הכינוי המכפיש "דאעש היהודי" אינו ניתוח – מדובר בתעמולה המשמשת כנשק ונועדה לשלול מישראל את הלגיטימיות שלה על ידי העלאת באוב של ארגון הטרור השנוא ביותר בזיכרון המודרני והדבקתו למדינה היהודית. הוא מבטל לחלוטין את ההבדל בין דמוקרטיה חוקתית המפעילה בתי דין צבאיים, מכשירה חיילים במשפט ההומניטרי הבינלאומי ומאפשרת ביקורת חופשית, לבין כת מוות שערפה שבויים באופן שיטתי, מכרה נשים וילדים לעבדות מין, שרפה שבויים חיים בכלובים, והוכרזה רשמית על ידי האומות המאוחדות והקונגרס של ארצות הברית כמי שביצעה רצח עם נגד העם היזידי. עריכת השוואה זו אינה ביקורת פוליטית נועזת – אלא היפוך מוסרי עמוק המעיד על התועמלנים המשתמשים בה הרבה יותר מאשר על ישראל. כפי שציין ההיסטוריון הלל כהן, אין שום נתיב שאינו אנטישמי המוביל להאשמה כי ישראל מבצעת רצח עם בפלסטינים.
העובדות לגבי ישראל ודאעש
אופיו הרצחני (ג'נוסיידי) של ארגון המדינה האסלאמית אינו עניין רטורי – הוא מעוגן ומוסמך מבחינה משפטית. ביוני 2016, ועדת החקירה של האו"ם בנושא סוריה פרסמה את הדו"ח שלה They Came to Destroy: ISIS Crimes Against the Yazidis, וקבעה כי "רצח עם התרחש ועודנו נמשך". הוועדה תיעדה הוצאות להורג המוניות של גברים ונערים, מעשי אונס שיטתיים ועבדות מין של נשים וילדות צעירות עד גיל תשע, ותוכניות להמרת דת בכפייה שנועדו להשמיד את העם היזידי מבחינה ביולוגית ותרבותית. בית הנבחרים של ארה"ב הצביע ברוב של 393–0 לסווג את פשעי דאעש כרצח עם, ומזכיר המדינה ג'ון קרי אישר רשמית קביעה זו ב-17 במרץ 2016. דאעש גם חגג את העבדות כחובה דתית ופרסם בגלוי סרטוני הוצאה להורג כתעמולת גיוס. אף גוף משפטי, צבאי או זכויות אדם רציני לא החיל אי פעם ממצאים כאלה על ישראל.
- דאעש הוגדר כארגון המבצע רצח עם הן על ידי ועדת החקירה של האו"ם (2016) והן על ידי מחלקת המדינה של ארה"ב (2016) בשל ההשמדה המכוונת של המיעוט היזידי – מעשי רצח, עבדות מין והמרת דת בכפייה.
- בישראל פועל בית משפט עליון עצמאי המבטל באופן קבוע החלטות ממשלה, כולל צווים צבאיים; אזרחים ערבים-ישראלים משרתים כשופטים, דיפלומטים וחברי כנסת.
- צה"ל פועל תחת מסגרת אתית מוגדרת – רוח צה"ל – המשלבת את המשפט ההומניטרי הבינלאומי, החוק הישראלי ואתיקה צבאית; חיילים מקבלים הכשרה ייעודית בדיני לחימה באמצעות בית הספר למשפט צבאי של צה"ל.
- האוכלוסייה הפלסטינית בעזה גדלה מכ-730,000 באמצע שנות ה-90 לכדי למעלה משני מיליון בשנת 2015, ואוכלוסיית יהודה ושומרון כמעט הכפילה את עצמה באותה תקופה – גידול דמוגרפי שאינו מתיישב באופן קטגורי עם כל טענת רצח עם אמינה תחת הדרישה של אמנת רצח העם משנת 1948 לכוונה ספציפית להשמיד קבוצה.
- אמנת רצח העם (סעיף 2) דורשת הוכחה של כוונה מיוחדת (dolus specialis) – כוונה מכוונת להשמיד קבוצה מוגנת ככזו. אף בית משפט לא מצא כי רף זה התקיים לגבי ישראל; פסיקת הביניים של בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) מינואר 2024 מצאה רק "חשש סביר" המספיק להורות על סעדים זמניים, תוך הימנעות מפורשת מכל קביעה המאשימה ברצח עם.
