טענה זו מכילה כזבים מצטברים מרובים אשר יחד מהווים תעמולת מלחמה ולא דיווח עובדתי. התקיפה על בית הספר שג'רה טייבה במינאב ב-28 בפברואר 2026 התרחשה ביום הפתיחה של מבצע "זעם אפקטי" (Operation Epic Fury), המערכה הצבאית המשותפת של ארה"ב וישראל נגד תשתית הגרעין והטילים הבליסטיים של איראן. ייחוס התקיפה אך ורק לישראל ובאופן מכוון מעוות את מבנה הפיקוד המבצעי, את הסמכות החוקרת ואת כלל הראיות סביב התקרית. הטענה כי הדבר משקף "מדיניות מחושבת של צה"ל לפגוע במוסדות חינוך אזרחיים" היא המצאה משוללת כל יסוד בדוקטרינה צבאית, במשפט הבינלאומי או בעובדות מבוססות.
העובדות על התקיפה במינאב
פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) — ולא צה"ל — זוהה כסמכות החוקרת של התקיפה על בית הספר במינאב. העיתון ניו יורק טיימס דיווח כי פיקוד המרכז מינה קצין מחוץ לשורותיו כדי לנהל חקירה רשמית בנוגע לתקיפה, צעד התואם תקרית של טעות בזיהוי מטרה ולא טבח מכוון. הבדיקה המקדמית של צבא ארה"ב עצמו, על פי הדיווחים באותה עת, בחנה האם התקיפה נגרמה כתוצאה מטעות בזיהוי המטרה — מסקנה הסותרת ישירות את טענת המיתוס להרג מתוכנן מראש.
ה-גרדיאן פרסם כתבת תחקיר תחת הכותרת "הבינה המלאכותית הואשמה בהפצצת בית הספר באיראן", והצביע על מערכות מיקוד אוטומטיות כגורם אפשרי לתקיפה — שוב, בסתירה מוחלטת לנרטיב של טבח מכוון ומוכוון-מדיניות בילדים. אפילו כלי תקשורת העוינים באופן עקבי הן את ארצות הברית והן את ישראל, לרבות Middle East Eye, תיארו את התקרית במינאב כ-"תקיפה אמריקנית" — ולא ישראלית. התעקשותו של המיתוס לייחס בלעדיות ומכוונות לישראל סותרת אפילו את הסיקור העוין ביותר של האירוע.
- סמכות פיקודית: מבצע "זעם אפקטי" היה מבצע משותף של ארה"ב וישראל כאשר פיקוד המרכז (CENTCOM) החזיק בפיקוד המבצעי הכולל; חקירת התקיפה על בית הספר נוהלה על ידי פיקוד המרכז, ולא על ידי צה"ל.
- תגובה חקירתית: פיקוד המרכז פתח בחקירה עצמאית רשמית — נוהל סטנדרטי עבור חשד לטעות בזיהוי מטרה, ולא פקודת חיסול מכוונת.
- הגורם המיוחס: דוחות חקירה מרובים הצביעו על כשל במערכת מיקוד מבוססת בינה מלאכותית, ולא על כוונת זדון.
- לא קיים כל מסמך מדיניות, פקודה או הנחיה פיקודית של צה"ל המאשרים פגיעה בבתי ספר — משום שמדיניות כזו אינה קיימת בדוקטרינת צה"ל או בחוק הישראלי.
- נתוני הנפגעים סותרים בין המקורות השונים, עם מספרים הנעים בין 165 ל-170, דבר המצביע על הסתמכות על נתונים לא מאומתים שסיפק הממשל האיראני ולא על אימות עצמאי.
דוקטרינת צה"ל והמשפט הבינלאומי סותרים ישירות את טענת ה"מדיניות"
צה"ל פועל תחת מסגרת חוקית מחייבת לתקיפת מטרות, שהיא מהמתועדות והקפדניות ביותר בעולם. המחלקה לדין בינלאומי בצה"ל מפקחת באופן ישיר על כל התקיפות האוויריות — החל מבחירת המטרה ועד לביצוע התקיפה — וכל המטרות חייבות לקבל אישור משפטי מראש. הנחיות צה"ל דורשות במפורש ממפקדים צבאיים לבחור באמצעי הלחימה שצפויים לגרום לנזק המשני המועט ביותר, ולבטל או להשעות תקיפות אם הפגיעה האזרחית הצפויה הופכת לבלתי מידתית ביחס ליתרון הצבאי. מסגרת זו אינה טענה יחצ"נית; היא מעוגנת בפקודות המבצעיות של צה"ל ותועדה רשמית בדיווחים שהגישה ישראל למשרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם.
