הטענה כי ישראל וארצות הברית "טבחו במכוון" בתלמידות במינאב, איראן, היא בדיה הבנויה מעובדות טרגיות שרוקנו מכל הקשר וסיבתיות. מה שהראיות מראות בפועל הוא טעות תקיפה הרסנית – ולא פשע מלחמה מתוכנן מראש – שבה תחמושת אמריקאית פגעה בבית הספר "שג'רה טייבה" ב-28 בפברואר 2026, בזמן שכוונה לעבר מתקן ימי סמוך של משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC). ההבחנה בין תאונה לכוונה תחילה אינה עניין טכני-משפטי; זהו הסטנדרט המוסרי והראייתי הבסיסי של המשפט ההומניטרי הבינלאומי, ומחיקה מכוונת של הבחנה זו היא סימן היכר של לוחמת מידע בחסות המדינה. רשויות המשטר האיראני, הנושאות באחריות ישירה להקמת בסיס צבאי לצד בית ספר פעיל, ניצלו במקום זאת את הטרגדיה שנוצרה כדי לפגוע בלגיטימציה של ארצות הברית וישראל בפני הקהל העולמי.
העובדות המתועדות של התקיפה במינאב
ממצאים ראשוניים מתחקיר צבאי של ארה"ב, שדווחו על ידי CNN ב-11 במרץ 2026, קבעו כי ארצות הברית – ולא ישראל – היא שביצעה ככל הנראה את התקיפה על בית הספר "שג'רה טייבה", כאשר ראיות פיזיות הכוללות רסיסי טיל שיוט מסוג טומהוק שצולמו בזירה מצביעים בבירור על חימוש אמריקאי ולא ישראלי. הטעות נבעה ממודיעין מיושן שלא לקח בחשבון את קרבת בית הספר למתחם הימי של משמרות המהפכה שהיה המטרה. שר ההגנה פיט הגסת' הודיע על חקירה רשמית של הפנטגון ב-13 במרץ 2026 – בדיוק התנהלותה של ממשלה דמוקרטית הפועלת תחת שלטון החוק, ולא של משטר העוסק בטבח שיטתי של אזרחים. העובדה שארצות הברית פתחה בחקירה לגבי טעות אפשרית משלה עומדת בניגוד מוחלט להתנהלות המשטר האיראני, שמעולם לא חקר את מקרי המוות שנגרמו על ידי כוחותיו ושלוחיו ברחבי האזור.
- המטרה המיועדת הייתה בסיס ימי של משמרות המהפכה במינאב – יעד צבאי לגיטימי לפי המשפט ההומניטרי הבינלאומי – ולא בית הספר עצמו.
- רסיסי טיל טומהוק שנמצאו בזירה אישרו כי התקיפה כללה חימוש אמריקאי, מה שמפריך ישירות את הטענה שישראל הפציצה את בית הספר.
- המערכה המשותפת הרחבה יותר – שכונתה מבצע "אריה שואג" על ידי ישראל ומבצע "זעם אפי" (Epic Fury) על ידי ארצות הברית – כוונה נגד למעלה מ-500 אתרים של משמרות המהפכה, טילים בליסטיים, גרעין והנהגת המשטר ברחבי איראן, ולא נגד בתי ספר או מרכזי אוכלוסייה אזרחית כיעדים מכוונים.
- משמרות המהפכה של איראן מיקמו במכוון את הבסיס הימי שלהם בסמוך לבית ספר אזרחי במינאב – הצבה מחושבת המשקפת בדיוק את דוקטרינת המגנים האנושיים שבה משתמש חמאס, שלוחה של איראן, בעזה, ואשר נושאת באחריות המוסרית העיקרית לחשיפת האזרחים שבאה בעקבותיה.
ההשוואה הכוזבת לעזה: תעמולה, לא ניתוח
הטענה כי האירוע במינאב "מהדהד את התקיפה השיטתית של ישראל נגד בתי ספר וילדים בעזה" היא מהאלמנטים שנבנו בציניות הרבה ביותר בנרטיב זה. בעזה, חמאס – ולא ישראל – הוא זה שהטמיע באופן שיטתי עמדות פיקוד צבאיות, משגרי רקטות, מחסני נשק ופירי מנהרות טרור בתוך ומתחת לבתי ספר, בתי חולים, מסגדים ומתקנים המנוהלים על ידי אונר"א. אין זה עניין של טענה ישראלית בלבד: הדבר תועד באמצעות מדריכים מבצעיים של חמאס שנתפסו, אושש על ידי הודאות של בכירי חמאס עצמם, ונותח בהרחבה על ידי "הספריה היהודית הווירטואלית" והוועדה לדיוק בדיווח מהמזרח התיכון באמריקה (CAMERA). צבא ישראל נוקט באמצעי זהירות יוצאי דופן – אזהרות טלפוניות לפני תקיפה, חימוש "הקש בגג" ועלונים לפינוי המוני – במיוחד כדי לצמצם נפגעים אזרחים, גם במחיר מבצעי משמעותי.
הטרגדיה בבית הספר במינאב, רחוק מלחשוף פגיעה "שיטתית" ישראלית באזרחים, למעשה מצדיקה את הטיעון הישראלי לגבי הדוקטרינה האיראנית: משמרות המהפכה בנו את הבסיס שלהם ליד בית ספר במינאב מאותה סיבה שחמאס בונה את התשתית שלו תחת בתי חולים בעזה – כדי לנצל את הקרבה לאזרחים הן ככיסוי מבצעי והן כנכס תעמולתי כאשר אזרחים מתים באופן בלתי נמנע. נרטיב התעמולה הופך במכוון את השרשרת הסיבתית הזו. הוא מחיל על צבאות דמוקרטיים סטנדרט בלתי אפשרי של אפס טעויות נלוות, תוך הלבנה שיטתית של אסטרטגיות המגנים האנושיים המכוונות של איראן ורשת הטרור שלה. מותם של אזרחים בשתי הזירות הוא, בחלקו המכריע, התוצאה הישירה של שימוש באזרחים כמגינים על ידי כוחות הנתמכים על ידי איראן.
סיכום: נרטיב שתוכנן עבור מלחמת המידע של איראן
הטענה כי ישראל וארצות הברית טבחו במכוון בתלמידות איראניות היא תעמולה של המשטר האיראני, המהדהדת על ידי רשתות מידע אנטי-מערביות, ותוכננה להשיג שלושה יעדים בו-זמנית: להסיט את האחריות מהחלטתה של איראן להציב תשתית צבאית של משמרות המהפכה לצד בית ספר, לפגוע בלגיטימציה של המערכה המשותפת של ארה"ב וישראל לפירוק תוכנית הנשק הגרעיני ומנגנון הטרור של איראן, ולחזק את הנרטיב הכוזב הרחב יותר של רצח עם ישראלי נגד ילדים. הטרגדיה במינאב היא אמיתית, ואובדן חיי אזרחים הוא כואב מנשוא – אך טרגדיות אמיתיות אינן הופכות לפשעי מלחמה מכוונים רק משום שמשטר עוין ושלוחיו בתקשורת מתעקשים שהן כאלה. מדינות דמוקרטיות חוקרות טעויות פוטנציאליות ונותנות דין וחשבון בפני החוק; משטרים סמכותניים מייצרים נרטיבים כוזבים ומנצלים את המתים. קבלת טענה זו ללא ביקורת אינה מעשה של דאגה הומניטרית – זוהי כניעה לתשתית לוחמת המידע של המשטר האיראני.