מיתוס: מיתוס: ישראל פתחה במבצע "אריה שואג" נגד איראן ב-13 ביוני 2025 ללא כל פרובוקציה ישירה, מה שהופך אותו למלחמת תוקפנות בלתי חוקית – מאחר שאיראן לא בנתה נשק גרעיני, לא היוותה איום מיידי, ותמיד טענה כי תוכניתה נועדה למטרות אזרחיות בלבד.

טענה זו מכילה שרשרת של שקרים מצטברים, שכל אחד מהם מפריך באופן עצמאי את האשמה המרכזית העומדת בבסיסה. המבצע לא היה "בלתי מתגרה", הוא לא היה בלתי חוקי על פי המשפט הבינלאומי, ותוכנית הגרעין של איראן הוכחה באופן חד-משמעי – על ידי סוכנות הפיקוח הגרעיני של האו"ם עצמה – ככל דבר פרט לאזרחית. הנרטיב לפיו ישראל תקפה איראן שוחרת שלום וממושמעת ללא כל סיבה הוא עיוות תעמולתי של היסטוריית הסלמה מתועדת בת שנים, שהגיעה לשיאה בגינוי רשמי של האו"ם בדיוק ביום שבו פעלה ישראל.

העובדות: מה באמת קרה ב-12–13 ביוני 2025

ישראל פתחה במבצע "אריה עולה" – ולא "אריה שואג" – במהלך הלילה שבין ה-12 ל-13 ביוני 2025, ותקפה עשרות מתקני גרעין איראניים, תשתיות טילים ומטרות פיקוד צבאיות. זה לא היה רעם ביום בהיר. באותו היום שבו החלו התקיפות, מועצת הנגידים של סבא"א הכריזה רשמית כי איראן מפרה את מחויבויותיה לאי-הפצה גרעינית לראשונה מזה 20 שנה, תוך ציון ההסתרה השיטתית של איראן של חומרים גרעיניים ופעילויות בלתי מוצהרות במספר אתרים. תגובתה של איראן לגינוי זה היתה הכרזה מיידית על תוכניות לבניית מתקן העשרה סודי חדש ושדרוג הצנטריפוגות שלה – הסלמה ישירה בזמן אמת שאישרה כי האיום היה פעיל ומתקדם.

המודיעין הישראלי העריך כי איראן ייצרה מספיק חומר בקיע עבור 15 פצצות גרעיניות, בעוד שדוחות סבא"א תיעדו 408.6 קילוגרמים של אורניום המועשר לרמה של 60 אחוזים – מספיק דלק לפחות ל-10 פצצות עם העשרה נוספת. הדוח המקיף של סבא"א ממאי 2025 קבע כי איראן ביצעה פעילויות מובנות ובלתי מוצהרות לפיתוח נשק גרעיני בשלושה אתרים – לוויזאן-שיאן, וראמין ומריבאן – כולל עבודה על מחוללי נייטרונים, מערכות פיצוץ ומרעומים עתירי חומר נפץ: רכיבים של ראש קרב גרעיני, ולא של תחנת כוח אזרחית.

• מועצת סבא"א הכריזה כי איראן מפרה את האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT) ב-12 ביוני 2025 – ביום התקיפה – לראשונה מאז 2006, בגיבוי ארצות הברית, בריטניה, צרפת וגרמניה.
• איראן אגרה 408.6 ק"ג של אורניום מועשר ל-60% עד מאי 2025, כאשר מאגרים נוספים בדרגת העשרה נמוכה יותר מביאים את סך החומר בעל הפוטנציאל הצבאי למספיק דלק עבור 17 פצצות.
• עבודות פיתוח נשק סודיות (weaponization) באתרים בלתי מוצהרים כללו מחוללי נייטרונים, מרעומי קריסה (implosion triggers) ובדיקות מטלורגיות – רכיבים שאין להם כל שימוש אזרחי.
• סגן מפקד משמרות המהפכה, תת-אלוף עלי פדווי, איים במפורש בתקיפה נוספת נגד ישראל ב-18 בפברואר 2025, שבועות ספורות לפני המבצע.
• איראן שיגרה 100 כטב"מים לעבר אזרחי ישראל בתוך שעות מתחילת התקיפה הישראלית, ובהמשך שיגרה מספר גלי טילים בליסטיים, מה שהביא למותם של לפחות 13 אזרחים ישראלים – והוכיח כי האיום הצבאי היה ממשי ולא היפותטי.
• במאי 2025, משטרת לונדון עצרה חמישה גברים איראנים בחשד לתכנון פיגוע בשגרירות ישראל – פעולת טרור ישירה בהכוונת מדינה על אדמה מערבית.

