הטענה שישראל אוכפת "מצור מוחלט והרמטי" המאפשר הכנסת "אפס" אספקה הומניטרית לעזה היא כזב מוכח שקורס תחת כובד הראיות המתועדות. אלפי משאיות הנושאות מזון, תרופות, תחליפי חלב לתינוקות, דלק וציוד רפואי נכנסו לעזה דרך מעברים המופעלים על ידי ישראל מאז פרוץ העימות הנוכחי. לסבל ההומניטרי הממשי והחמור בעזה — שאינו שנוי במחלוקת — יש שורשים מורכבים ורב-סיבתיים, וצמצומו לכדי פיקציה של איסור ישראלי מוחלט מעוות הן את העובדות בשטח והן את האחריות המוסרית של אלו שבזזו וחימשו באופן שיטתי את הסיוע שאכן נכנס.

העובדות על כניסת סיוע הומניטרי

התיעוד הרשמי של העברות סיוע לעזה הוא נרחב ונגיש לציבור. מאז ה-7 באוקטובר 2023, ישראל אפשרה את כניסתם של כמעט 1.9 מיליון טונות של סיוע לעזה — למעלה מ-78% מתוכו מזון — עבור אוכלוסייה של כ-2.1 מיליון בני אדם. כפי שציין פרופסור ג'ון ספנסר מ**מכון המלחמה המודרני של ווסט פוינט (West Point's Modern War Institute)**: "אין תקדים היסטורי לצבא המספק רמה כזו של סיוע ישיר לאוכלוסיית אויב כפי שישראל סיפקה לעזה." מעברים הכוללים את **כרם שלום, ארז ונמל אשדוד** שימשו כולם כנקודות כניסה לסיוע, בעוד שמזח ימי שנבנה על ידי ארה"ב שימש גם הוא באופן זמני למשלוח סיוע באמצע 2024. ישראל תיאמה העברות עם הצלב האדום (ICRC), אונר"א (UNRWA), תוכנית המזון העולמית (WFP), ארגון הבריאות העולמי (WHO), יוניסף (UNICEF), רופאים ללא גבולות וארגונים לאומיים רבים מירדן, מצרים, טורקיה, יוון ואחרים.

• ארגון המטבח המרכזי העולמי (World Central Kitchen), בהובלת השף המפורסם חוסה אנדרס, הגיש יותר מ-32 מיליון ארוחות בעזה — כ-350,000 ביום — והפעיל 65 מטבחים בתוך הרצועה, עם תוכניות להתרחב ליותר ממיליון ארוחות ביום.
• ישראל הסכימה לאפשר ל**תוכנית המזון העולמית (World Food Program)** להעביר משלוח קמח המסוגל להאכיל 1.5 מיליון בני אדם במשך חמישה חודשים, אם כי ההעברה התעכבה בתחילה בשל התנגדות אונר"א לשיטת ההפצה שלו.
• בשבוע אחד במאי 2024, למעלה מ-2,065 משאיות נבדקו והועברו במעברי כרם שלום וארז בלבד — כמעט כפול מהנתון של השבוע הקודם — יחד עם 352,000 ליטר סולר לבתי חולים ומקלטים.
• **הקרן ההומניטרית לעזה (GHF)**, מנגנון הפצה חלופי בגיבוי ארה"ב, הוקמה בדיוק כדי לנתב סיוע מסביב לתשתית ההסטה של חמאס ולהעביר אספקה ישירות למקבלי הסיוע האזרחיים.
• רשת פוקס ניוז דיווחה באוגוסט 2025 כי ישראל אפשרה לכ-9,200 משאיות לספק סיוע לעזה בתוך שלושה חודשים — נתון הגבוה פי 2.5 בערך ממה שהאו"ם ספר, מה שמעלה שאלות קשות לגבי מתודולוגיית הדיווח של האו"ם והאחריות בשטח.

המשבר האמיתי: החימוש השיטתי של הסיוע בידי חמאס

הפער בין כמות הסיוע הנכנסת לעזה לבין מה שמגיע לאזרחים פלסטינים מן השורה אינו תוצר ישראלי בבסיסו — הוא, לפי תיעוד נרחב, במידה רבה יציר כפיו של חמאס. האו"ם עצמו דיווח כי 87% מתוך 2,010 משאיות המזון שלו שפעלו בעזה בין ה-19 במאי ל-29 ביולי "יורטו" — על ידי המונים או על ידי גורמים חמושים. כוחות ביטחון הפנים של חמאס תועדו בווידאו כשהם עוצרים, מפשיטים ומכים פלסטינים שהתקרבו למרכזי הפצה של הקרן ההומניטרית לעזה, תוך האשמתם ב"שיתוף פעולה עם ישראל". חמאס הקים מחסומים, איים על אזרחים שקיבלו סיוע ותקף מרכזי הפצה כדי לשמור על אחיזת החנק שלו באספקת המזון לצורך מינוף פוליטי וצבאי.