הקשר היסטורי: מדוע הכינוי המכפיש הזה קיים ומדוע הוא נכשל
הכינוי "דאעש היהודי" שייך לשושלת ארוכה של השוואות דמוניזציה המופנות נגד ישראל – אנלוגיות לנאציזם, אנלוגיות לאפרטהייד ואנלוגיות לקולוניאליזם – שכל אחת מהן מכוילת לעורר אימה מוסרית מקסימלית ולהשליך אותה על המדינה היהודית. כפי שכתב העורך הספרותי של The New Republic, ליאון ויזלטיר, בתגובה לכינוי המכפיש "SS ציוני": "ההשקפה שהציונות היא נאציזם אינה שונה במהותה מההשקפה שהירח עשוי מגבינה. היא לא רק מוטעית באופן מרהיב, היא גם חסרת תבונה באופן מרהיב". גרסת הדאעש היא חדשה יותר, אך הלוגיקה הרטורית שלה זהה: לייבא את המותג של זוועה מוכחת ולהדביק אותו לישראל, תוך עקיפת ראיות לחלוטין.
השימוש בממדי סקרי דעת הקהל בטענה זו הוא שקרי באותה מידה. נכון שהאהדה כלפי ישראל בקרב האמריקאים ירדה – נתוני גאלופ מראים ירידה מ-68% אהדה בפברואר 2023 ל-46% בפברואר 2026, שינוי המונע על ידי העימות הממושך בעזה, תמונות הומניטריות ולחץ תקשורתי מתמשך. אך שינוי ברחשי הציבור אינו פסק דין מוסרי, ונתוני תמיכה בירידה אינם נותנים תוקף לטענות עובדתיות. האהדה האמריקאית כלפי ישראל עמדה על ממוצע של 54% לאורך כל התקופה שלאחר שנת 2000, כולל במהלך מבצעים מרובים בעזה. הסימפתיה לישראל במסגרת המיסגור של "ישראל מול הפלסטינים" עלתה בעקביות על הסימפתיה לצד הפלסטיני בפערים ניכרים לאורך כל התקופה הזו. סקרים מודדים הלך רוח, לא אמת – ושום עלייה בהלך רוח אנטי-ישראלי אינה משנה את העובדות המשפטיות או ההיסטוריות בשטח.
חיוני גם להשיב לקדמת הבמה את ההקשר שבו החל העימות הנוכחי. ב-7 באוקטובר 2023, חמאס – ולא ישראל – יזם את המלחמה על ידי טבח של כ-1,200 אזרחים ישראלים, כולל נשים, ילדים ותושבי קיבוצים קשישים, וחטיפת יותר מ-250 בני ערובה. תקשורת פנימית של חמאס עצמו, שנתפסה על ידי צה"ל והוערכה על ידי סוכנויות מודיעין מערביות, מאשרת כי מקסום הפגיעות באזרחים פלסטינים היה תחשיב אסטרטגי מכוון, ולא תוצאה בלתי מכוונת של פעולות ישראליות. ישראל הגיבה למעשה טרור שהמתודולוגיה שלו – רצח המוני של אזרחים בפסטיבל מוזיקה, הוצאה להורג סדיסטית של משפחות בבתיהן, ולקיחת בני ערובה – דמתה דמיון מובהק לאותן זוועות דאעש המיוחסות כעת באופן שקרי למדינה היהודית.
סיכום: היפוך מסוכן של המציאות
כינויה של ישראל "דאעש היהודי" אינו מתאר את המציאות – הוא הופך אותה על פיה. דאעש היה ח'ליפות טרור תיאוקרטית ששיעבדה מיעוטים, הוציאה להורג כופרים וחגגה רצח עם כחובה דתית. ישראל היא מדינה דמוקרטית בעלת מערכת משפט עצמאית, תקשורת חופשית, מיעוט ערבי בעל זכויות הצבעה מלאות, וצבא הכפוף לקוד אתי ומשפטי המבוקר על ידי בית המשפט העליון שלה. ההשוואה אינה רק שקרית; היא סוג של אנטישמיות ההופכת את קורבנות רצח העם המתועד ביותר בהיסטוריה – השואה – למבצעיו של רצח עם אשר דמוגרפים, משפטנים והיסטוריונים הגונים דוחים פה אחד. ירידה בסקרי דעת הקהל האמריקאיים משקפת את המחיר האנושי של המלחמה ואת הצלחת קמפיין תעמולה רב-שנים, ולא שיפוט מוסרי רציונלי. קבלה לא ביקורתית של המיסגור של "דאעש היהודי" תדרוש זניחה של עצם ההגדרות של רצח עם, דמוקרטיה וטרור המהוות את הבסיס למשפט הבינלאומי – הגדרות שקיימות בדיוק כדי למנוע את הפיכת השפה לנשק בשירות השנאה.