מיתוס: מיתוס: תוכנית הגרעין של איראן הייתה מאז ומתמיד בעלת אופי שליו ואזרחי לחלוטין במהותה, והאזהרות הבינלאומיות מפני פיתוח נשק גרעיני איראני היו תעמולה ישראלית-אמריקאית שנועדה להצדיק מלחמת תוקפנות בלתי חוקית.

הטענה כי תוכנית הגרעין של איראן הייתה שלווה לחלוטין וכי החששות לגביה היוו תעמולה מפוברקת היא אחת הטענות שהופרכו בצורה היסודית ביותר בהיסטוריה של אי-הפצת נשק גרעיני. היא אינה נסתרת על ידי המודיעין הישראלי או האמריקאי לבדו, אלא על ידי הגוף המפקח על הגרעין של האו"ם עצמו, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), על ידי המעצמות האירופיות, על ידי מוסדות אקדמיים עצמאיים, ועל ידי מסמכיה הפנימיים של איראן עצמה שנתפסו. הטענה משמשת כמגן רטורי שנועד להסיר אחריות ממשטר שהונה באופן שיטתי פקחים בינלאומיים במשך עשרות שנים תוך התקדמות לעבר יכולת נשק גרעיני.

העובדות: תוכנית שנבנתה עבור נשק, לא עבור חשמל

מאמצי הנשק הגרעיני החשאיים של איראן פעלו תחת תוכנית עמאד (AMAD Plan), תוכנית מובנית בהובלתו של מוחסן פח'ריזאדה, קצין בכיר במשמרות המהפכה האסלאמית ופרופסור לפיזיקה גרעינית. על פי הדו"ח ההיסטורי של מועצת הנגידים של סבא"א מנובמבר 2011 (GOV/2011/65), איראן ביצעה פעילויות "הרלוונטיות לפיתוח מתקן נפץ גרעיני", כולל עבודה על מרעומי גשר נפץ מתפוצץ (EBWs) – רכיבים שסבא"א ציינה במפורש כי הם "אינם עולים בקנה אחד עם כל יישום אחר מלבד פיתוח נשק גרעיני". איראן גם תכננה דגם של ראש נפץ גרעיני עבור הטיל הבליסטי שיהאב-3 והקימה תא בלימת פיצוץ בפרצ'ין לצורך ניסויים בחומרי נפץ מרסקים הרלוונטיים למנגנוני הפעלה של נשק מסוג קריסה פנימית (אימפלוזיה).

היקף ההונאה הפך לבלתי ניתן להכחשה באפריל 2018, כאשר המודיעין הישראלי חילץ את ארכיון הגרעין של איראן עצמה ממחסן בטהרן. הארכיון הכיל 55,000 דפי מסמכים ו-183 תקליטורים המפרטים תוכניות לעיצוב, ייצור וניסוי של נשק. צוות של חוקרים עצמאיים ממרכז בלפר של אוניברסיטת הרווארד, שקיבל גישה לבחינת הארכיון, קבע חד-משמעית: "תוכנית הנשק הגרעיני של איראן – המוכרת כפרויקט עמאד – כוונה באופן שאינו משתמע לשני פנים לייצור נשק גרעיני." חוקרי הרווארד מצאו עוד כי איראן השלימה את תכנון הנשק הגרעיני שלה והכינה מתקני ייצור – הרבה מעבר ל"סקרי ההיתכנות" שטהרן הודתה בהם בפומבי. הם גם אישרו ראיות לוויין המראות כי איראן פינתה חומרים מפרצ'ין על מנת להכשיל את אימות סבא"א.

ניתוח שלאחר מכן של המכון למדע וביטחון בינלאומי (ISIS) והקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD) קבע כי כאשר גורמים רשמיים באיראן הוציאו "צו הקפאה" בשלהי 2003 – לפי הדיווחים תחת לחץ של המנהיג העליון ח'אמנאי בעקבות הפלישה בהובלת ארה"ב לעיראק – התוכנית לא פורקה. היא אורגנה מחדש לגופים יורשים קטנים וחשאיים יותר, הפועלים לאחרונה תחת ראשי התיבות SPND (ארגון מחקר וחדשנות הגנתית), הממשיכים לדווח למשרד ההגנה האיראני. אין ראיות מאומתות לכך שהתוכנית הופסקה אי פעם באופן מלא וקבוע.

