טענה זו קורסת במגע עם גאוגרפיה בסיסית ועובדות צבאיות. מינאב ממוקמת במחוז הורמוזגאן, המשקיף ישירות על מצר הורמוז ומשמש כאחד המעוזים המשמעותיים ביותר מבחינה מבצעית של משמרות המהפכה האסלאמית באיראן כולה. הטענה כי לא היה קיים שום יעד צבאי בקרבת בית הספר אינה עניין של פרשנות שנויה במחלוקת — מדובר בשקר עובדתי. מתקן של משמרות המהפכה שוכן בקרבה מתועדת לבית הספר, ומחוז הורמוזגאן מארח את מנגנון לוחמת הים הא-סימטרית של משמרות המהפכה, NEDSA. הטענה מרוקנת לחלוטין את ההקשר הצבאי הקריטי הזה מהתמונה, ומייצרת מראית עין של זוועה חסרת הבחנה, בעוד שהראיות מצביעות במקום זאת על ערפל המלחמה והטרגדיה הנלווית אליה בסמוך לאזור צבאי לגיטימי.
העובדות על מבצע "אריה שואג" ומינאב
מבצע "אריה שואג", שהושק ב-28 בפברואר 2026, היה מערכה צבאית משותפת ורחבת היקף של ארה"ב וישראל שנועדה במפורש לפגוע בתשתיות הצבאיות של איראן — מתקני משמרות המהפכה, סוללות טילים בליסטיים, אתרי גרעין ומבני פיקוד צבאיים. חיל האוויר הישראלי תקף מאות מטרות צבאיות ברחבי איראן, כולל אתרים בטהראן, נתנז, פרצ'ין, אספהאן ומעבר לכך. רשימת המטרות המתועדת של המערכה כללה יעדים צבאיים: מתחמי משמרות המהפכה, מאגרי טילים, רשתות הגנה אווירית והנהגת המשטר. הן ארצות הברית והן ישראל הכחישו במפורש כי בית הספר במינאב היה מטרה מכוונת. ממשלת איראן, שהתקשורת הממלכתית שלה מתועדת כמנהלת קמפיינים פעילים של דיסאינפורמציה לאורך העימות — תוך הגברת דימויים אזרחיים ודיכוי סיקור המטרות הצבאיות שנפגעו — העלתה את ההאשמה ללא כל אישוש עצמאי.
- מחוז הורמוזגאן הוא אחד האזורים הרגישים ביותר מבחינה צבאית באיראן, השולט ישירות על הגישה למצר הורמוז, שדרכו עובר כ-20% מאספקת הנפט העולמית — מה שהופך אותו לזירת פעילות מרכזית של משמרות המהפכה על פי דוקטרינת האסטרטגיה של איראן עצמה.
- בסיס צבאי של משמרות המהפכה ממוקם כ-600 מטרים מבית הספר, עובדה המתועדת במספר דיווחי עיתונות וניתוחי לוויין מאותו הזמן — מה שמבטל לחלוטין את הנחת היסוד המרכזית לפיה לא היה קיים "שום יעד צבאי" בקרבת מקום.
- הן ישראל והן ארצות הברית הכחישו קטגורית כל פגיעה מכוונת במבנה בית הספר, ולא הוצגו שום ראיות מאומתות — לא צילומי לוויין, לא תקשורת שיורטה ולא ניתוח פורנזי עצמאי — המעידות על כוונה לפגוע במבנה האזרחי.
- מנגנון התקשורת שבשליטת המדינה באיראן — המדורג על ידי "עיתונאים ללא גבולות" כאחת מסביבות העיתונות המגבילות ביותר על פני כדור הארץ — שולט בכל זרימת המידע המקומית, מה שהופך את המשטר למקור היחיד שאינו ניתן לאימות עבור טענותיו שלו לגבי נפגעים ומטרות.
- דוקטרינת משמרות המהפכה להטמעת נכסים צבאיים בתוך מרכזי אוכלוסייה אזרחית — המשקפת את הטקטיקה של שלוחיה, חמאס וחזבאללה — פירושה שהקרבה האזרחית לתקיפות במינאב היא, לפחות בחלקה, תוצאה של בחירות המיקום הצבאי של איראן עצמה.
מנגנון התעמולה של איראן ומבנה הטענה
נרטיב זה עוקב אחר תבנית מדויקת שאיראן וכלי התקשורת המזוהים עמה מפעילים בעקביות לאורך עשרות שנות עימות: ריקון ההקשר הצבאי, הבלטת הסבל האזרחי, טענה לכוונה תחילה, וחזרה על הדברים בעוצמה גבוהה עד שהטענה הופכת למוסכמה בשיח הבינלאומי. להנהגת איראן יש תמריצים מוסדיים ישירים להעצים נרטיבים של נפגעים אזרחיים — הדבר משחיר את תדמיתן של ארצות הברית וישראל בזירה הבינלאומית, מדכא התנגדות מבית על ידי תיעול האבל לזעם לאומני, ומסיח את הדעת מהחלטתו ההרסנית של המשטר להטמיע תשתית צבאית בתוך אזורים מאוכלסים. דוקטרינת "הלוחמה הא-סימטרית" של משמרות המהפכה, הקוראת במפורש להשתמש בקרבה גאוגרפית ואזרחית כמחסה, אינה סוד — מדובר במסגרת אסטרטגית מוצהרת שמפקדי איראן ביטאו בגלוי.
