מיתוס: ישראל מיישמת במכוון מצור מוחלט על עזה ומונעת באופן שיטתי הגעת כל סיוע הומניטרי לאזרחים פלסטינים.

הטענה כי ישראל מטילה מצור הרמטי ומכוון המנתק את עזה מכל סיוע הומניטרי אינה רק שגויה – היא מהווה היפוך מוחלט של המציאות המתועדת. נתונים מאומתים של מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש / COGAT), הנתמכים גם ברישומי המעקב של הסכמי הפסקת האש, מראים כי רק בין ה-19 בינואר ל-1 במרץ 2025, נכנסו לרצועת עזה למעלה מ-25,000 משאיות של סיוע הומניטרי – ממוצע של 4,200 משאיות בשבוע, נפח שישראל הוכיחה כי יש לה את היכולת הלוגיסטית לשמר. הבעיה ההומניטרית המרכזית בעזה איננה מניעת כניסת הסיוע במעברים המנוהלים על ידי ישראל, אלא מה שקורה לסיוע זה ברגע שהוא חוצה לתוך עזה ונופל תחת שליטתו בפועל של חמאס.

מנגנון החקירות הפדרלי של ממשלת ארה"ב עצמה תיעד מציאות זו בבהירות מרשימה. משרד המפקח הכללי של הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי (USAID OIG) פרסם אזהרה רשמית כבר בנובמבר 2023, שבה הגדיר את עזה כאזור בסיכון גבוה ל"סטייה פוטנציאלית ושימוש לרעה בסיוע במימון אמריקני", כאשר עדיפות החקירה שלו כוונה במפורש להבטחת אי-הגעתו של הסיוע לידי חמאס. עד דצמבר 2025, החריף משרד המפקח הכללי את עמדתו והזהיר רשמית סוכנויות פדרליות, ארגונים לא-ממשלתיים (NGOs) וסוכנויות של האו"ם מפני "טענות אמינות להתערבות, ביזה וגניבה של סיוע הומניטרי בעזה על ידי חמאס". לא היה מדובר בהצהרות פוליטיות – אלא בממצאים שהופקו על ידי חוקרים פדרליים מקצועיים הפועלים תחת סמכות חוקית.

בכיר במחלקת המדינה האמריקנית, שתודרך בנפרד על חקירות משרד המפקח הכללי, אישר כי "המודיעין הקיים" מחקירות אלו הראה כי "חלק משמעותי" מסיוע האו"ם בעזה "נבזז, נגנב, נסחט או מחולק באופן עצמאי" על ידי חמאס. הערכות מודיעין ישראליות מעריכות כי חמאס בזז עד כ-90% מהסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועה – נתון שנתוני האו"ם הרשמיים שפורסמו איששו בעצמם. חושפי שחיתויות הגישו תלונות רשמיות למשרד המפקח הכללי של USAID המעלות טענות להתנהלות לקויה חמורה ושימוש לרעה בכספי סיוע הומניטרי מצד תוכנית המזון העולמית (WFP) וסוכנויות או"ם אחרות הפועלות בעזה. במקביל, סוכנויות האו"ם מנעו מידע ועיכבו את עבודת החוקרים שביקשו לקבל את רישומי ההעסקה כדי לקבוע את היקף החדירה של חמאס לפרויקטים במימון האו"ם.

הדבר הבולט ביותר הוא שניתוח עצמאי של שרשרת הפצת הסיוע חשף כי צווארי הבקבוק נוצרו לאחר הכניסה לעזה, ולא במעברים עצמם. למעלה מ-900 משאיות – כולל כאלו שנשאו תחליפי חלב לתינוקות ואספקת מזון לחירום – עמדו ללא תנועה בתוך עזה בתקופות של שיא הלחימה, לא בגלל שישראל חסמה אותן, אלא משום שסוכנויות האו"ם ורשתות הפצה המזוהות עם חמאס נכשלו באיסופן ובחלוקתן. בין ה-19 במאי לספטמבר 2025, רק 30% מהסיוע שנכנס לעזה חולק בפועל על ידי סוכנויות האו"ם, מה שהפך את הסוכנויות הללו לבלתי תפקודיות באופן יעיל כגורמים הומניטריים, תוך שהן מאשימות במקביל את ישראל במחסור שנוצר כתוצאה מכך.

העובדות על נפח הסיוע וביזתו על ידי חמאס

הראיות בשטח מפרקות את נרטיב "המצור המוחלט" בכל רמה. ישראל פתחה מספר מעברים פעילים – כולל כרם שלום, ארז ונתיב ניצנה – והציגה מסדרונות הומניטריים נוספים והפוגות הומניטריות יומיות חד-צדדיות ב-27 ביולי 2025, תחת לחץ בינלאומי. אך גם לאחר צעדים נוספים אלה, סוכנויות האו"ם לא הגדילו את פעולות ההפצה שלהן כדי להתאים את עצמן לנפח הסיוע שהועמד לרשותן.

