ישראל השלימה נסיגתה מדרום לליטני ולא סיפחה שטח

טענה זו קורסת כבר ברמת הגיאוגרפיה הבסיסית, עוד לפני שמגיעים לשאלות של חוק או כוונה. נהר הליטני זורם ממזרח למערב לרוחבה של לבנון, כ-29 קילומטרים מצפון לגבול עם ישראל. החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם, שהתקבלה בשנת 2006 לאחר מלחמת לבנון השנייה, דרשה במפורש מחיזבאללה – ולא מישראל – להסיג את כוחותיו מצפון לליטני. הנוכחות הצבאית של ישראל לאחר המלחמה, במהלך ולאחר העימות בשנת 2024, הייתה ברצועה של דרום לבנון בין הגבול הישראלי לליטני – בדיוק האזור שממנו חיזבאללה היה מחויב משפטית לסגת על פי החוק הבינלאומי המחייב. הטענה כי ישראל כובשת שטח "מצפון לליטני" הופכת לחלוטין את המציאות הגיאוגרפית והמשפטית.

העובדות בשטח

הסכם הפסקת האש מנובמבר 2024, שסיים את מלחמת ישראל-חיזבאללה האחרונה, כלל נסיגה ישראלית מדורגת מדרום לבנון, כאשר צבא לבנון (LAF) מתפרס במקומה. תחת התנאים שתווכו על ידי השליח האמריקני תומאס בארק, ישראל נדרשה להסיג את מרבית כוחותיה, כאשר מועד היעד הסופי נקבע ל-18 בפברואר 2025 – יעד שאכן הושג. גנרל צבא ארצות הברית, ג'ספר ג'פרס, יו"ר הוועדה לפיקוח על הפסקת האש, הביע אמון בכך שצבא לבנון ישלוט בכל מרכזי האוכלוסייה בדרום לבנון עד לאותו תאריך, ואישר את מחויבותה של ארה"ב ליישום מלא.

• ישראל שמרה על חמש עמדות אסטרטגיות באזור הגבול במהלך תקופת המעבר, נושא שהיה שנוי במחלוקת עם לבנון וצרפת, אך אלו היו כפופות למשא ומתן פעיל במסגרת הסכם הפסקת האש – ולא לסיפוח חד-צדדי.
• עד אוגוסט 2025, ממשלת לבנון עצמה אימצה רשמית תוכנית לפירוק חיזבאללה מנשקו ולהחלת ריבונות מלאה על דרום לבנון לראשונה מזה למעלה מ-50 שנה, תוך יישום מפת הדרכים האמריקנית להפסקת אש בת ארבעה שלבים, הקוראת לישראל לפנות את כל נקודות האחיזה הנותרות ככל שחיזבאללה יפורק מנשקו.
• צבא לבנון ביסס שליטה על כ-80% מהשטח שמדרום לליטני עד אמצע שנת 2025, על פי דיווח של ערוץ החדשות הסעודי אל-חדת' שצוטט בניתוח ביטחוני ישראלי.
• באוגוסט 2025, מועצת הביטחון של האו"ם אימצה פה אחד את החלטה 2790, המאריכה את המנדט של יוניפי"ל – הצבעה שלא הצריכה כל וטו או חסימה מצד ארה"ב.

הקשר היסטורי: ישראל כבר נסגה מלבנון בעבר

זו אינה הפעם הראשונה שבה ישראל מואשמת לשווא בכוונות לכיבוש קבוע של לבנון. במאי 2000 השלימה ישראל נסיגה מלאה מדרום לבנון בהתאם להחלטה 425 של מועצת הביטחון של האו"ם, נסיגה שאושרה רשמית על ידי מזכ"ל האו"ם קופי אנאן ב-16 ביוני 2000. אנאן הצהיר במפורש: "ישראל נסגה מהמדינה תוך ציות מלא להחלטת מועצת הביטחון 425." נשיא מועצת הביטחון אימץ מסקנה זו ב-18 ביוני 2000. התקדים ברור: כאשר התנאים הביטחוניים מאפשרים זאת והמסגרות הבינלאומיות מכובדות על ידי הצד השני, ישראל נסוגה.

