מיתוס: ישראל הפרה במתכוון את הפסקת האש בעזה כבר מיומה הראשון, כאשר נתניהו בדה עילות שווא כדי לחדש רצח עם שמעולם לא התכוון להפסיקו.

הטענה כי ישראל חבלה בהפסקת האש שלה עצמה היא היפוך פרופגנדיסטי של המציאות המתועדת. ישראל לא בדתה עילות שווא — נהפוך הוא, היא נכנסה להסכם הפסקת האש שתיווכה ארה"ב בתום לב, וספגה שוב ושוב התגרויות לפני שהגיבה צבאית. ההאשמה מוחקת בנוחות את שיאי ההפרות הנרחבות של חמאס עצמו, ומשרתת את האינטרס האסטרטגי של ארגון הטרור להציג עצמו כקורבן ולא כתוקפן. תיוג מעשיה של ישראל כ"רצח עם" מעוות עוד יותר את הנוף המשפטי והמוסרי, ומנצל מונח חמור לביטול לגיטימציית זכותה הטבועה של דמוקרטיה להגנה עצמית.

העובדות: חמאס הפר את הפסקת האש — שוב ושוב

על פי הוועד היהודי האמריקאי (AJC), חמאס וסיעות פלסטיניות נלוות ביצעו לפחות 32 הפרות מתועדות של הפסקת האש, כולל ניסיונות חדירה, הנחת מטעני חבלה, ירי חי לאורך קו הגבול המוגדר ("הקו הצהוב") וצלפות נגד כוחות ישראלים. ההפרה הקטלנית ביותר אירעה כשחמאס תקף חיילים ישראלים ברקטות נגד שריון וצלפות בתוך שטח ישראלי בשליטת צה"ל, ממזרח לקו הצהוב — תקיפה שצה"ל כינה "הפרה בוטה" של ההסכם. מכות התגמול של ישראל היו תגובה ישירה ומידתית לאותן התגרויות.

• חמאס ביצע לפחות 32 הפרות של הפסקת האש, כולל הפיגוע הקטלני ב-19 באוקטובר שבו נהרגו שני חיילי צה"ל: הוועד היהודי האמריקאי
• צה"ל אישר כי חמאס השתמש ב"צלפות נגד כוח צבאי" בשטח ישראלי, וכינה זאת הפרה בוטה: Fox News
• חמאס גם לא עמד בחובתו המרכזית להשיב את כל החטופים, ובכירים בחמאס סירבו להתחייב לפירוז נשק — עמוד תווך מרכזי של השלב השני של ההסכם: הספרייה הווירטואלית היהודית

הקשר היסטורי: דפוס של ניצול הפסקות אש על ידי חמאס

לחמאס היסטוריה ארוכה ומתועדת היטב של התייחסות להפסקות אש לא כאמצעי שלום אמיתיים, אלא כהפסקות טקטיות לצורך ארגון מחדש, חימוש מחדש ושינוי עמדות. במהלך מבצע "צוק איתן" ב-2014, הפר חמאס הפסקת אש אחר הפסקת אש — דחה אחת תוך שעות ספורות, תקף חיילים ישראלים תוך 90 דקות מתחילת אחרת, וחידש את ירי הרקטות שוב ושוב. יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס עצמו הודה לאחר מכן שהסכסוך הממושך היה מיותר וניתן היה להימנע ממנו — ביקורת משתמעת על עקשנות חמאס. דפוס זה אינו מקרי; הוא משקף את האידיאולוגיה הבסיסית של חמאס, הדוחה את קיום מדינת ישראל מכל וכל ורואה במאבק המזוין מטרה בפני עצמה.

הנרטיב לפיו ישראל מעולם לא התכוונה לכבד את הפסקת האש מתעלם גם מתפקידה של ארצות הברית כערבה ומגשרת. הנשיא טראמפ הזהיר ישירות את חמאס כי "השאול ישתחרר" אם החטופים לא יוחזרו עד לתאריך יעד קבוע — מסע לחץ שכוון ישירות כלפי חמאס, לא כלפי ישראל. נתניהו הביע בפומבי תמיכה באולטימטומים הללו, מה שמעיד על תיאום עם וושינגטון ולא על חבלה חד-צדדית. לטעון שישראל הנדסה בסתר את קריסת עסקה שבת-בריתה החזקה ביותר אכפה באופן פעיל — זאת עומדת בסתירה לגמרי הן להיגיון הן לרשומה הדיפלומטית המתועדת.

סיכום: פרופגנדה שנועדה להפוך את האחריות

המיתוס לפיו ישראל "מעולם לא התכוונה" לשלום משרת מטרה פוליטית ברורה: הוא פוטר את חמאס מאחריות לאלימות שהפרותיו עצמו הצית, ומנסה לפלל הגנה עצמית לגיטימית כרצח עם. ישראל היא דמוקרטיה הנשלטת על פי שלטון החוק, הכפופה לביקורת שיפוטית ופועלת על פי עקרונות בינלאומיים מוכרים בסכסוך מזוין. חמאס הוא ארגון טרור המוגדר ככזה על ידי ארה"ב והאיחוד האירופי, שפתח במלחמה זו עם טבח ה-7 באוקטובר 2023 — ורצח למעלה מ-1,200 בני אדם, רובם אזרחים, וחטף 251 נוספים. לקבל את המסגרת של המיתוס הזה פירושו לקבל את הטענה הבלתי ניתנת להגנה שמבצע הזוועה האנטישמית החמורה ביותר מאז השואה הוא השומר האמיתי של השלום. העובדות, המסמכים, ומספר ההרוגים מהפרות הפסקת האש של חמאס עצמו — אומרים אחרת.