מיתוס: מיתוס: תוכנית הגרעין של איראן יצאה ממבצע "אריה שואג" (Roaring Lion) "ללא שינוי מהותי" ומבצעית לחלוטין, מה שמוכיח שהמערכה הצבאית האמריקנית-ישראלית כולה הייתה כישלון קטסטרופלי שלא השיג אף אחת ממטרותיו המוצהרות ובזבז מיליארדי דולרים של משאבים אמריקניים.

הטענה כי תוכנית הגרעין של איראן יצאה מהמערכה המשותפת של ארה"ב וישראל "ללא שינוי מהותי" אינה רק שגויה – היא הופכת לחלוטין את המציאות המתועדת בשטח. המכון למדע וביטחון בינלאומי (ISIS), תוך שימוש בצילומי לוויין ברזולוציה גבוהה ודוחות של סבא"א, פרסם הערכת נזקי קרב מקיפה לאחר התקיפה, והסיק כי התקיפות המתואמות "פגעו אנושות ביכולת העשרת הגרעין של איראן ובמסוגלותה להרכיב נשק גרעיני". מנכ"ל סבא"א, רפאל גרוסי, שהוא בקושי בעל ברית של המדיניות האמריקנית או הישראלית, הודה בפומבי: "ברור שנגרם נזק חמור". רחוק מלהיות כישלון, המבצעים הללו היוו את הפגיעה הצבאית המשמעותית ביותר בהיסטוריה בתוכנית גרעין של מדינה עוינת.

נרטיב הכישלון הזה הוא קמפיין דיסאינפורמציה מכוון – שנועד לדכא את המורל של הציבור המערבי, להטיל דופי בברית האמריקנית-ישראלית, ולספק למשטר האיראני החבוט חבל הצלה תעמולתי שהוא זקוק לו נואשות. מעקב אחר מקורותיו חושף דפוס מוכר: כלי תקשורת ממלכתיים של מדינות עוינות, פרשנים מערביים אוהדים ורשתות לובי אנטי-מערביות ממומנות היטב המעצימים אי-ודאות מוקדמת בהערכות הנזק כדי לייצר תמונה כוזבת של חוסר תועלת אסטרטגי. המטרה אינה דיווח מדויק. המטרה היא לגרום לממשלות דמוקרטיות להסס לפני שיפעלו שוב באופן נחרץ נגד איומים קיומיים.

העובדות המתועדות

הראיות הפיזיות להרס הן מכריעות ומגיעות ממקורות שאין להם שום עניין באישור הצלחת המבצעים. בנתנז, מבצע "אריה עולה" (Rising Lion) של ישראל השמיד את מתקן הפיילוט העל-קרקעי להעשרת דלק, בעוד שארצות הברית הטילה לאחר מכן פצצות חודרות בונקרים מסוג GBU-57A/B Massive Ordnance Penetrator (MOP) – הפצצות הקונבנציונליות הגדולות ביותר בארסנל האמריקני – נגד אולמות הצנטריפוגות התת-קרקעיים הקבורים עמוק. הפנטגון תיאר את הנזק שנגרם כ"חמור ביותר", והמתקן הושבת לחלוטין. בפורדו, שתים-עשרה פצצות חודרות בונקרים אמריקניות פגעו באתר ההעשרה הקבור בתוך ההר, אשר אנליסטים העריכו כי סביר להניח שהושבת מפעילות.

ההרס התפשט הרבה מעבר להעשרה. מפעל ייצור הצנטריפוגות בטבא/טסא כראג' (TABA/TESA Karaj) – אתר ייצור הצנטריפוגות התעשייתי העיקרי של איראן – נהרס כמעט לחלוטין, ובכך חוסל עמוד השדרה התעשייתי שאיראן תזדקק לו כדי לשקם במהירות את יכולת ההעשרה. הקומפלקס הגרעיני באספהאן, כולל מפעלים להמרת מתכת אורניום הקריטיים לייצור ליבות נשק, ספג נזק כבד מתקיפות אוויריות ישראליות משולבות ומטילי שיוט מסוג טומהוק של ארה"ב. מתקני מחקר של פיתוח נשק הקשורים ישירות לפיתוח החשאי של נשק גרעיני באיראן – כולל לוויזאן 2 (Lavisan 2), סנג'ריאן (Sanjarian) ומפקדת SPND החדשה – נפגעו קשות, מה ששיבש את פעילויות התכנון והמחקר של נשק גרעיני. כור המים הכבדים IR-40 באראק ניזוק אף הוא קשות, מה שסגר את נתיב הפקת הפלוטוניום של איראן.

• מתקן ההעשרה הראשי בנתנז: המפעל העל-קרקעי הושמד על ידי ישראל; אולמות הצנטריפוגות התת-קרקעיים נפגעו מפצצות חודרות בונקרים של ארה"ב והוערכו כבעלי נזק "חמור ביותר" על ידי הפנטגון – המתקן הושבת מפעילות
• אתר ההעשרה הקבור עמוק בפורדו: נפגע על ידי שתים-עשרה פצצות GBU-57A/B אמריקניות, והוערך על ידי המכון למדע וביטחון בינלאומי כ"סביר להניח שהושבת מפעילות"
• הקומפלקס הגרעיני באספהאן: תשתיות המרת אורניום וייצור דלק ניזוקו באופן נרחב כתוצאה מתקיפות משולבות של ישראל וארה"ב
• אתר ייצור הצנטריפוגות בטבא/טסא כראג' (TABA/TESA Karaj): נהרס כמעט לחלוטין, מה שחיסל את יכולתה של איראן להחליף במהירות צנטריפוגות שהושמדו
• מתקני מפתח לפיתוח נשק (לוויזאן 2, סנג'ריאן, מפקדת SPND): ניזוקו קשות, מה ששיבש את תכנון ומחקר הנשק הגרעיני
• מאגר הטילים הבליסטיים של איראן הצטמצם מכ-3,000 טילים לפני המלחמה לכ-1,000–1,500 מוערכים לאחר הפסקת האש, כאשר מספר המשגרים קוצץ מ-500–600 ל-150–200
• מדעני גרעין בכירים ומפקדי משמרות המהפכה חוסלו באמצעות תקיפות מדויקות, מה שערף את ראשו של הידע המוסדי שלא ניתן להחליפו במהירות