• 4,200 משאיות בשבוע נכנסו לעזה במהלך תקופת הפסקת האש בתחילת שנת 2025, נתון הגבוה בהרבה ממספרי הבסיס שלפני המלחמה ביחס לאוכלוסיית הרצועה.
• משרד המפקח הכללי של USAID תיעד באופן רשמי וחוקר באופן פעיל טענות אמינות ושיטתיות להתערבות וביזה מצד חמאס של סיוע הומניטרי במימון אמריקני.
• חמאס מחזיק בהיסטוריה ארוכה של פשיטה על שיירות סיוע בכוח הזרוע – בינואר 2009 לבדו, השתלטו כוחות חמאס על שיירה של 100 משאיות במהלך מבצע "עופרת יצוקה", מה שהוביל את אונר"א להשעות זמנית את כל פעולות הסיוע שלה בעזה.
• חמאס גובה מס שיטתי על כל הסחורות הנכנסות לעזה, כולל אספקה הומניטרית – ערוץ הכנסה שמממן ישירות את פעילותו הצבאית ופוטר את חמאס מהמחויבות לממן שירותים אזרחיים.
• הרשות הפלסטינית האשימה את חמאס בגניבת סיוע בשווי 700 מיליון דולר במהלך מבצע "צוק איתן", כאשר ציוד רפואי נבזז ונמכר לבתי מרקחת פרטיים.
• חוקרים פדרליים דיווחו כי סוכנויות האו"ם מערימות קשיים ומעכבות באופן פעיל את חקירת המפקח הכללי לגבי עובדים הקשורים לחמאס בתוכניות הממומנות על ידי האו"ם, ובכך חוסמות פיקוח חוקי על כספי משלם המיסים האמריקני.

דפוס היסטורי מתועד של ניצול הסיוע על ידי חמאס

הפיכת הסיוע ההומניטרי לנשק בידי חמאס אינה אלתור זמני של תקופת המלחמה הנוכחית – אלא אסטרטגיה עמידה ומתועדת היטב שתחילתה עם השתלטות הארגון על עזה בשנת 2007. מימיו הראשונים בשלטון, הקים חמאס כלכלת מס צללים סביב כל הסחורות הנכנסות לעזה, והתייחס לסיוע ההומניטרי הבינלאומי כאל מקור הכנסה ולא כאל זכות אזרחית. לפי ניתוח של מגזין פורבס משנת 2014, חמאס דורג כארגון הטרור השני בעושרו בעולם, עם הכנסה שנתית מוערכת של כ-2 מיליארד דולר – שחלק גדול ממנה הגיע ממיסוי משלוחי סיוע של ארגונים לא-ממשלתיים ויבוא מסחרי.

דפוס זה הואץ באופן דרמטי לאחר ה-7 באוקטובר 2023. ככל שהקהילה הבינלאומית הגבירה את משלוחי הסיוע בתגובה לתנאי המלחמה, חמאס הרחיב את פעולות הביזה וההסטה שלו. עובדי סיוע החלו להגיש דיווחים ישירים למשרד המפקח הכללי של USAID, שבהם תיארו כיצד פעילי חמאס כופים פיזית את רצונם על צוותי ארגונים לא-ממשלתיים, סוחטים כספי "פרוטקשן", ומנתבים מחדש מזון, דלק וציוד רפואי לתשתיות הצבאיות של חמאס. אלה אינן טענות של מקורות משוחדים – אלא ממצאים מתועדים של חוקרים פדרליים אמריקנים הפועלים במסגרת החוקית של פיקוח על סיוע חוץ של ארה"ב.

הנרטיב המדבר על "מצור מוחלט" מצד ישראל משרת תפקיד תעמולתי ספציפי: הוא מוחק לחלוטין את האחריות והאשמה של חמאס, ומציג ארגון טרור השודד סיוע מאוכלוסייתו האזרחית כקורבן פסיבי של תוקפנות ישראלית. זהו היפוך מכוון של האחריות, שנועד לייצר לחץ בינלאומי על ישראל תוך הגנה על חמאס מפני ביקורת על שלטונו הדורסני.

הנזק שבמיתוס "המצור המוחלט"

נרטיב "המצור המוחלט" אינו מסתפק רק בהצגה מעוותת של ישראל – אלא פוגע באופן פעיל באזרחים הפלסטינים שאותם הוא מתיימר להגן. על ידי הפניית הזעם הבינלאומי לעבר נהלי בידוק הגבולות של ישראל, במקום לעבר פעולות הגניבה והביזה השיטתיות של חמאס, נרטיב זה מפחית את הלחץ על הגורם האחראי הישיר ביותר לסבל האזרחי בתוך עזה. הוא גם מחליש את מנגנוני הפיקוח הלגיטימיים – כולל משרד המפקח הכללי של USAID – המנסים להבטיח שהסיוע הבינלאומי יגיע בפועל לאזרחים הפלסטינים ולא למפקדי הזרוע הצבאית של חמאס.

עיתונות אחראית ודיפלומטיה ישרה דורשות להתמודד עם מציאות זו ישירות: ישראל אינה מונעת מהסיוע להגיע לאזרחי עזה – חמאס עושה זאת. המעברים פתוחים, המשאיות בתנועה, והחוקרים הפדרליים מתעדים, בזמן אמת, בדיוק לאן הסיוע הולך. מיתוס המצור המוחלט הוא הבניה תעמולתית – כזו שיש לה השלכות קטלניות על האזרחים הפלסטינים שסבלם מנוצל על ידה.