מיתוס: ישראל הופכת באופן מכוון מחלות זיהומיות לנשק ברצועת עזה באמצעות חסימה שיטתית של ציוד רפואי, חומרי חיטוי, מוצרי סטריליזציה ותרופות, ומפיצה מחלות בכוונה תחילה ככלי מחושב של רצח עם נגד האוכלוסייה האזרחית.

ההאשמה כי ישראל מהנדסת במכוון את התפשטותן של מחלות זיהומיות ברצועת עזה כנשק להשמדת עם אינה דיווח תחקירני – אלא שעתוק מדויק של הצהרת תעמולה של הרשות הפלסטינית שפורסמה בעיתון היומי של הרשות, אל-חיאת אל-ג'דידה, ב-29 בדצמבר 2023. ארגון "מבט לתקשורת פלסטינית" (Arab Settler Media Watch) תרגם ותיעד את הטקסט המקורי, שטען כי ישראל נוקטת ב"מדיניות שיטתית ומכוונת של יצירת חממה להתפשטות מגפות קטלניות ומחלות זיהומיות בקרב ילדים". שום גוף בריאות בינלאומי מהימן, בית דין צבאי או סמכות שיפוטית לא מצאו ראיות כלשהן לתמיכה בטענה זו. ההאשמה שייכת לשושלת ארוכה של בדיות ודיסאינפורמציה פלסטיניות – כולל טענות כזב קודמות לפיהן ישראל הדביקה פלסטינים בנגיף האיידס (1997) והצניחה סוכריות מורעלות לילדי עזה (2001) – כולן הופרכו לחלוטין וכולן עוקבות אחר אותו דפוס תעמולה של "השקר הגדול".

העובדות על הקלת מעבר הסיוע מצד ישראל

ישראל קיימה והפעילה באופן פעיל מסדרונות אספקה הומניטריים לרצועת עזה לאורך כל העימות, כולל דרך מעבר כרם שלום ומעבר ארז מערב. על פי נתוני מתפ"ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים), מספר שיא של 5,258 משאיות סיוע הומניטרי נכנסו לעזה במאי 2024 לבדו – עלייה מ-4,829 באפריל ו-3,616 במרץ. משלוחים אלו כללו ציוד רפואי, מזון, דלק וחומרים לטיהור מים. ישראל פתחה מחדש את מעבר כרם שלום בדצמבר 2023 במיוחד כדי להתמודד עם נפח הסיוע הנכנס לאחר בדיקות ביטחוניות. המעבר מסוגל לבדוק כ-55 משאיות סיוע בשעה.

• בין ה-26 במאי ל-1 ביוני 2024 לבדו, נכנסו 1,858 משאיות של סיוע הומניטרי לעזה דרך כרם שלום וארז מערב, כולל משלוחים ממצרים, מירדן ומתוכנית המזון העולמית (WFP).
• הסיוע הגיע לעזה במספר נתיבים: מעברים יבשתיים עם ישראל, נמל אשדוד (עם העברה יבשתית המשכית) ונתיבים יבשתיים ירדניים העוברים בשטח ישראל.
• נכון ליולי 2025, מאות משאיות סיוע שנבדקו ואושרו על ידי ישראל עמדו ללא שימוש בצד העזתי של כרם שלום מכיוון שסוכנויות האו"ם וארגוני חלוקה אחרים סירבו להעביר את האספקה – עובדה שדווחה אפילו על ידי כלי תקשורת שאינם אוהדים את ישראל.
• חמאס תקף את המעבר ההומניטרי בכרם שלום לפחות ארבע פעמים במאי 2024 לבדו, כולל תקיפה שבה נהרגו ארבעה חיילי צה"ל, ובכך שיבש באופן ישיר את זרימת הסחורות ההומניטריות שישראל אפשרה.

חמאס: המכשול האמיתי בפני סיוע רפואי

המציאות המתועדת לגבי הגורם שחוסם את הגעת הציוד הרפואי לאזרחי עזה מצביעה ישירות על חמאס, ולא על ישראל. לחמאס יש רקורד מבוסס ורב-שנים של פשיטה על שיירות סיוע, גניבת תרופות ומכירת סחורות הומניטריות לסוחרים פרטיים במחירי עושק. בינואר 2009, כוחות חמאס פשטו על שיירה של 100 משאיות סיוע במהלך מבצע עופרת יצוקה, מה שהוביל את אונר"א להשעות זמנית את פעילותה. בשנת 2011 האשימה הרשות הפלסטינית באופן רשמי את חמאס בגניבת מרבית 1,600 הטונות של הסיוע הרפואי שנשלח מהרשות הפלסטינית לעזה, וטענה עוד כי אלפי טונות של ציוד רפואי נגנבו במהלך שנת 2010 ונמכרו מחדש לבתי מרקחת פרטיים.