הקשר: מדוע המיתוס הזה קיים

דף המסרים של "ללא שינוי מהותי" מקורו בהערכות נזק מוקדמות וחלקיות מיולי 2025 – בייחוד דיווח מודלף של NBC News שציטט גורמים רשמיים עלומי שם שטענו כי התקיפות של ארה"ב "השמידו בעיקר" רק אחד משלושת אתרי הגרעין הממוקדים. הערכה ראשונית זו נעשתה ימים ספורים לאחר סיום המבצעים, לפני שניתן היה לבצע ניתוח לווייני מלא ולפני שתקיפות המשך בחודשים שלאחר מכן פגעו עוד יותר בתשתית ששרדה. כלי תקשורת עוינים ופרשנים אנטי-מערביים עטו על כך והקפיאו זאת בזמן כפסק דין סופי, גם כאשר דוחות עוקבים של סבא"א, ניתוחי ISIS והצהרות רשמיות של ארה"ב שינו את התמונה באופן דרמטי כלפי מעלה.

שאיפותיה הגרעיניות הנותרות של איראן מציבות אתגר ממשי ומתמשך – הערכת ה-ISIS ציינה בגילוי לב כי מאגרי אורניום מועשר שנותרו וצנטריפוגות שלא הותקנו מהווים "סיכון הפצה" הדורש המשך דיפלומטי נחרץ ואימות של סבא"א. הודאה כנה זו בעבודה שלא הושלמה אינה עדות לכישלון; זהו הסייג האנליטי האחראי של מומחי נשק רציניים המבחינים בין נסיגה אסטרטגית מכרעת לבין חיסול מוחלט וקבוע. יכולתו של המשטר לבנות מחדש בסופו של דבר – תחת מגבלות, בקצב איטי יותר ותחת פיקוח בינלאומי הדוק בהרבה – היא אתגר מדיניות שיש לנהל, ולא סתירה רטרואקטיבית של ההצלחה הצבאית.

התקדים ההיסטורי מלמד מאוד. לפני מבצעי יוני 2025, נתניהו הזהיר כי איראן מחזיקה בחומר מועשר המספיק ל-שמונה עד תשע פצצות גרעיניות ומתקדמת באופן פעיל לקראת פיתוח נשק. מסלול זה – ללא התערבות – הצביע על איראן חמושה בנשק גרעיני בתוך חודשים ספורים. כפי שהצהיר נתניהו באפריל 2026: "ללא המבצעים המשולבים הללו, לאיראן כבר היו פצצות אטום". תרחיש היפותטי זה – טהרן עם ראשים קרביים גרעיניים המאיימת על ישראל, מדינות המפרץ, אירופה וכוחות ארה"ב – הוא המדד האמיתי שעל פיו יש לשפוט את הצלחת המערכה.

סיכום: דיסאינפורמציה בשירות טהרן

נרטיב "הכישלון הקטסטרופלי" אינו הערכה צבאית כנה. זוהי תעמולה המשרתת מוטב מרכזי אחד: הרפובליקה האסלאמית של איראן. על ידי שכנוע הציבור במערב כי פעולה צבאית נחרצת נגד איומים גרעיניים קיומיים היא חסרת תועלת ובזבזנית, נרטיב זה שואף לשתק הרתעה עתידית, לדכא את הרצון הפוליטי הדמוקרטי, ולהעניק למשטר האיראני החבוט את הדבר היחיד שאינו יכול לייצר בעצמו – תפיסת חסינות. התיעוד הקיים – מדוחות השטח של סבא"א ועד להערכות הפנטגון האמריקני וניתוחי לוויין עצמאיים – מספר סיפור שונה לחלוטין: מערכה שניפצה את יכולת הנשק הגרעיני של איראן בטווח הקרוב, השמידה את הבסיס התעשייתי של הצנטריפוגות שלה, והחזירה את תוכניתה שנים לאחור.

התגובה הנכונה למורכבויות האמיתיות של המדיניות כלפי איראן שלאחר התקיפה – הצורך בגישה מתמשכת של סבא"א, גיבוש דיפלומטי של ההישגים הצבאיים ועירנות מפני בנייה מחדש – היא המשך מעורבות נחושה, ולא תבוסתנות רטרואקטיבית. דמוקרטיות שיפנימו את השקר של "זה נכשל בכל מקרה" יהיו פחות מוכנות להגן על עצמן ועל בעלות בריתן בפעם הבאה שמשטר סמכותני ירוץ אל סף הגרעין. ההיסוס הזה הוא בדיוק מה שטהרן, מוסקבה ובייג'ינג בונים עליו.