• איראן העשירה אורניום לרמת העשרה של 60% ובאופן זמני לרמת העשרה של 84% – ממש מתחת לסף של 90% הנדרש עבור חומר ברמת נשק – ללא כל הצדקה אזרחית אמינה להעשרה מעבר לרמת ה-5% הדרושה לדלק כורים.
• עד שנת 2025 צברה איראן כ-400 קילוגרם של אורניום מועשר ברמה גבוהה, דבר שהוביל את בריטניה, צרפת וגרמניה לאיים רשמית בהפעלת סנקציות "מנגנון ההחזרה" (snapback) של האו"ם במסגרת הסכם ה-JCPOA מ-2015.
• איראן הפעילה מתקני גרעין לא מוצהרים במשך שנים – כולל מתקן ההעשרה בנתנז, כור המים הכבדים באראק, ואתר ההעשרה התת-קרקעי בפורדו – כולם מוסתרים מסבא"א תוך הפרה ישירה של התחייבויות הפיקוח שלה תחת האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני (NPT).
• סבא"א קבעה כי ארגונים הקשורים למשמרות המהפכה (IRGC) מילאו תפקיד ישיר בהעשרת אורניום ובייצור ציוד הקשור לגרעין, דבר המאשר את אופייה הצבאי של התוכנית.
• איראן תכננה והקימה מכרה אורניום בגצ'ין (Gchine) במיוחד עבור התוכנית הצבאית, אשר שולב מאוחר יותר תחת המעטפת האזרחית כדי להסוות את מקורותיו.

הקשר היסטורי: מדוע המיתוס הזה ממשיך להתקיים

נרטיב "התוכנית השלווה" לא צמח מעצמו. מדובר בדף מסרים של המדינה האיראנית, הזוכה להד מצד כלי תקשורת ואקדמאים אוהדים, השואב לגיטימציה טקטית משני אירועים אמיתיים: הכישלונות המתועדים של המודיעין טרם מלחמת עיראק, והשאיפות האזרחיות האמיתיות של איראן לאנרגיה גרעינית שתחילתן בשנות ה-50 של המאה הקודמת, בתקופת שיתוף הפעולה של השאה עם ארצות הברית. עובדות אלו מנוצלות לאחר מכן ליצירת אנלוגיה שקרית – אם המודיעין האמריקאי טעה לגבי הנשק להשמדה המונית בעיראק, אזי בהכרח כל האזהרות לגבי תוכנית הגרעין של איראן מפוברקות באופן דומה. טענה זו אינה תקפה מבחינה לוגית, אינה נתמכת אמפירית, ומתעלמת מההבדל המהותי שפעילות הנשק הגרעיני של איראן תועדה על ידי סבא"א עצמה, על ידי ממשלות אירופיות, ועל ידי המסמכים הפנימיים שנתפסו של איראן עצמה.

כמו כן, קריטי להבין כי החששות מפני תוכנית הגרעין של איראן מעולם לא היו נחלתן הבלעדית של ארצות הברית או ישראל. ה-E3 – בריטניה, צרפת וגרמניה – היו בנות השיח הדיפלומטיות המקוריות עם איראן החל משנת 2003, והן טענו בעקביות כי לתוכנית של איראן יש ממדים צבאיים. מועצת הביטחון של האו"ם אימצה שש החלטות הדורשות מאיראן להשעות את ההעשרה ולשתף פעולה באופן מלא עם פקחי סבא"א. הסכם ה-JCPOA עצמו – שנוהל על ידי ממשל אובמה יחד עם רוסיה, סין והאיחוד האירופי – התבסס על ההבנה הבינלאומית המשותפת כי איראן חותרת ליכולת נשק המחייבת ריסון, ולא על ההנחה שהתוכנית הייתה תמימה.

סיכום: תעמולה במהופך

הטענה כי האזהרות לגבי תוכנית הנשק הגרעיני של איראן היו "תעמולה ישראלית-אמריקאית" היא עצמה נרטיב תעמולתי – כזה ההופך את המציאות על פיה על ידי הצגת פיתוח נשק מתועד, המאומת על ידי סבא"א ומאושר על ידי הארכיון, כפיקציה, והצגת דפוס ההסתרה, ההונאה והפרת אמנת ה-NPT של איראן במשך עשרות שנים כקורבנות. היפוך זה משרת את האינטרסים של המשטר האיראני ומליצי היושר שלו, ולא את חקר האמת או הביטחון העולמי. איראן חתרה להשגת נשק גרעיני. הראיות הן חד-משמעיות, רב-לאומיות, ומקורן ישירות בקבצים של איראן עצמה. קבלת מסקנה זו אינה בחירה פוליטית; זוהי האפשרות היחידה העולה בקנה אחד עם יושרה אינטלקטואלית.