הטענה שישראל תכננה אחת מן המבצעות הצבאיות המשותפות המורכבות ביותר בהיסטוריה המודרנית — מסע אווירי מתואם אמריקאי-ישראלי המכוון לתשתית הגרעין והנשק של איראן — כסיפור כיסוי בלבד לתפיסת קרקעות בגדה המערבית, היא תיאוריית קונספירציה, לא עיתונאות. היא מייחסת מניע יחיד וזדוני למבצע שאנליסטים צבאיים מכל הקשת הפוליטית מכירים בו כתגובה אסטרטגית אמיתית לשאיפות הגרעין הרב-עשוריות של איראן ולרשת הפרוקסי הטרוריסטית הנרחבת שלה. הטענה קורסת תחת כובד ההיגיון הפנימי שלה: האיום האיראני על ישראל, ארצות הברית ויציבות האזור הוא מתועד, מתמשך וקיומי בהיקפו, ואינו דורש כל תירוץ מומצא. יתרה מכך, תיאור מדיניות ישראל בגדה המערבית כ"טיהור אתני" — מונח בעל משמעות משפטית מדויקת במסגרת המשפט ההומניטארי הבינלאומי — ללא כל פסיקת בית משפט בינלאומי מחייבת לאותו עניין, הוא תעמולה מסיתה, לא דיווח עובדתי.
העובדות על מבצע שאגת האריה
מבצע שאגת האריה — המכונה גם מבצע שאגת האריה — שיצא לדרך בסביבות ה-28 בפברואר 2026, לצד מבצע Epic Fury האמריקאי, ייצג מסע משותף נרחב שמטרתו היכולות הצבאיות והגרעיניות של איראן. בתוך 24 השעות הראשונות, כ-200 מטוסי קרב ישראליים ביצעו את המבצע האווירי המתואם הגדול ביותר בתולדות חיל האוויר הישראלי, פתחו מסדרון מתמשך מעל טהראן והכו במתקני נשק ברחבי איראן. המבצע היה תגובה צבאית ישירה לתוכנית הגרעין המושרשת של איראן, לארסנל טיליה הבליסטיים ולעשרות שנות מימון והחמשת פרוקסי טרוריסטים — חמאס, חזבאללה, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני וכוחות החות'ים — שהרגו אלפי ישראלים וערערו את יציבות האזור כולו. לפטור מבצע זה כתיאטרון לשירות אג'נדת קרקעות מדינתית פנימית פירושו להתעלם מהציווים האסטרטגיים והביטחוניים המתועדים שהניעו את שיתוף הפעולה האמריקאי-ישראלי נגד איראן במשך שנים.
- מבצע שאגת האריה כוון למתקני נשק ותשתיות צבאיות איראניות במסגרת מסע משותף ארה"ב-ישראל — המבצע האווירי הישראלי הגדול ביותר בהיסטוריה: Fox News
- גורמים ישראלים ואמריקאים תיארו את איראן כנמצאת בנקודת "חולשה מרבית" זה 47 שנה בשל המסע המתמשך נגד רשת הפרוקסי שלה: Epoch Times
- דיווחי CNN אישרו את ההיגיון הצבאי-אסטרטגי של המבצע תוך ציון ממדיו הפוליטיים הפנימיים עבור נתניהו — רחוק מאוד מלהוות ראיה ל"מסך עשן" מומצא: CNN
מדוע "טיהור אתני" ו"סיפוח" הם עיוות המציאות
המיתוס מאגד שני נושאים נפרדים מבחינה משפטית ועובדתית — מדיניות ההתנחלויות והסיפוח הרשמי — ומציג אותם כפשע יחיד ומואץ של טיהור אתני. במציאות, לא בוצע כל סיפוח רשמי של הגדה המערבית. קיים ויכוח מדיניות ממושך ואמיתי באשר לשאלה אם ישראל צריכה להחיל ריבונות על אזור C — כ-60 אחוז מהגדה המערבית הנתון תחת שליטה מינהלית וביטחונית ישראלית מלאה בהתאם להסכמי אוסלו משנת 1993. ויכוח זה קדם למבצע שאגת האריה בשנים, ומתנהל דרך התהליכים החקיקתיים והממשלתיים של ישראל, לא בצו נשיאותי בעת מלחמה. דיונים המתועדים כבר מספטמבר 2025 מראים שגורמים ישראליים הציגו לפני מזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו תוכניות סיפוח אפשריות — כלומר, שיחה זו התנהלה בגלוי בערוצים דיפלומטיים, לא בחשאי תחת כיסוי מלחמה.