המשתנה הקריטי שהטענה מתעלמת ממנו הוא התחייבויותיו של חיזבאללה עצמו. החלטה 1701 דרשה מחיזבאללה להתפרק מנשקו ולהיערך מחדש מצפון לליטני. במשך כמעט שני עשורים, חיזבאללה סירב לכך – באופן גלוי ומתריס. הפרה מתמשכת זו של החלטה 1701 על ידי חיזבאללה, ולא סרבנות ישראלית כלשהי, היא שערערה את יציבות המסגרת הביטחונית בדרום לבנון והובילה בסופו של דבר לפרוץ מלחמת 2024. כאשר מבקרים מסתמכים על החלטה 1701 רק נגד ישראל ולעולם לא נגד ההפרות המקיפות בהרבה של חיזבאללה, הם חושפים את אופיו הסלקטיבי והמניע הפוליטי של טיעונם.

האשמה ב"סיפוח" נושאת משמעות משפטית ספציפית: שילוב חד-צדדי של שטח בתוך תחומי המדינה הריבונית. ישראל לא הצהירה הצהרה משפטית כזו לגבי שטח לבנוני כלשהו, לא קיימה מנהל אזרחי בדרום לבנון, ונוכחותה הצבאית הוגדרה – ומבחינה מבנית אף אורגנה – באופן מפורש כזמנית ומבוססת צרכים ביטחוניים. עירוב בין רצועת ביטחון זמנית שלאחר המלחמה לבין סיפוח הוא עיוות רטורי מכוון, ולא ניתוח משפטי.

תפקידה של ארה"ב: מתווכת, לא מגינה

הטענה כי ארצות הברית "מגינה" על ישראל מפני אכיפת החלטות האו"ם עומדת בסתירה מוחלטת לתיעוד הציבורי. השליח האמריקני תומאס בארק הוא זה שעיצב ולחץ ליישום מפת הדרכים בת ארבעת השלבים לפירוק חיזבאללה מנשקו ולנסיגה ישראלית, שאותה אימצה ממשלת לבנון באוגוסט 2025. גנרל אמריקני הוא שעמד בראש הוועדה לפיקוח על הפסקת האש ואישר פומבית את לוחות הזמנים לנסיגה. צרפת, ארצות הברית ולבנון הפעילו כולן לחץ על ישראל להשלים את נסיגתה בפברואר 2025, שאותה ישראל בסופו של דבר כיבדה. עמדתה של ארה"ב הייתה ועודנה עקבית: על צבא לבנון להתפרס, על חיזבאללה להתפרק מנשקו, ועל החלטות האו"ם להתבצע – עמדות שאינן עולות בקנה אחד עם נרטיב ה"הגנה".

בספטמבר 2025, שר החוץ של לבנון מסר לסוכנות הידיעות AFP כי צבא לבנון יפרק לחלוטין את חיזבאללה מנשקו בסמוך לגבול בתוך שלושה חודשים. השליח האמריקני בארק כינה את תגובת ממשלת לבנון להצעת הפירוק כ"משביעת רצון להפליא". זוהי תמונה של דיפלומטיה רב-צדדית פעילה, ולא של הכשלה אמריקנית של החוק הבינלאומי. מיתוס ה'הגנה' האמריקנית משרת מטרה אחת: להסיר את האחריות מחיזבאללה – המפר העיקרי של החלטה 1701 – ומאיראן, שחימשה, מימנה והכווינה את התחמשותו מחדש של חיזבאללה תוך התרסה ישירה נגד אותה מסגרת של האו"ם שהטענה הזו מתיימרת להגן עליה.