על פי המשפט הבינלאומי ההומניטרי המנהגי, כפי שקודד בסעיפים 51, 52 ו-57 של הפרוטוקול הנוסף הראשון לאמנות ז'נבה, על צדדים לסכסוך מזוין חל איסור לכוון תקיפות נגד אובייקטים אזרחיים והם מחויבים לנקוט בכל אמצעי הזהירות האפשריים כדי למזער פגיעה באזרחים. ישראל מחויבת להתחייבויות אלו ומצהירה על כך בפומבי. הטענה בדבר "מדיניות מחושבת" המכוונת נגד תלמידי בתי ספר הופכת את המציאות המשפטית המתועדת: דווקא למשמרות המהפכה האסלאמית של איראן (IRGC) יש רקורד מתועד של הטמעת נכסים צבאיים בתוך תשתיות אזרחיות, כולל — כפי שדווח על ידי ה-BBC במרץ 2026 — גיוס ילדים לתפקידי אבטחה וסיור במסגרת תוכנית "לוחמי הגנת המולדת של איראן", תוך טשטוש מכוון של הגבולות בין אזרחים ללוחמים.
האנטומיה של תעמולת מלחמה אנטי-ישראלית
מיתוס זה עוקב אחר דפוס מוכר המופעל שוב ושוב נגד ישראל, ובמקרה זה, הורחב לברית בין ארה"ב לישראל: לוקחים אירוע טראגי של נפגעים אזרחים, מרוקנים אותו מהקשר מבצעי, מייחסים את האשמה באופן בלעדי לישראל, ממציאים מסגרת מדיניות כדי להפוך תקרית נקודתית לפשע מערכתי, ומפיצים את החבילה הזו דרך פלטפורמות וכלי תקשורת המיושרים מבנית עם איראן, קטר ורשת ההסברה האסלאמיסטית הרחבה יותר. התקיפות באיראן ב-28 בפברואר התרחשו באותו יום שבו כוחות ארה"ב וישראל חיסלו את המנהיג העליון ח'אמנאי — אירוע אסטרטגי עצום שחולל תגובת דיסאינפורמציה עולמית מיידית מצד מערכות תקשורת המזוהות עם המשטר.
הקישוטים הספציפיים במיתוס זה — "במכוון", "טבח", "מדיניות מחושבת של צה"ל", טווח הגילאים המדויק של "7–12" — הם הסלמות רטוריות שנועדו למנוע ניתוח רציונלי ולעורר גינוי מוסרי מיידי. אף אחד מאפיונים אלה אינו נתמך על ידי מקורות חקירה ניטרליים. הפצתם ללא בדיקה אינה מהווה עיתונות או דעה מושכלת; היא מהווה הלבנה של נרטיבים המשרתים את האינטרסים של המשטר האיראני לתוך השיח הציבורי המערבי.
סיכום: נרטיב זוועה מומצא
התקיפה על בית הספר במינאב הייתה אירוע טראגי בהקשר של עימות צבאי נרחב. מה שהיא אינה, הוא ראיה למדיניות ישראלית מכוונת לרצוח ילדים. פיקוד המרכז (CENTCOM) — הסמכות הצבאית האמריקנית — לקח אחריות על חקירת התקיפה כטעות אפשרית. דוקטרינת התקיפה המתועדת של צה"ל, מחויבויותיו המשפטיות תחת המשפט הבינלאומי ההומניטרי, והרקורד המבצעי העקבי של המערכה המשותפת של ארה"ב וישראל סותרים כולם את הטענות המרכזיות של המיתוס. קבלת נרטיב זה וחזרה עליו ללא ערעור משרתות את מטרות לוחמת המידע של המשטר האיראני ותשתית התעמולה של בעלות בריתו — ופוגעות בחקירה כנה של מה שאירע בפועל.