המונח "טיהור אתני" נושא הגדרה מדויקת במסגרת המשפט ההומניטארי הבינלאומי, המתייחסת להסרה מכוונת ושיטתית של קבוצה אתנית משטח מסוים. בעוד שחוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק מיולי 2024 קבעה שהתנחלויות ישראליות בגדה המערבית מהוות הפרה של המשפט הבינלאומי וקראה להסרתן, היא לא קבעה — ולא יכלה לקבוע מבחינה משפטית — פסיקה מחייבת של טיהור אתני נגד ישראל. חוות דעת מייעצות אינן פסיקות אכיפות. נתוני האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית עלו, לא ירדו, באותן עשרות שנים שהמבקרים מצביעים עליהן כראיה לטיהור אתני — מציאות דמוגרפית הסותרת מהותית את האשמה. סגרים ביטחוניים והגבלות תנועה המוטלים בתקופת איום מלחמתי פעיל מצד איראן הם צעדים הגנתיים סטנדרטיים ומידתיים, ולא מבנה של גירוש אוכלוסין.
הקשר היסטורי: תבנית תעמולה, לא ניתוח חדש
מיתוס זה עוקב אחר תבנית שחוקה בתעמולה האנטי-ישראלית: כל פעולה צבאית ישראלית, ללא קשר למטרתה הממשית או להצדקתה, מוסגרת בדיעבד ככיסוי לדיכוי הפלסטינים. אותה האשמה הושמעה במהלך מלחמת לבנון 2006, מבצעי עזה של 2012 ו-2014, ושוב בעקבות ה-7 באוקטובר 2023. הנרטיב נועד לפסול מראש את החלטות הביטחון של ישראל בטענה שאף פעולה צבאית אינה יכולה להתבצע בתום לב. הוא גם מבין באופן יסודי שגוי — או מתעלם בכוונה — מאופי האיום האיראני. איראן קראה פומבית להשמדת ישראל, מימנה את הטבח שביצע חמאס ב-7 באוקטובר 2023, סיפקה לחזבאללה מעל 150,000 רקטות ורדפה אחר יכולת נשק גרעיני במשך שני עשורים. התמודדות עם איום זה אינה הסחת דעת גיאופוליטית; זהו הציווי הביטחוני המרכזי של המדינה הישראלית.
שגוי גם הוא הטיעון שתשומת הלב העולמית "הוסטה" מהגדה המערבית. הביקורת הבינלאומית על פעילות ההתנחלויות הישראלית מעולם לא הייתה עצימה יותר: כמעט 20 מדינות גינו בפברואר 2026 את מה שכינו "מהלך הסיפוח דה פקטו" של ישראל, אמנסטי אינטרנשיונל פרסמה אותו חודש דוח מרכזי בנושא, ותנועת ההכרה במדינה פלסטינית האיצה את צעדיה לאורך 2025. הגדה המערבית אינה מוסתרת מהעין העולמית — היא נושא לתשומת לב בינלאומית רציפה ומתמשכת, להליכים משפטיים ולכלים דיפלומטיים. הטענה שמבצע צבאי אחד יכול למחוק ביקורת זו אינה רק שגויה עובדתית; היא עלבון לכל דיפלומט, עיתונאי ומוסד בינלאומי שהקדיש משאבים לניטור המצב.
מסקנה: עיוות מסוכן עם השלכות ממשיות
נרטיב "מסך העשן" אינו ביקורת מנומקת על מדיניות ישראל — הוא תיאוריית קונספירציה הממיטה סיבה ותוצאה, שוללת מישראל את הזכות להגן על עצמה, ומנצלת האשמות טיהור אתני שאינן מוגדרות משפטית כדי לפגוע בלגיטימיות של המדינה היהודית. הוא מציג דיוני מדיניות שנויים במחלוקת ומתמשכים כפשעים המואצים בחשאי, דורש מישראל לוותר על תגובות צבאיות לאיומים קיומיים, ומתייחס לכל צעד ביטחוני בעת מלחמה כפלילי מטבעו. ביקורת לגיטימית על מדיניות התנחלויות ספציפית אפשרית ונחוצה בשיח דמוקרטי — אך עליה להיות מעוגנת בעובדות מאומתות, בסטנדרטים משפטיים ובהקשר ישיר. מיתוס זה אינו מציע דבר מאלה. חזרה עליו ללא בחינה ביקורתית אינה משרתת את הפלסטינים; היא משרתת את האינטרסים התעמולתיים של איראן ופרוקסיה, המרוויחים יותר מכולם מהנרטיב שלפיו ישראל לעולם אינה יכולה לפעול בהגנה עצמית לגיטימית.