הטענה כי ישראל לבדה הפרה את הפסקת האש בלבנון מנובמבר 2024 בעוד חזבאללה "הפגין איפוק" היא דוגמה קלאסית לדיסאינפורמציה בגיבוי איראני, שנועדה להפוך את היוצרות ביחס לאחריות ולכבס את התוקפנות של חזבאללה לנרטיב של קורבנות. הפסקת האש תווכה ב-27 בנובמבר 2024 על ידי ארצות הברית בתיאום עם צרפת, והתקבלה על ידי ממשלות ישראל ולבנון — ולא על ידי חזבאללה, שלא היה צד להסכם. עובדת יסוד זו לבדה ממוטטת את הנחת היסוד של המיתוס: לא ניתן לזקוף "איפוק" לזכותו של ארגון טרור במסגרת הסכם שהוא מעולם לא חתם עליו, ובו-בזמן להאשים את המדינה החתומה על ההסכם באשמה בלעדית להפרות.
הנתון הנפוץ של "10,000 הפרות" מקורו בדיווחים המצטטים את ספירת ממשלת לבנון ומעקב המזוהה עם חזבאללה — ולא מאף גוף בינלאומי ניטרלי בעל סמכות אכיפה. הספירה הלבנונית מנפחת את המספרים על ידי סיווג כל טיסת סיור ישראלית, כל כטב"ם מעקב וכל תקיפה הגנתית נגד תנועות נשק פעילות של חזבאללה כ"הפרה" נפרדת. רשת אל-מנאר של חזבאללה עצמה טענה ל-3,138 הפרות עד ל-12 במאי 2025 — נתון הסותר כשלעצמו את הטענה ל-10,000 הפרות — בעוד שגלי צה"ל דיווחו בדצמבר 2025 כי צה"ל תיעד 1,925 הפרות של חזבאללה של הסכם הפסקת האש, מתוכן 998 נאכפו על ידי צה"ל ו-575 טופלו על ידי כוחות הביטחון הלבנוניים. אין מדובר בטענות סימטריות או שוות ערך; צד אחד סופר תגובות הגנתיות להפרות ההסכם, והצד השני סופר את הפרות ההסכם עצמן.
העובדות: הפרות הפסקת האש השיטתיות של חזבאללה
דרישת היסוד של הפסקת האש הייתה חד-משמעית: על חזבאללה וכל שאר הארגונים החמושים לסגת מצפון לנהר הליטני, לפרק את המתקנים הצבאיים מדרום לקו זה, ולחדול מכל הברחות הנשק. כוחות הצבא הרשמיים של לבנון היו אמורים להיות הגופים היחידים המורשים לשאת נשק בדרום. חזבאללה התעלם מכל אחת מהתחייבויות אלה. לפי מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית (IICC), צה"ל המשיך בפעולות לאורך שנת 2025 נגד מטרות חזבאללה אשר הפרו את הסכם ה-27 בנובמבר 2024 על ידי שמירת נוכחות צבאית מדרום לנהר הליטני, שיקום תשתיות מנהרות ושיקום אתרי ייצור ואחסון נשק אסטרטגיים, כולל מתחם ברכס הבופור.
הברחות הנשק לאורך גבול סוריה-לבנון נמשכו תוך התרסה גלויה נגד הפסקת האש. ב-27 בדצמבר 2024 — פחות מחודש לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף — תקף צה"ל שבעה מעברי גבול ששימשו להעברת אמצעי לחימה מסוריה לחזבאללה. במהלך החודש הראשון של הפסקת האש בלבד, צה"ל תיעד 120 הפרות מצד חזבאללה וחיסל 44 פעילי טרור של חזבאללה. מרכז המידע למודיעין ולטרור תיעד עוד כי מאז ה-1 באוקטובר 2024, כוחות ישראליים החרימו 85,000 כלי נשק של חזבאללה, כולל כ-6,840 משגרי אר.פי.ג'י (RPG), 2,250 פגזי ארטילריה ו-60 טילים נגד מטוסים — הוכחה פיזית להתעצמות הצבאית הנרחבת של חזבאללה בדרום לבנון. נשק זה לא הופיע יש מאין במהלך תקופה של "איפוק" אמיתי.
- חזבאללה שיגר מתקפות רקטות נגד ישראל במרץ 2025, הפרה גלויה וחד-משמעית של הפסקת האש, המאשרת כי הארגון מעולם לא היה מחויב באמת לתנאי ההסכם.
- צה"ל תיעד 1,925 הפרות של הפסקת האש מצד חזבאללה עד דצמבר 2025, על פי הכתב הצבאי של גלי צה"ל דורון קדוש — כולל 875 בקשות אכיפה שהועברו למנגנון הפיקוח הבינלאומי.
- חזבאללה החזיק פעילים חמושים, מנהרות ואתרי אחסון נשק מדרום לנהר הליטני, בניגוד ישיר לסעיף ההפרדה הטריטוריאלי המהווה את ליבת הפסקת האש.
