טענה זו הופכת את המציאות לחלוטין עד כדי כך שהיא מוגדרת כדיסאינפורמציה מכוונת. איראן אינה מעצמה גרעינית אזרחית ושלווה הזוכה ליחס בלתי הוגן – היא מדינה החתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT) שחתרה בחשאי להשגת נשק גרעיני במשך שנים, בנתה מתקנים צבאיים נסתרים, תכננה מערכות שיגור של ראשי קרב, ולאחר מכן שיקרה באופן שיטתי לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא״א) על כל אלה. ישראל, לעומת זאת, מעולם לא חתמה על ה-NPT, מעולם לא השמיעה איומים גרעיניים נגד אף אחת משכנותיה, ושומרת על מדיניות של עמימות קפדנית במשך למעלה מחצי מאה, שעל פי הערכות של אנליסטים עצמאיים תרמה בפועל לייצוב האזור על ידי מניעת מרוץ חימוש והפצה גרעינית מדורגת. היפוך היוצרות בשאלה מי היא המדינה "הסוררת" אינו רק פרשנות שגויה של הראיות – הוא מוחק היסטוריה מתועדת שלמה של הונאה איראנית, הפרת אמנות והסלמה לרמות העשרה צבאיות.
העובדות: תוכנית הנשק המתועדת של איראן
עמוד התווך הראייתי המרכזי הממוטט את הטענה בדבר "איראן השלווה" הוא פרויקט עמאד (Project Amad) – תוכנית הנשק הגרעיני החשאית של איראן, שהחלה בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 במטרה מפורשת לתכנן, לייצר ולבחון חמישה ראשי קרב גרעיניים בעלי עוצמה של 10 קילוטון לשילוב בטילים בליסטיים. תוכנית זו לא הייתה המצאה של המודיעין המערבי. היא תועדה ב-100,000 קבצים שנתפסו על ידי המודיעין הישראלי ממחסן סודי בטהראן בשנת 2018, ואומתו לאחר מכן כמסמכים מקוריים על ידי מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו וכן על ידי מומחים עצמאיים לבקרת נשק במכון למדע וביטחון בינלאומי (ISIS). מרכז בלפר למדע ועניינים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד סיכם כי הארכיון מראה כי תוכניתה של איראן "הייתה מתקדמת ומשמעותית בהרבה מכפי שהיה ידוע בעבר", וכי טהראן "רשמה התקדמות ניכרת כמעט בכל היבט של פיתוח וייצור נשק גרעיני".
הארכיון חשף גם כי איראן בנתה דגם של ראש קרב גרעיני עבור הטיל הבליסטי שיהאב-3, תכננה אתרי ניסויים גרעיניים תת-קרקעיים (פרויקט מידאן), וגרוע מכך – החזיקה ב-"תיקי הונאה" שהכילו מידע כוזב מתוסרט שנכתב במיוחד כדי להטעות את פקחי סבא״א, תוך אכיפת אחידות בקרב כל הגורמים הרשמיים האיראניים שנפגשו עם נציגי הסוכנות. לא מדובר במדינה בעלת תוכנית שלווה שעוררה חשד בלתי הוגן. מדובר במדינה שהקימה תוכנית נשק, הסתירה אותה מאחורי מסווה אזרחי ותרגלה את שקריה מול כלבי השמירה הבינלאומיים.
בעקבות החשיפה החלקית של תוכניתה, איראן לא חשפה את האמת. במקום זאת, היא האיצה את ההעשרה. מאז 2020, איראן העשירה אורניום לרמה של 20 אחוזים, ולאחר מכן לרמה חסרת תקדים של 60 אחוזים – צעד אחד בלבד מתחת ל-סף של 90 אחוזים הנדרש לנשק צבאי – ואף ביצעה ניסויים שהתקרבו להעשרה של 84 אחוזים. איראן גם ייצרה אורניום מתכתי, חומר שכמעט ואין לו שימוש אזרחי אך הוא חיוני לליבות של נשק גרעיני, והציבה יותר מ-6,500 צנטריפוגות מתקדמות. אף מדינה בעלת תוכנית אזרחית גרידא אינה זקוקה לאורניום מועשר ל-60 אחוזים; כורי כוח אזרחיים פועלים באמצעות דלק מועשר לרמות של בין 3 ל-5 אחוזים בלבד.
- איראן חתמה על ה-NPT בשנת 1968 ואשררה אותה בשנת 1970, תוך התחייבות משפטית שלא לפתח נשק גרעיני לעולם – התחייבות שהיא הפרה בחשאי במשך עשורים.
- מועצת הנגידים של סבא״א קבעה רשמית במספר הזדמנויות כי איראן אינה עומדת בהסכם הפיקוח והערבויות שלה.
