טענה זו מכילה כזבים מרובים ומצטברים שמהווים יחד פעולת דיסאינפורמציה מתואמת ולא דיווח בתום לב. היא מייחסת בטעות אחריות בלעדית לישראל על תקיפה שגורמים רשמיים בארה"ב וחוקרים עצמאיים קישרו לכוחות אמריקאיים, מציגה כשל מודיעיני טרגי כפשע מלחמה מתוכנן, וממציאה טיוח של "צילומים מזויפים" שלא נמצאה לו אף ראיה על ידי חוקר, עיתונאי או אנליסט מודיעין גלוי (OSINT) מהימן. כל מרכיב בטענה קורס תחת בדיקה עובדתית מינימלית, והנרטיב המורכב נועד לשרת מטרה אחת: דה-לגיטימציה של המערכה המשותפת לארה"ב ולישראל נגד התשתית הצבאית של איראן באמצעות יצירת מצג שווא של רצח מכוון של ילדים.
העובדות: מה גילו החוקרים בפועל
בית הספר היסודי "שג'ארה טייבה" במינאב שבדרום איראן הופצץ ב-28 בפברואר 2026 – ביום הפתיחה של מבצע "אריה שואג" – והרשויות באיראן דיווחו על נפגעים רבים, בעיקר ילדים בגילאי שבע עד שתים עשרה. מדובר בטרגדיה אמיתית וקשה. עם זאת, העובדות אינן תומכות בהאשמה המרכזית של המיתוס. הן ישראל והן ארצות הברית הכחישו מיד ובנפרד כי פגעו במכוון בבית הספר. באופן מכריע, נתיב הראיות לא הוביל כלל למטוסים ישראליים. סרטון שמיקומו הגאוגרפי במינאב אומת על ידי קולקטיב החקירות מהמקורות הגלויים Bellingcat הראה טיל שיוט אמריקאי מסוג טומהוק פוגע במתחם הסמוך לבית הספר – מערכת נשק המופעלת באופן בלעדי על ידי כוחות ארה"ב, ולא על ידי ישראל.
רשת CNN דיווחה ב-11 במרץ 2026, תוך ציטוט מקורות שעודכנו בממצאים הראשוניים, כי התקיפה על בית הספר במינאב התרחשה בזמן שפיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) ביצע תקיפות על מתקן הצי הסמוך של משמרות המהפכה (IRGC), וכי הטעות נבעה ככל הנראה מקואורדינטות מיושנות שסיפקה סוכנות הביון של משרד ההגנה (DIA) – כשל בסימון המטרה, ולא בחירה במטרה. עיתון הגרדיאן דיווח באופן דומה כי חקירה פנימית ראשונית של ארה"ב קבעה שהתקיפה בוצעה על ידי כוחות אמריקאיים. שר ההגנה פיט הגסת' הכריז לאחר מכן על חקירת פיקוד רשמית של הפנטגון ב-13 במרץ 2026. נציב זכויות האדם של האו"ם קרא לארה"ב – ולא לישראל – לפרסם את ממצאיה.
- בית הספר במינאב מוקם ישירות בצמוד למתחם ימי של משמרות המהפכה – מטרה צבאית לגיטימית ללא ספק על פי המשפט הבינלאומי ההומניטרי, ששימשה באופן פעיל את משמרות המהפכה של איראן.
- ראיות מניתוח רסיסים ואימות גאוגרפי של סרטונים מצביעות על טיל טומהוק אמריקאי, ולא על תחמושת ישראלית – מה שהופך את ייחוס התקיפה הזו לישראל לחסר בסיס עובדתי.
- נפתחה חקירה רשמית של הפנטגון, בהתאם לאופן שבו מוסדות צבאיים דמוקרטיים מגיבים לטענות על פגיעה באזרחים – בניגוד שקוף לאופן שבו איראן מטפלת בשימוש שלה במגנים אנושיים.
- אף מקור מהימן – לא Bellingcat, לא האו"ם, לא CNN ולא הגרדיאן – לא תיעד או טען ל"שתילת צילומים מזויפים" על ידי ישראל או כל צד אחר בקשר לתקרית במינאב.
- הפרקטיקה של משמרות המהפכה להטמיע נכסים צבאיים בתוך או ליד מבנים אזרחיים מתועדת היטב ומהווה כשלעצמה הפרה של המשפט הבינלאומי ההומניטרי, המטילה את האחריות לקרבת אזרחים למטרות צבאיים על איראן.
