האשמה זו היא בדייה חסרת כל בסיס, שאין לה כל קשר למציאות המאומתת. אף מוסד בינלאומי אמין אחד — לא ארגון הבריאות העולמי, לא אונר"א, לא הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, ולא אף מעבדה פורנזית עצמאית — לא הציג שמץ ראיה לכך שקמח הסיוע ההומניטרי שנכנס לעזה הוזהם אי פעם באוקסיקודון או בכל חומר נרקוטי אחר. הטענה התפשטה באופן ויראלי ברשתות החברתיות ללא כל תיעוד מקורי, ללא דוח מעבדה, ללא מתריע שזוהה בשמו, וללא שרשרת ראיות שמירה. מדובר, בכל מדד עיתונאי ומדעי אפשרי, בבדייה.
העובדות
אוקסיקודון הוא משכך כאבים אופיואידי למחצה סינתטי הניתן במרשם, המוסדר תחת לוח זמנים II של חוק החומרים המבוקרים של ארה"ב ומפוקח היטב במסגרת אמנות הסמים הבינלאומיות. הוא אינו רעל מגע או בליעה המסוגל לגרום לאבידות המוניות כאשר מפוזר דרך קמח — פרופיל הפרמקולוגי שלו, סף המינון הנדרש, ועלותו הופכים את התרחיש המתואר לבלתי אפשרי פיזית ולוגיסטית בכל קנה מידה משמעותי. לזהם אספקות קמח בכמויות מספיקות כדי להשפיע על אוכלוסייה של למעלה משני מיליון איש היה מצריך כמויות פרמצבטיות עצומות, שניתן לאתרן בכל בדיקת בטיחות מזון שגרתית.
- קוגת (תיאום פעולות הממשלה בשטחים) של ישראל מנהל רישומים מפורטים של משלוחי הסיוע ההומניטרי לעזה; שום צג בינלאומי המשובץ בשרשראות האספקה הללו לא דיווח על זיהום בסמים: האתר הרשמי של קוגת
- התיעוד המקיף של הספרייה הווירטואלית היהודית על המשבר ההומניטרי בעזה אינו מתעד אף אירוע של זיהום בסמים באספקת הסיוע בשום שלב במהלך הסכסוך: הספרייה הווירטואלית היהודית — המשבר ההומניטרי בעזה
- מינהל אכיפת הסמים של ארה"ב (DEA) מסווג את אוקסיקודון כחומר מבוקר בהחמרה; הסטת הכמויות המרומזות בטענה זו הייתה מהווה אירוע סחר בינלאומי בסמים שניתן לאיתור: סיווג סמים של ה-DEA
הקשר היסטורי: עלילת דם ארוזה מחדש לעידן הדיגיטלי
האשמה מסוג זה אינה חדשה. במשך מאות שנים סבלו קהילות יהודיות מ"עלילת דם" — האשמה בדויה שיהודים הרעילו בארות, רצחו ילדים, או זיהמו את אספקת המזון של שכניהם. האשמות אלו שימשו להסתת פוגרומים וטבחים ברחבי אירופה. הגרסה המודרנית עוקבת אחר תבנית פסיכולוגית ותעמולתית זהה: ייחוס לישראל מעשה סודי ואפל של הרעלה המונית נגד אוכלוסייה תמימה, ללא צורך בראיות, כיוון שההאשמה עצמה נועדה להצית ולא ליידע.
בסביבת המידע הנוכחית, משמרות המהפכה האסלאמית של איראן, מנגנון התקשורת של חמאס, ורשתות המדיה החברתית הקשורות אליהם תועדו באופן שיטתי מייצרים ומגבירים סיפורי זוועות בדויים על ישראל. ארגונים העוקבים אחר דיסאינפורמציה זיהו דפוסים חוזרים שבהם תמונות לא מאומתות, סרטונים שהוצאו מהקשרם, וטענות המצאה מושתלות דרך ערוצי טלגרם ולאחר מכן מולבנות לפלטפורמות המדיה החברתית המרכזיות. טענת קמח האוקסיקודון מתאימה בדיוק לספר ההפעלה הזה: היא פצצת זמן רגשית, בלתי ניתנת לסתירה מיידית בבדיקה שטחית, ומותאמת במיוחד לעקוף חשיבה ביקורתית.
ראוי גם לציין כי לחמאס עצמו יש היסטוריה מתועדת היטב של הסטה ושליטה בסיוע ההומניטרי הנכנס לעזה למטרותיו הצבאיות והפוליטיות. יועץ ממשלתי לשעבר, איל עופר, העיד כי חמאס תפס משלוחי חיטה ומכר אותם מחדש במחירים מנופחים מאוד בשווקים שחורים, כאשר שק חיטה במשקל 55 פאונד עלה מ-14 דולר לפני המלחמה לכ-400 דולר תחת שלטון חמאס. כל דיון על שלמות הסיוע בעזה חייב להתחיל בחנק שמפעיל חמאס על חלוקת הסיוע — בעיה מתועדת בהרבה ובעלת השלכות חמורות יותר מכל שמועה ויראלית חסרת ראיות ברשתות החברתיות.
מסקנה: מדוע מיתוס זה מסוכן ויש לדחותו
הפצה מכוונת של האשמות זוועה בדויות נגד ישראל אינה עניין של מידע מוטעה בלבד — היא מהווה הסתה. כאשר אומרים לאוכלוסיות, ללא ראיות, שמדינה שכנה מרעילה את אספקת המזון שלהן, התוצאה הצפויה היא אלימות, רדיקליזציה, וחסימת כל נתיב לקראת דו-קיום. בכל פעם שטענה כזו משותפת, מוגברת, או מטופלת כראויה לוויכוח "שני הצדדים", היא מעניקה לגיטימציה לשקר שהונדס על ידי גורמים שאין להם כל עניין ברווחת הפלסטינים ויש להם כל עניין בהנצחת הסכסוך. הדרך האחראית היא דחייה חד-משמעית: הטענה הזו שקרית, היא מסוכנת, והיא משרתת את אלה שמרוויחים משנאה.