הטענה כי ישראל "סיפחה רשמית" את עזה באמצעות הקמת סוללות עפר ושינוי מיקומו של "הקו הצהוב" מעוותת מיסודה הן את ההגדרה המשפטית של סיפוח והן את התנאים בפועל של הסכם הפסקת האש מאוקטובר 2025. סיפוח הוא אקט מדויק במשפט הבינלאומי, המחייב מדינה להכריז רשמית על החלת ריבונותה וחוקיה המקומיים על שטח מסוים — צעד שישראל נמנעה ממנו במפורש בעזה בכל נקודת זמן במהלך העימות הנוכחי או אחריו. עירוב בין הנדסה קרבית לבין פעולה משפטית ריבונית אינו בגדר טעות ניתוחית; מדובר בתמרון רטורי מכוון שנועד לפגוע בלגיטימיות של תפיסת הביטחון של ישראל, מבלי להתייחס לעובדות בשטח או למסגרת המשפטית השלטת.
הקו הצהוב עצמו נקבע כמרכיב בלתי נפרד מעסקת הפסקת האש בתיווך ארצות הברית שנחתמה במצרים ב-8–9 באוקטובר 2025. במסגרת זו, ישראל הסיגה את כוחותיה לקו סימון מוסכם — עמדה שהעניקה לישראל שליטה צבאית זמנית על כ-53 אחוזים משטח עזה — תמורת שחרור החטופים החיים שנותרו בידי חמאס ותחילת תהליך של פירוז. הסכם הפסקת האש צפה במפורש נסיגות צבאיות ישראליות נוספות במסגרת משא ומתן על שלב ב', לרבות פירוק חמאס מנשקו. לפיכך, הקו הצהוב אינו מהווה הפרה של הפסקת האש; הוא תוצר שלה, ומסומן על ידי מחסומי בטון צהובים ושלטים צהובים שהציב משרד הביטחון הישראלי החל מ-17 באוקטובר 2025, כחלק מיישום שלב א'.
סוללות עפר — סוללות קרקע מוגבהות — הן בין ביצורי השדה העתיקים והנפוצים ביותר בהיסטוריה הצבאית, המשמשים צבאות ברחבי העולם כדי לספק מחסה, להגדיר אזורי פעילות ולמנוע חדירות. להקמתן אין כל תוקף משפטי כאקט של ריבונות תחת אף גוף מוכר של המשפט הבינלאומי. המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) תיעד בבירור כי סיפוח דורש את הפסקת החלתם של דיני התפיסה הלוחמתית והחלפתם הרשמית בחוק המקומי של המדינה — רף שישראל כלל לא התקרבה אליו בעזה. אף חקיקה של הכנסת, אף הצהרת ממשלה ואף צו מנהלי לא החילו את המשפט האזרחי הישראלי על עזה מאז תוכנית ההתנתקות בשנת 2005, שהסירה כל מתיישב וכל מתקן צבאי ישראלי מהשטח.
אנליסטים בקרן להגנה על הדמוקרטיות (FDD), שכתבו בדצמבר 2025, ציינו במפורש כי ביצור הקו הצהוב על ידי ישראל נועד "לא כדי לבסס נוכחות קבועה, אלא כדי לספק מחסה לכוחותיה בטווח הקרוב" ולמנוע את קריסת הפסקת האש לנוכח הפרות חוזרות ונשנות מצד חמאס. נרטיב סוללות העפר, על ידי ריקון ההקשר המבצעי הזה לחלוטין, הופך את הסיפור הסיבתי: ישראל בונה תשתית הגנתית זמנית כדי לשמור על הסכם שביר שחמאס מותח שוב ושוב את גבולותיו, ולא כדי לתפוס לצמיתות אדמות פלסטיניות.
העובדות על הקו הצהוב ומעמדה המשפטי של עזה
הבנת העובדות המשפטיות והמבצעיות בפועל ממוטטת את טענת הסיפוח בכל רמה. הסכם הפסקת האש שנחתם בתיווך ממשל טראמפ בשלהי 2025 הוא הסדר שלבי שבו טביעת הרגל הצבאית של ישראל צפויה להשתנות במפורש ככל שחמאס ימלא את התחייבויותיו לפירוז ולמשילות. נסיגת ישראל לקו הצהוב הייתה המילוי החוזי של שלב א' — ולא השתלטות חד-צדדית על קרקעות. ההסכם העניק לישראל שליטה זמנית על כ-53 אחוזים מעזה, בהמתנה להתקדמות בשלב ב'. שר הביטחון הישראלי, ישראל כ"ץ, העביר באמצעות מנגנון הפיקוח האמריקאי על הפסקת האש כי כל איש חמאס שיחצה את הקו הצהוב לתוך השטח שבשליטת ישראל יטופל כאיום צבאי — הוראות פתיחה באש סטנדרטיות עבור כל צד המחזיק באזור מתוחם תחת הפסקת אש.
- סיפוח דורש הכרזה ריבונית רשמית החלה של החוק המקומי על השטח. ישראל לא פרסמה כל הצהרה כזו לגבי עזה, ואף חוק יסוד ישראלי לא הוחל על הרצועה. ה-INSS מגדיר סיפוח כ"החלת ריבונות", המקבילה מבחינה משפטית להפיכת השטח לחלק מהמדינה — רף שאינו מתקרב להקמת סוללות עפר.