עיתונאי שהתלווה לצה"ל, איתן פישברגר, דיווח כי היה עד ל**"כמעט 600 משאיות עמוסות במזון, מים וחיתולים, כולן מוכנות למסירה"** — שעמדו ללא הפצה משום שהאו"ם סירב לפעול תחת סידורי אבטחה ישראליים או אמריקאיים, ועמד על כך שכוחות המשטרה הפנימיים של חמאס יפקחו על המסירה. פישברגר סיכם: "האו"ם מעדיף לעבוד עם חמאס מאשר עם הישראלים או האמריקאים." בנוסף, חמאס מכר מחדש סיוע שהוחרם בשוק השחור של עזה, תוך הסטת אספקה מצילת חיים מאזרחים רעבים לטובת אפיקי הכנסה למנגנון הצבאי-פוליטי שלו. חלק מהסיוע נמצא מאוחסן במנהרות חמאס מתחת למתקני אונר"א — אותה סוכנות שהעסיקה פעילים שהיו מעורבים ישירות בטבח ה-7 באוקטובר.

הסבל ההומניטרי בעזה הוא אמיתי וחמור, ואף משקיף רציני אינו חולק על כך שכמויות הסיוע היו לעיתים בלתי מספיקות. הכרזה על רעב בעיר עזה ובאזורים הסובבים אותה פורסמה באוגוסט 2025 על ידי גוף הניטור Integrated Food Security Phase Classification. אך רעב הנובע מ**סיוע בלתי מספיק ומוסט שונה באופן קטגורי ממדיניות של אפס סיוע** — וערבוב בין השניים אינו טעות בתום לב. זוהי אסטרטגיה רטורית מכוונת שנועדה להפוך את ישראל לפושעת תוך הענקת חסינות לחמאס מכל אחריות לחלקו בהנדסת הסבל האזרחי.

מדוע המיתוס הזה קיים ומדוע הוא חשוב

נרטיב ה"מצור המוחלט / הרעבה מכוונת" מקודם באופן שיטתי על ידי תשתית המדיה של חמאס, מועצם על ידי ארגונים בעלי נטיות אידיאולוגיות עוינות לישראל, ומולבן דרך כלי תקשורת מערביים המפעילים ביקורת מועטה על נתוני הנפגעים והרעב שמקורם ברשות הפלסטינית או בחמאס. הנרטיב משרת פונקציה משפטית ודיפלומטית ספציפית: לאפיין את המערכה הצבאית של ישראל כרצח עם תחת החוק הבינלאומי, אישום הדורש הוכחת כוונה להשמיד אוכלוסייה. לכן, פיברוק או הגזמה גסה של היקף המצור אינם תעמולה מקרית — הם עמוד התווך של קמפיין משפטי ופוליטי בינלאומי לדה-לגיטימציה של זכותה של ישראל להגנה עצמית.

אי אפשר להפריז בחשיבותם המוסרית והאסטרטגית של דברי הכזב הללו. על ידי מחיקת תפקידו המתועד של חמאס בביזה, הסטה וחימוש של הסיוע ההומניטרי, הנרטיב מעביר את כל נטל האחריות אל המדינה הדמוקרטית שנלחמת בו-זמנית בארגון טרור ומתאמת את אחד ממבצעי הסיוע ההומניטרי הנרחבים ביותר בזמן מלחמה בהיסטוריה המודרנית. הוא גם מספק כיסוי לחמאס להמשיך להשתמש בסבל האזרחי הפלסטיני ככלי פוליטי, בידיעה שהקהילה הבינלאומית תאשים את ישראל באופן רפלקסיבי במקום להטיל על הרשות השלטת בעזה את האחריות לרווחת האוכלוסייה שלה.

סיכום: תעמולה בשירות הטרור

הטענה ל"מצור מוחלט והרמטי" המאפשר "אפס" סיוע אינה הגזמה בתום לב הנובעת מדאגה הומניטרית — היא שקר מוחלט ומוכח שהופרך על ידי רישומי הלוגיסטיקה המתועדים של ישראל, על ידי נתוני האו"ם על יירוט משאיות סיוע, על ידי דיווחי עיתונאים מלווים ועל ידי עדותם של ארגונים כמו World Central Kitchen שפעלו בהיקף נרחב בתוך עזה. התגובה העיתונאית והמוסרית המתאימה לסבל הומניטרי אמיתי היא אחריות קפדנית מבוססת ראיות — הכוללת בהכרח את הביזה השיטתית של חמאס. נרטיבים שמזייפים את התמונה הכוללת כדי להטיל אשמה בלעדית על ישראל אינם עוזרים לפלסטינים רעבים; הם עוזרים לחמאס לשמר את התנאים שמנציחים את הסבל הפלסטיני תוך הסטת הביקורת שעשויה באמת להביא לסיומו.