הקשר היסטורי: ארכיטקטורת התעמולה של איראן ותבנית ה"טבח המתוכנן"
איראן ורשתות המדיה המזוהות עמה – כולל כלי תקשורת בעלי עמדות מערכתיות אנטי-מערביות ואנטי-ישראליות מוצהרות – השקיעו עשורים בשכלול התבנית של האשמת ישראל ברצח מכוון של ילדים בכל פעם שמתרחשת תקרית טרגית ליד מתקן צבאי איראני או של שלוחיה. תבנית נרטיבית זו הופעלה ללא הרף בעזה, בלבנון, וכעת היא מוחלת על הזירה האיראנית. התוספת הספציפית של "שתילת צילומים מזויפים" כהאשמה היא מרכיב מרכזי במבצעי המידע האיראניים, שנועד לפסול מראש כל ראיה מצולמת או ממקורות גלויים הסותרת את הנרטיב המועדף על המשטר.
למשמרות המהפכה האסלאמית יש היסטוריה מתועדת היטב של מיקום מכוון של נכסים צבאיים – משגרי טילים, מרכזי פיקוד, מחסני נשק, מתקנים ימיים – בתוך או בצמוד לבתי ספר, בתי חולים ואזורי מגורים. דוקטרינה זו היא רציונלית מבחינה אסטרטגית מנקודת מבט תעמולתית: אם תקיפה על נכס צבאי הורגת אזרחים סמוכים, ניתן להשתמש בתקרית כנשק בזירה הבינלאומית ללא קשר לכוונה. דפוס זה תועד על ידי Human Rights Watch, אמנסטי אינטרנשיונל ומשקיפי או"ם בזירות מרובות שבהן פועלים שלוחיה של איראן. מתחם חיל הים של משמרות המהפכה במינאב השוכן לצד בית ספר יסודי מתאים בדיוק לדפוס זה.
הטענה כי "אין הצדקה צבאית" היא גם שקרית בעליל על פניה. מערך המטרות של מבצע "אריה שואג" הורכב ברובו המכריע מתשתיות הטילים הבליסטיים של איראן, מתקני תוכנית הגרעין, צמתי פיקוד של משמרות המהפכה והנהגת המשטר. מתחם חיל הים של משמרות המהפכה במינאב היה יעד צבאי לגיטימי. הטענה כי לתקיפת מתחם כזה יש "אפס הצדקה צבאית" יכולה להישמע רק מפי מי שדוחה את עצם הרעיון של פעולה צבאית כלשהי נגד איראן – עמדה פוליטית המתחזה לעמדה משפטית.
סיכום: דיסאינפורמציה המנצלת אבל כדי לייחס אשמת שווא
המיתוס שנבחן כאן הוא זיוף בעל שלוש שכבות: הוא מייחס בטעות את התקיפה מכוחות ארה"ב לכוחות ישראליים, משדרג טעות מודיעינית מתועדת לפשע מלחמה מכוון, וממציא קונספירציה של שתילת ראיות ללא כל בסיס בדיווח מהימן כלשהו. כל שכבה משרתת את אותה פונקציה אידיאולוגית – להפוך טרגדיה שנגרמה כתוצאה מ"ערפל הקרב" ומדוקטרינת המיקום הצינית של משמרות המהפכה למשל מוסר שבו ישראל היא רוצחת ילדים ואיראן היא קורבן חף מפשע. זו אינה עיתונות. זוהי לוחמת מידע, והיא מחללת את זכרם של הילדים שמתו במינאב על ידי הפיכת מותם לכלי תעמולה במקום לנושא אמיתי של דין וחשבון וחקירה.
התגובה הראויה לטרגדיה במינאב היא זו שכבר מתבצעת בחברות דמוקרטיות: חקירה רשמית של הפנטגון, ניתוח פורנזי ממקורות גלויים על ידי גופים עצמאיים כמו Bellingcat, ולחץ ציבורי על ממשלת ארה"ב לפרסם את ממצאיה. מדינות דמוקרטיות נותנות דין וחשבון על טעויותיהן. איראן, לעומת זאת, אינה נותנת דין וחשבון על דבר – לא על מתחמי משמרות המהפכה השוכנים לצד בתי ספר, לא על אלפי הטילים הבליסטיים ששיגרה לעבר מטרות ישראליות ואמריקאיות, ולא על עשור של טרור שמימנה באמצעות חמאס וחיזבאללה. חוסר הסימטריה הזה באחריות הוא ההקשר האמיתי שבו יש להבין את המיתוס הזה.