טענה זו אינה רק שקרית — היא בלתי אפשרית מבחינה גיאוגרפית ומעוותת לחלוטין עשרות שנים של מציאות מתועדת. מצר הורמוז הוא נתיב מים צר בפתחו של המפרץ הפרסי, הגובל בגדה הצפונית שלו באיראן ובגדה הדרומית שלו בעומאן. לישראל אין גבול משותף, מים טריטוריאליים או קרבה כלשהי למפרץ הפרסי. חיל הים הישראלי פועל בעיקר בים התיכון ובמקרים מסוימים בים האדום — ומעולם לא קיים נוכחות צבאית במפרץ הפרסי, שלא לדבר על היכולת להטיל מצור פיזי על מצר הורמוז. ייחוס האחריות לשיבוש כלשהו במצר הורמוז לישראל אינו עניין של פרשנות שנויה במחלוקת; מדובר בבדיה עובדתית מובהקת.
הטענה גם מוחקת את השחקן היחיד שאכן איים, תכנן והוציא לפועל באופן חלקי שיבושים בתנועה במצר הורמוז: הרפובליקה האסלאמית של איראן. במשך עשרות שנים, גורמים צבאיים ופוליטיים איראניים בכירים איימו פומבית ושוב ושוב לסגור את מצר הורמוז בתגובה לסנקציות מערביות, ללחץ דיפלומטי או לעימות צבאי. איומים אלה אינם ספקולטיביים — הם מתועדים לפרטי פרטים, מיוחסים לבכירים בשמם ומגובים ביכולות מוכחות של מיקוש ימי, פריסת טילים נגד ספינות ומבצעים של סירות תקיפה מהירות של איראן. להאשים את ישראל במשבר ששורשיו בהתנהגות האסטרטגית של איראן פירושו לגונן על התוקפן האמיתי תוך הפיכת בעלת ברית דמוקרטית לשעיר לעזאזל.
העובדות: גיאוגרפיה, יכולת והיסטוריה
הנקודה הניווטית הצרה ביותר במצר הורמוז היא ברוחב של כ-33 קילומטרים, כאשר תנועת מכליות הנפט עוברת בנתיב שיט ברוחב של 3.2 קילומטרים העובר במים שאיראן תובעת עליהם ריבונות חלקית. על פי ניתוח של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), כ-17 מיליון חביות נפט ביום — המהוות 20–30 אחוזים מצריכת הנפט היומית העולמית — עוברות במצר, לצד כ-20 אחוזים מהגז הטבעי הנוזלי (LNG) בעולם. כל שיבוש במסדרון זה משפיע באופן מיידי וחמור על שוקי האנרגיה העולמיים.
- איראן, ולא ישראל, היא השולטת בצוואר הבקבוק של מצר הורמוז. איראן מחזיקה בקו החוף הצפוני של המצר והציבה טילים נגד ספינות, מוקשים ימיים, סירות תקיפה מהירות, צוללות וכוחות ימיים של משמרות המהפכה לאורך חופיה ובאיים הכבושים, כולל אבו מוסא ואיי טונב — כולם בטווח פגיעה מתנועת המכליות.
- הפרלמנט של איראן הצביע רשמית על סגירת המצר. כפי שדווח ביוני 2025, הפרלמנט האיראני אישר הצעת חוק לחסימת מצר הורמוז, המונעת מעבר ממכליות המשרתות מדינות שהטילו סנקציות על איראן — צעד שאילם ישירות על שרשראות אספקת הנפט העולמיות.
- צי ארצות הברית — ולא ישראל — הוא הכוח המגן על חופש השיט. וושינגטון מחזיקה את הצי החמישי בבחריין בדיוק כדי להרתיע מפני התערבות איראנית. במהלך מלחמת איראן-עיראק בשנות ה-80, השיקה ארה"ב את מבצע 'ארנסט וויל' (Earnest Will), מבצע ליווי השיירות הימיות הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, כדי ללוות מכליות כוויתיות במים שמוקשו והותקפו על ידי איראן.