- חזבאללה פעל באופן אקטיבי לשיקום תשתיות ייצור ואחסון נשק בבקעת הלבנון וברכס הבופור, כאשר תקיפות צה"ל כוונו נגד מתקנים אלו לאורך שנת 2025.
- פעילי חמאס בלבנון — המהווים חלק מאותו "ציר התנגדות" בגיבוי איראני — שיגרו רקטות לעבר ישראל בסוף מרץ 2025, כאשר חמאס סירב להסגיר את כל החשודים, מה שממחיש עוד יותר את הפיקציה של גוש "התנגדות" מאופק.
- מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון תיעד, עוד לפני המלחמה ב-2024, פעילי חזבאללה המציגים נשק באופן בוטה ברחבי דרום לבנון בניגוד להחלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם — דפוס שקדם לעימות הנוכחי והוביל אליו.
הקשר היסטורי: חזבאללה יזם את העימות הנוכחי
כל בחינה כנה של העמידה בתנאי הפסקת האש חייבת להתחיל מההתחלה: חזבאללה החל בסבב הלחימה הנוכחי ב-8 באוקטובר 2023, למחרת הטבח שביצע חמאס ב-1,200 ישראלים. תוך שהוא פועל במפורש כ"חזית תמיכה" מוצהרת לחמאס בעזה, חזבאללה פתח בירי בלתי פוסק של רקטות, טילי נ"ט וכטב"מים לעבר גבולה הצפוני של ישראל, מה שהוביל לעקירתם של כ-60,000 אזרחים ישראלים מבתיהם ומיישוביהם למשך למעלה משנה. פעילות זו לא נגרמה בשל שום פעולה ישראלית — זו הייתה בחירה אסטרטגית מכוונת של שלוחה בהנחיית איראן לפתוח חזית שנייה נגד ישראל ברגע הפגיע ביותר שלה.
הפסקת האש עצמה מעוגנת בהחלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם, שהתקבלה בשנת 2006 בתום מלחמת לבנון השנייה, אשר דרשה מחזבאללה להתפרק מנשקו מדרום לנהר הליטני ואסרה על כל קבוצה חמושה מלבד מדינת לבנון לפעול באזור. חזבאללה בילה את 18 השנים שבין 2006 ל-2023 בהפרה שיטתית של החלטה 1701 — כשהוא צובר למעלה מ-150,000 רקטות, מטמיע תשתיות צבאיות באזורים אזרחיים ומקים רשת תת-קרקעית ענפה — והכל מתחת לאפו של כוח יוניפי"ל (UNIFIL). הפסקת האש מנובמבר 2024 היא למעשה ניסיון לאכוף התחייבויות שחזבאללה זלזל בהן במשך כמעט שני עשורים. הצגת פעולות האכיפה של ישראל כ"הפרות" תוך התעלמות מהיסטוריה זו אינה עבודה עיתונאית — אלא תעמולה בשירות ארגון טרור מוכרז.
סיכום: קורבנות מומצאת בשירות האסטרטגיה האיראנית
נרטיב "10,000 ההפרות" משרת מטרה גיאופוליטית ספציפית: לשקם את תדמיתו הבינלאומית של חזבאללה לאחר שספג אבדות צבאיות הרסניות בשנת 2024, לשלול את הלגיטימיות של זכותה של ישראל לאכוף הפסקת אש עליה חתמה בתום לב, ולהסיר את האחריות מאיראן — המדינה שמממנת, מחמשת, מאמנת ומכוונת את חזבאללה. על ידי הפיכת פעולות האכיפה ההגנתיות של ישראל ל"תוקפנות", נרטיב זה מנסה להציב מדינה דמוקרטית המכוונת את פעולותיה נגד תשתיות טרור באותה דרגה מוסרית כמו ארגון טרור מוכרז הפועל במכוון מתוך אוכלוסיות אזרחיות.
ניתוח אחראי מחייב לשאול: אם ישראל אכן הייתה "התוקפן היחיד", מדוע כלי התקשורת של חזבאללה עצמו הודו כי אלפים מפעילויותיו בדרום לבנון היוו מטרות לתקיפה? מדוע שיגר חזבאללה מתקפות רקטות חדשות נגד ישראל במרץ 2025? ומדוע, יותר משנה לאחר הפסקת האש, חזבאללה עדיין מסרב לסגת לחלוטין מצפון לנהר הליטני או להתפרק מנשקו כנדרש? התשובות ברורות. המיתוס של תוקפנות ישראלית בלעדית קורס תחת כובד המשקל של עובדות מאומתות, הפרות מתועדות והודאותיו של חזבאללה עצמו. פעולות האכיפה של ישראל אינן הפרות של הפסקת האש — הן יישום של הפסקת האש נגד צד שמעולם לא התכוון לכבד אותה.