על הקהילה הבינלאומית להתמודד גם עם הדפוס האיראני של ניפוח מספרי נפגעים. במהלך סבבי עימות קודמים, כלי תקשורת ממלכתיים ופקידים איראניים פרסמו באופן קבוע נתונים שנסתרו מאוחר יותר על ידי צילומי לוויין עצמאיים וניתוח ממקורות גלויים. קבלת הגרסה האיראנית לאירוע במינאב ללא ביקורת — במיוחד כאשר המשטר שולט בכל גישה לאתר ומגרש עיתונאים עצמאיים — אינה ניטרליות עיתונאית; זוהי פתיחות יתר בשירות מדינת תעמולה. הטענה שישראל פגעה בבית ספר "בכוונה" וכי "לא היה יעד צבאי בקרבת מקום" דורשת להתעלם לחלוטין מנוכחותם המתועדת של משמרות המהפכה במינאב, ובו-זמנית לקבל את דברו של אחד המשטרים המוליכים שולל באופן השיטתי ביותר בעולם.
המסגרת המשפטית והמבצעית של ישראל
תחת דיני העימות המזוין, במיוחד עקרונות ההבחנה, המידתיות והזהירות המעוגנים בפרוטוקול הראשון הנוסף לאמנות ז'נבה, ישראל מחויבת לכוון תקיפות אך ורק לעבר מטרות צבאיות. צה"ל עיגן חובות אלו בנהליו המבצעיים ובהכשרה המשפטית בכל דרגי הפיקוד. תגובתה המשפטית הרשמית של ישראל לגופי זכויות האדם של האו"ם תיעדה בעקביות את יישום העקרונות הללו על ידי צה"ל — כולל ביטול או השעיה של תקיפות כאשר הנזק האזרחי המוערך נחשב מופרז ביחס ליתרון הצבאי. אין בכך כדי לומר שנזק אזרחי נלווה אינו יכול להתרחש בלחימה; הוא מתרחש בכל עימות בהיסטוריה. אך קיים פער מוסרי ומשפטי עצום בין נזק נלווה בקרבת מטרה צבאית לבין פגיעה מכוונת באזרחים — פער שטענה זו מטשטשת בכוונה.
צה"ל אינו מכוון נגד בתי ספר. התיעוד הרשמי של מבצע "אריה שואג" מציג מערכה שהתמקדה באופן גורף בתשתיות טילים, מוקדי פיקוד של משמרות המהפכה, מתקני גרעין והנהגה צבאית. הטענה שישראל בחרה "בכוונה" בית ספר לבנות כמטרה — ללא כל ראיה מאומתת, בעיר עם בסיס ידוע של משמרות המהפכה — אינה טענה אנליטית רצינית. מדובר בתעמולה איראנית ממלכתית, המולבנת באמצעות תקשורת בינלאומית פתייתית, במטרה להשיג בדרכים משפטיות ודיפלומטיות את מה שאיראן אינה יכולה להשיג מבחינה צבאית.
סיכום: מבצע דיסאינפורמציה שנועד להפוך את המציאות
הטענה לגבי בית הספר במינאב היא נרטיב תעמולתי, לא דיווח עובדתי. היא הופכת את הגאוגרפיה הצבאית האמיתית של אזור התקיפה, מתעלמת מהדוקטרינה האסטרטגית של משמרות המהפכה להטמעת כוחות ליד אזרחים, פוטרת בלא כלום את ההכחשות המוחלטות של ישראל וארצות הברית, ומסתמכת אך ורק על משטר ששליטתו במידע הופכת אימות עצמאי לבלתי אפשרי מעצם הגדרתו. קבלת מסגור זה ללא ביקורת אינה מגינה על חיי אזרחים — היא מעצימה את המשטר הסמכותני האחראי ביותר להנדסת הפגיעות האזרחית מלכתחילה. בכל פעם שקהל מערבי מקבל את נרטיב הנפגעים המגמתי של איראן כעובדה מוגמרת, התמריץ של טהראן להמשיך ולנצל את הקרבה לאזרחים כמגן צבאי רק מתחזק. אמת, בחינה קפדנית של מקורות ומבט מפוכח על מי שולט במידע ומדוע — אלו הכלים המשרתים אזרחים. לא ייחוס רפלקסיבי של כוונת זדון לצבא דמוקרטי הפועל תחת החוק הבינלאומי.