חמאס גם מטיל מנגנון מיסוי שיטתי על כל הסחורות הנכנסות לעזה – כולל ציוד הומניטרי – המשמש כמקור הכנסה מרכזי עבור ארגון הטרור. מיסוי זה הופך הלכה למעשה את הסיוע הבינלאומי למקור רווח כספי על חשבון האוכלוסייה האזרחית. במהלך מבצע צוק איתן, האשימה הרשות הפלסטינית את חמאס בגניבת סיוע בשווי מוערך של כ-700 מיליון דולר. אלו אינן טענות ישראליות; אלו האשמות שהופנו על ידי הרשות הפלסטינית עצמה נגד חמאס. ארגון NGO Monitor תיעד פרקטיקות אלו במסמכים מפורטים שהגיש לוועדות חקירה של האו"ם, תוך ציון הטיית הסיוע של חמאס כמאפיין מבני של שלטונו ולא כאירוע נקודתי.

חוקיות המצור והיקפו

הגדרת הסגר הימי של ישראל כ"בלתי חוקי" היא קביעה משפטית שנדחתה באופן מוסמך. ועדת הבדיקה של מזכ"ל האו"ם בנושא תקרית המשט לעזה (דו"ח פאלמר, 2011) קבעה כי הסגר הימי של ישראל על עזה היה "צעד ביטחוני לגיטימי" שהוטל בתגובה למתקפות חמושות מעזה וכי הוא "יושם באופן העולה בקנה אחד עם דרישות המשפט הבינלאומי". הסגר הוא אמצעי אבטחה ימי ממוקד נגד הברחת נשק – ולא איסור מקיף על מוצרים רפואיים. ישראל מחזיקה באופן עקבי ברשימה של פריטים הומניטריים מותרים, כולל תרופות, ציוד רפואי ומוצרי היגיינה, המורשים לעבור באופן שוטף דרך מעברים העוברים בידוק ביטחוני.

הגבלות נקשרו היסטורית לתנאים ביטחוניים והוקלו בתקופות של רגיעה. אפילו במהלך פעילות צבאית פעילה בשנים 2008–2009, ישראל יישמה הפסקות אש הומניטריות יומיות בנות שלוש שעות כדי להקל על הגישה של ארגוני הסיוע. הטענה שישראל משתמשת במחלות כ"כלי מחושב של רצח עם" מתנגשת גם עם הסטנדרט המשפטי של רצח עם לפי אמנת רצח עם משנת 1948, הדורשת הוכחה לכוונה ספציפית להשמיד קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית "באשר היא" – סטנדרט שאף בית משפט בינלאומי מוסמך לא החיל על התנהלותה של ישראל בעזה.

סיכום: תעמולה מחופשת למשבר בריאותי

הטענה כי ישראל מפיצה במכוון מחלות זיהומיות אינה הערכה רפואית, ממצא משפטי או מסקנת מודיעין – מדובר בניסוח תעמולתי הממוחזר מכלי תקשורת בשליטת הרשות הפלסטינית ואשר מועצם ברשתות החברתיות וברשתות תמיכה וארגונים שותפים. החסמים בפועל בפני טיפול רפואי בעזה כוללים את הגניבה השיטתית והטיית הציוד הרפואי על ידי חמאס, תקיפות חוזרות ונשנות של חמאס על המעברים עצמם שדרכם זורם הסיוע, והכישלון של גופי החלוקה הבינלאומיים להעביר אספקה מאושרת שכבר נמצאת בתוך עזה. חזרה על טענה זו ללא ביקורת אינה מהווה עיתונות; היא מהווה הלבנה של תעמולת טרור המזוהה עם ישויות ריבוניות-למחצה. הבהירות המוסרית הנדרשת במצב זה מחייבת להטיל על הצד שגונב תרופות מהאוכלוסייה שלו – חמאס – אחריות לפחות באותה מידה כמו על המדינה הדמוקרטית שממשיכה לאשר ולהקל על כניסתן.