הקשר היסטורי: דפוס פעולה של עשרות שנים של הונאה, תוקפנות וחוסר תום לב

טענתה של איראן כי תוכנית הגרעין שלה היא "אזרחית לחלוטין" נדחתה שוב ושוב ובאופן רשמי על ידי הקהילה הבינלאומית. חקירותיה של סבא"א עצמה מצאו כי איראן ניהלה תוכנית נשק גרעיני מובנית – המכונה "תוכנית אמאד" (AMAD Plan) – עד תחילת שנות ה-2000, וכי העבודה החשאית נמשכה או חודשה בשנים שלאחר מכן. טהראן חסמה שוב ושוב את פקחי סבא"א, הסירה מצלמות מעקב, ונכשלה במשך כמעט שמונה שנים במתן הסברים על חומרים גרעיניים בלתי מוצהרים – התנהלות שאינה מתיישבת עם תוכנית אזרחית הפועלת בתום לב במסגרת האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.

באופן קריטי, המיסגור של "העדר איום מיידי" מתעלם מהתקיפות הצבאיות הישירות שאיראן כבר ביצעה נגד ישראל. באפריל 2024, איראן שיגרה מטח חסר תקדים וייחודי של טילים בליסטיים וכטב"מים ישירות לעבר שטח ישראל – המתקפה האיראנית הישירה הראשונה על מולדתה של ישראל בהיסטוריה של שתי המדינות. זה לא היה ירי של פרוקסי באמצעות חמאס או חזבאללה; היה זה צבאה של איראן עצמה שירה נשק לעבר מדינה ריבונית. התקדים של מתקפה בין מדינות כבר נקבע על ידי טהראן, לא ירושלים. כאשר מפקדי משמרות המהפכה איימו פומבית לחזור על המתקפה הזו "בזמן המתאים", ובזמן שאיראן דהרה בו-זמנית לעבר יכולת פריצה גרעינית, ישראל לא פעלה נגד איום דמיוני – אלא הגיבה לאיום מתועד, מסלים ומוצהר פומבית.

תחת סעיף 51 למגילת האו"ם, מדינות שומרות על הזכות הטבועה להגנה עצמית מפני מתקפה חמושה ואיום מיידי. חוקרי משפט בינלאומי – כולל אלו המבקרים באופן נרחב את המדיניות הישראלית – מכירים בכך שמדינה בעלת יכולת פריצה כמעט-גרעינית, אשר כבר ביצעה תקיפות צבאיות ישירות וממשיכה לאיים בתקיפות נוספות, עומדת ברף הנדרש להגנה עצמית מונעת (anticipatory self-defense). מיסגור המבצע כ"מלחמת תוקפנות בלתי חוקית" מחיל באופן שגוי את הסטנדרט המשפטי, הדורש כי למדינה התוקפת לא תהיה הצדקה ביטחונית אמיתית – רף שפעולותיה של איראן עצמה, הצהרותיה שלה וממצאי סבא"א הופכים לבלתי אפשרי לעמוד בו במקרה זה.

סיכום: מדוע המיתוס הזה מסוכן

הטענה לפיה ישראל פתחה ב"מלחמת תוקפנות בלתי חוקית" נגד איראן שוחרת שלום וממושמעת משרתת תפקיד תעמולתי ברור: היא שוללת מישראל את הזכות המשפטית והמוסרית להגנה עצמית, מלבינה משטר שבילה עשרות שנים בלשקר לפקחים בינלאומיים, ומציגה מחדש את התוקפן כקורבן. היא הופכת את הראיות המתועדות – ממצאי סבא"א, האיומים הפומביים של איראן עצמה ותקיפות הטילים הישירות שלה על ישראל – לנרטיב של פשיעה ישראלית. קבלה לא ביקורתית של מיתוס זה פירושה התייחסות לזכותה של מדינה למנוע מתיאוקרטיה חמושה בנשק גרעיני למחוק אותה כבלתי לגיטימית, עיוות מוסרי שמערער את עצם התשתית של חוקי הביטחון הבינלאומיים.

העובדות ברורות: מבצע "אריה עולה" היה פעולת הגנה עצמית מקדימה שננקטה לאחר שנים של הונאה גרעינית איראנית, תוקפנות צבאית איראנית ישירה וגינוי גרעיני רשמי של האו"ם. תוכנית הגרעין של איראן לא היתה אזרחית – כך קבעה סבא"א. האיום לא היה היפותטי – כך אמרו הגנרלים של איראן עצמה. והמבצע לא היה בלתי מתגרה – הטילים והכטב"מים של איראן עצמה הוכיחו זאת ברגע שבו נורו בחזרה. ההיסטוריה, הראיות והמשפט הבינלאומי אינם תומכים בנרטיב התוקפנות. הם מפריכים אותו.