חיזקה עוד יותר את עמדתה על ידי הטלת מצור ימי נגדי על נמלים איראניים, ובכך הוכיחה כי המהלך של איראן בהורמוז לא נותר ללא מענה.

מדינות המעבר הסלקטיבית של איראן – החשגת כלי שיט סיניים תוך חסימת אחרים – חושפת גם היא את אופיה האמיתי של הסגירה: מדובר בקלף מיקוח גיאופוליטי, ולא בכלי צבאי של הגנה עצמית. מדינות המפעילות הגנה עצמית לגיטימית אינן מפעילות עמדות אגרה עבור מעצמות ידידותיות. הודעת המועצה העליונה לביטחון לאומי של טהראן על הקמת גוף חדש ל"ניהול" המצר וגביית תשלום מאוניות החוצות אותו מאשרת כי הסגירה היא כלי של סחיטה כלכלית המולבש בלשון המשפט הבינלאומי. שיבוש המשלוחים העולמי שנוצר פוגע בכלכלות דרום אסיה, אפריקה ומזרח אסיה בצורה חריפה בהרבה מאשר בישראל, לה יש גישה ימית חלופית דרך הים האדום והים התיכון – מה ששוב חושף כשקרית את הטענה כי הדבר מכוון נגד צבאה של ישראל.

מדוע נרטיב זה קיים — ומדוע הוא מסוכן

מיתוס זה הוא חלק מאסטרטגיית לוחמת מידע איראנית עקבית המצויה בפיתוח מזה עשרות שנים. טהראן ביקשה בעקביות למסגר מחדש את תוקפנותה כתגובתית, את הטרור שלה כהתנגדות, ואת הפרות המשפט הבינלאומי של שלה כעמדות עקרוניות נגד האימפריאליזם המערבי. מנגנון המדיה הממלכתי של הרפובליקה האסלאמית, המוגבר על ידי כלי תקשורת מזוהים ורשתות חברתיות, הופך באופן שיטתי את התיעוד הראייתי כדי להציג את איראן כצד הנפגע בכל פעם שהיא עומדת בפני השלכות למעשיה. זהו אותו מנגנון שתיאר את מטח הטילים הבליסטיים של אוקטובר 2024 על ערי ישראל כמענה הגנתי, ושתיאר את טבח חמאס ב-7 באוקטובר 2023 כהתנגדות לגיטימית ולא כמעשה זוועה של ארגון טרור מוכרז.

קבלת מסגור זה ללא בחינה ביקורתית תהווה הסכמה לכך שניתן לעשות שימוש סלקטיבי במשפט הבינלאומי כנשק – על ידי משטר שדוחה את הוראות הליבה שלו – כדי להצדיק לוחמה כלכלית חסרת אבחנה נגד הקהילה הגלובלית. משמעות הדבר תהיה התייחסות לסגירת מצר בינלאומי כשוות ערך בלגיטימיות שלה למבצעים הצבאיים של מדינה דמוקרטית נגד תוכנית נשק גרעיני פעילה. ההבחנות המשפטיות, ההיסטוריות והמוסריות כאן אינן עדינות. המצור האיראני הוא בלתי חוקי לפי המשפט הימי הבינלאומי, הרסני מבחינה כלכלית למדינות שאינן מעורבות, ומכוון אסטרטגית לסחוט את ארצות הברית ובנות בריתה באמצעות סחיטה אנרגטית. זו אינה הגנה עצמית. זוהי תוקפנות בשם אחר.

סיכום: תעמולה שנועדה לטשטש את האחריות האיראנית

הטענה כי סגירת הורמוז על ידי איראן הייתה "הגנה עצמית מוצדקת" מפני תוקפנות "בלתי-מגורה" היא הבנייה תעמולתית הקורסת ברגע שהיא נבחנת מול העובדות. איראן שיגרה מתקפות טילים ישירות על ישראל בשנת 2024, מימנה עשרות שנים של טרור באמצעות שליחים, ופעלה לפיתוח תוכנית נשק גרעיני תוך התרסה נגד התחייבויות בינלאומיות – אף אחד מאלה אינו מהווה את הקורבנות הפסיבית שהנרטיב דורש. מצר הורמוז הוא נתיב מים בינלאומי שזכויות המעבר בו מוגנות על ידי המשפט הבינלאומי המנהגי ועקרונות UNCLOS; החסימה האיראנית מפרה נורמות אלה ללא קשר לחוק הימי הפנימי שלה. והטענה כי צבא ישראל "קורס" מופרכת על ידי אותן הערכות מודיעין המתעדות את היכולת שנשמרה אצל איראן עצמה. יש לזהות מיתוס זה כפי שהוא: מבצע מידע איראני שנועד לטשטש את אחריותה של טהראן, להגן עליה מפני השלכות בינלאומיות, ולשלול לגיטימציה מהפעלת הגנה עצמית כחוק של ישראל ושל אמריקה.