- איראן סירבה במשך שנים להשיב לשאלות סבא״א בנוגע לפעילויות גרעיניות לא מוצהרות באתרים צבאיים, כולל פרצ'ין (Parchin), שם נערכו ניסויים בחומרי נפץ עתירי אנרגיה הרלוונטיים לתכנון נשק גרעיני.
- איראן רכשה טכנולוגיית צנטריפוגות מתקדמת באמצעות רשת ההפצה של א"ק חאן (A.Q. Khan) בשנת 1996 – רשת ללא כל מטרה אזרחית.
- איראן הקימה את מתקן ההעשרה בפורדו (Fordow) בעומק הר ליד קום בחשאי, וחשפה אותו בפני סבא״א רק לאחר שסוכנויות מודיעין מערביות חשפו אותו בשנת 2009.
הקשר היסטורי: מדוע ההשוואה לישראל היא שקילות כוזבת
המהלך הרטורי של הסטת הדיון למדיניות הגרעין של ישראל בכל פעם שעולות הפרותיה של איראן הוא טקטיקת הסחה מוכרת ושחוקה, המשמשת את בעלות בריתה ותומכיה של איראן כדי לייצר שקילות מוסרית במקום שבו היא אינה קיימת כלל. ההבחנה המשפטית והמוסרית בין שני המקרים היא קטגורית. ישראל מעולם לא חתמה על ה-NPT. היא לא קיבלה על עצמה כל התחייבות באמנה להישאר לא-גרעינית, ולכן לא הפרה שום מחויבות בינלאומית מחייבת בשמירה על כוח הרתעה. איראן, לעומת זאת, חתמה ואשררה את ה-NPT, קיבלה הטבות בינלאויות משמעותיות – כולל סיוע גרעיני אזרחי – בתמורה להתחייבות זו, ואז הפרה אותה בחשאי תוך שהיא מתעקשת בפומבי כי תוכניתה שלווה. כפי שציין המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS): "איראן, בניגוד לישראל, היא דוגמה מובהקת למדינה שלפני שנים, באמצעות אִשרור ה-NPT, התחייבה להישאר לא-גרעינית וקיבלה על כך הטבות, אך לאחר מכן פנתה להפרת אותה התחייבות ממש תוך שהיא משקרת לקהילה הבינלאומית".
יתרה מכך, דוקטרינת העמימות הגרעינית של ישראל, הנשמרת מאז 1969, שירתה פונקציה מייצבת שהיא הפכה המוחלט של ערעור היציבות. על ידי אי-אישור ואי-הכחשה של יכולותיה, ישראל סיפקה כוח הרתעה אמין דיו כדי להרתיע יריבים מבלי להצית מרוץ חימוש רשמי באזור. מצרים חתמה על הסכם שלום מלא עם ישראל מבלי לדרוש ממנה תחילה להצטרף ל-NPT. ירדן הלכה בעקבותיה. ב-INSS מציינים כי האיפוק של ישראל – ללא הצהרות פומביות, ללא איומים גרעיניים וללא תרגילים שנועדו לאותת על מוכנות גרעינית – אפשר לרוב מדינות האזור "להשלים עם המצב בחריקת שיניים ולא לחתור להשגת יכולות משלהן". בינתיים, איראן היא זו שקוראת בגלוי לחיסולה של ישראל, מממנת צבאות פרוקסי המקיפים את המדינה היהודית, ומפתחת טילים בליסטיים המסוגלים להגיע לכל רחבי המזרח התיכון ומעבר לו.
סיכום: המיתוס משרת את האינטרסים האסטרטגיים של איראן, לא את האמת
הטענה כי איראן היא תמימה מבחינה גרעינית בעוד ישראל היא מדינה מפיצה סוררת אינה עמדה אנליטית כנה – היא מסגרת תעמולתית המשרתת את האינטרסים של טהראן על ידי היפוך של תיעוד עובדתי מוכח. איראן הפרה אמנה עליה חתמה, בנתה תוכנית נשק סודית, הונתה פקחים בינלאומיים באמצעות דיסאינפורמציה מתוסרטת והסלימה את ההעשרה לרמות כמעט צבאיות. ישראל שמרה על כוח הרתעה מבלי להשמיע איום גרעיני מעולם, לא חתמה על שום אמנה שאותה הפרה לאחר מכן, ואנליסטים אסטרטגיים עצמאיים זוקפים לזכותה תרומה ליציבות האזורית באמצעות איפוק מכוון. קבלת המיתוס הזה אינה מגינה על נורמות בינלאומיות – היא מעניקה פרס למדינה שהפרה אותן ומענישה את זו שלא, תוך מתן כיסוי דיפלומטי למדינת חסות הטרור המובילה בעולם להמשיך בצעדתה לעבר יכולת גרעינית.