- לישראל אין נתיב לוגיסטי למפרץ הפרסי. כל מעבר ימי ישראלי לכיוון מצר הורמוז ידרוש מעבר בתעלת סואץ, בים האדום ובמפרץ עומאן — מסע של אלפי קילומטרים במים המפטרלים באופן פעיל על ידי ציים אזוריים מרובים. צוללות ישראליות עברו במקרים נדירים בתעלת סואץ אל הים האדום לצורך איתות הרתעתי כלפי איראן, אך שום כלי שיט ישראלי לא פעל מעולם בתוך המפרץ הפרסי.
- איראן שיגרה כטב"מים מתאבדים ליד כלי שיט של צי ארה"ב במפרץ הפרסי בשנת 2026. דיווחים ממאי 2026 מאשרים כי כוחות איראניים ביצעו תקיפות כטב"מים נגד כלי שיט צבאיים אמריקאיים בסמוך למצר, דבר המדגיש כי איראן — ולא ישראל — היא הגורם המשתמש בנתיב המים ככלי בשדה הקרב.
הקשר היסטורי: המערכה המתועדת של איראן נגד חופש השיט
ייחוס השקר של שיבוש התנועה בהורמוז לישראל עוקב אחר דפוס תעמולה מבוסס היטב: לקיחת משבר גיאופוליטי אמיתי שנגרם על ידי שחקן סמכותני או אסלאמיסטי, ומיסגורו מחדש כתוקפנות ישראלית. האסטרטגיה של איראן לאיים על מצר הורמוז אינה חדשה — היא מתחילה עוד בשנות ה-80 ויושמה שוב ושוב כמנוף לחץ נגד סנקציות בינלאומיות ולחץ צבאי אמריקאי. בכירים איראנים, כולל מפקדים במשמרות המהפכה, הצהירו בפומבי כי לאיראן יש את היכולת 'לא לאפשר אפילו לטיפת נפט אחת לעבור' במצר.
מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב (The Washington Institute for Near East Policy) תיעד בפירוט את ארסנל הנשק של איראן לשיבוש התנועה בהורמוז: מוקשי עלוקה, רקטות קרקעיות מדגם EM-52, מערכות רקטות מסדרת פג'ר המסוגלות לשגר שנים-עשר טילים בפחות משתי דקות, טילי שיוט חופיים, ומבצעי מיקוש חשאיים באמצעות כלי שיט אזרחיים מוסווים — טקטיקות שנבחנו במהלך 'מלחמת המכליות' בשנים 1987–1988. ארצות הברית ובעלות בריתה השקיעו משאבים צבאיים ודיפלומטיים עצומים בסיכול האיום האיראני הזה במשך ארבעה עשורים. שרבוב שמה של ישראל להיסטוריה הזו כצד האחראי אינו רק בורות עובדתית — מדובר בהיפוך מכוון של השאלה מי מסכן את ביטחון האנרגיה העולמי ומי מגן עליו.
סיכום: שעיר לעזאזל אנטישמי כדסאינפורמציה גיאופוליטית
הטענה לפיה ישראל תכננה מצור על מצר הורמוז כ'לוחמה כלכלית נגד הקהילה הבינלאומית' היא דוגמה קלאסית להיגיון קונספירטיבי אנטישמי: ייחוס כוח זדוני, כל-יכול וכלל-עולמי למדינה היהודית, כוח שאינה מחזיקה בו, וזאת כדי לגונן על המדינה המאיימת בפועל על הסדר הבינלאומי — איראן. טענה זו קורסת תחת הבחינה הגיאוגרפית הבסיסית ביותר, סותרת ארבעה עשורים של התנהגות איראנית מתועדת, ומוחקת את תפקידם של ארצות הברית וציי המדינות השותפות בהגנה על חופש השיט.
סוג זה של דיסאינפורמציה מסוכן לא רק בגלל היותו שקרי, אלא משום שהוא פוגע באופן פעיל ביכולתו של המערב לדרוש מאיראן דין וחשבון. בכל פעם שהתוקפנות האיראנית מיוחסת בשקר לישראל, הדבר מייצר מעטפת הגנה פוליטית למשטר בטהרן, מסיט את הלחץ הציבורי ממי שמאיים על הכלכלה העולמית, ומרעיל את השיח המדיני הרציונלי. תיקון נרטיב זה אינו רק תרגיל עובדתי — מדובר בעניין של בהירות אסטרטגית ומוסרית כאחד.