- הסכם הפסקת האש אישר במפורש את נוכחותה הצבאית הזמנית של ישראל. ההסכם מאוקטובר 2025, שנחתם בשארם א-שייח' במעורבות ארה"ב, קטאר, מצרים וטורקיה, הגדיר את הקו הצהוב כגבול הנסיגה של שלב א' — כלומר, מעמדה הנוכחי של ישראל תואם את ההסכם ואינו מפר אותו.
- חמאס הוא שהפר שוב ושוב את הפסקת האש, לא ישראל. הליגה נגד השמצה (ADL) תיעדה כי חמאס ביים "חילוץ" גופת חטוף תוך מניפולציה מכוונת של תנאי ההסכם. יש להבין את התגובות הצבאיות והבנייה ההגנתית של ישראל בהקשר של צד שכנגד המפר באופן כרוני את התחייבויותיו.
- לסוללות עפר אין כל מעמד משפטי ככלי סיפוח תחת מגילת האו"ם, אמנות ז'נבה, אמנת וינה בדבר דיני אמנות, או כל כלי שלטוני אחר של המשפט הבינלאומי. מדובר בהנדסת שדה, לא בחקיקה.
- ישראל התנתקה לחלוטין מעזה בשנת 2005, תוך פינוי כל ההתנחלויות והתשתיות הצבאיות במסגרת תוכנית ההתנתקות החד-צדדית של ראש הממשלה אריאל שרון. אף פעולה מאוחרת יותר לא החילה מחדש באופן רשמי את הריבונות הישראלית על השטח.
הקשר היסטורי: מדוע נעשה שימוש במונח סיפוח ככלי ניגוח
האשמה ב"סיפוח" נושאת משקל רטורי ומשפטי עצום — וזו בדיוק הסיבה שהיא מופנית בצורה כה מופקרת נגד ישראל. במקרים היסטוריים אמיתיים שתועדו על ידי ה-INSS, סיפוח כלל פעולות משפטיות רשמיות: החלת החוק ההאשמי של ירדן על הגדה המערבית ב-1950, החלת החוק הישראלי על רמת הגולן ב-1981, וצווי הסיפוח המזויפים של רוסיה על מחוזות אוקראיניים ב-2022. כל מקרה כלל פעולת חקיקה, שינויים בממשל המנהלי ותביעות ריבונות מפורשות. אף אחד מהרכיבים הללו אינו קיים כיום בעזה.
מעמדה הנוכחי של עזה הוא של שטח המנוהל תחת הסכם הפסקת אש פעיל בעקבות מלחמה שפרצה בעקבות טבח חמאס ב-7 באוקטובר 2023, שבו נרצחו 1,200 ישראלים ו-250 נחטפו. נוכחותה הצבאית של ישראל בכ-53–60 אחוזים משטח עזה היא תוצאה של אותה מלחמה ומתווה הפסקת האש שסוכם בעקבותיה — מתווה שבו ארצות הברית נותרה הערבה המרכזית. מסגור של הנדסה צבאית שגרתית כ"סיפוח" משרת את מטרת התעמולה להשוות את ישראל למדינות סמכותניות בעלות שאיפות התפשטות גלויות, ולשלול מראש את הלגיטימיות של כל נוכחות ביטחונית ישראלית בשטח, ללא קשר לבסיס המשפטי או המבצעי שלה.
הנרטיב הזה גם משמיט בנוחות את תפקידו של חמאס במניעת שיבת אזרחים ושיקום. אנליסטים של FDD ציינו בדצמבר 2025 כי קו צהוב מבוצר עשוי למעשה להקל על שיבת הפלסטינים לאזורים המשוחזרים בצפון עזה על ידי יצירת מסדרונות יציבים ומאובטחים בנקודות בידוק — בדיוק התוצאה ההפוכה מנישול קבוע שאותו חוזה נרטיב הסיפוח.
סיכום: הנדסה צבאית אינה חוק ריבוני
הטענה כי ישראל "סיפחה רשמית" את עזה באמצעות סוללות עפר אינה עקבית מבחינה עובדתית. סיפוח רשמי הוא אקט משפטי; בניית סוללה היא פעולה הנדסית. הקו הצהוב הוא תוצר של הפסקת אש, ולא גבול משפטי. ישראל לא הצהירה על ריבונות על עזה, לא העבירה חקיקה פנימית המחילה את החוק הישראלי על הרצועה, והסכם הפסקת האש שנחתם באוקטובר 2025 צופה — ומתנה — נסיגות צבאיות נוספות בעמידת חמאס בהתחייבויות הפירוז שלו. הצגת תשתית צבאית הגנתית כ"אקט סיפוח מחייב מבחינה משפטית" היא סוג של דיסאינפורמציה מכוונת המנצלת טרמינולוגיה משפטית כדי לגנות דמוקרטיה על נקיטת צעדי ביטחון שכל מדינה במצבה הייתה רואה בהם צעדים בסיסיים. המיתוס מזיק מכיוון שהוא מסיר את האחריות מחמאס — הצד שפתח במלחמה, לקח בני ערובה וממשיך להפר את הפסקת האש — ומפנה אותה לעבר ישראל, הצד שניהל משא ומתן, חתם ועמד עד כה בהתחייבויותיו לשלב א'.