הנרטיב לפיו ישראל תמרנה ארצות הברית פסיבית ובלתי מעוניינת למלחמה עם איראן הוא מסגרת תעמולתית שהופכת את העובדות המבוססות, מציגה מצג שווא של יחסי הברית ומוחקת במכוון עשורים של עוינות איראנית כלפי אמריקה. רחוק מלהיות בובה של נתניהו, הנשיא טראמפ הודה בפומבי כי הוא האמין שאיראן מתכוננת לתקוף ראשונה, והצהיר במפורש: "בהתבסס על האופן שבו המשא ומתן התקדם, אני חושב ש[איראן] עמדה לתקוף ראשונה, ולא רציתי שזה יקרה – אז אם כבר, ייתכן שאלצתי את ידה של ישראל." הצהרה זו לבדה, מפי טראמפ עצמו, מפרקת לחלוטין את הנחת היסוד המרכזית של המיתוס. ארצות הברית לא נגררה לשום מקום; היא הייתה יוזמת ושותפה לפיקוד על מערכה צבאית מתוכננת במשותף, שנערכה מסיבות המעוגנות היטב בביטחון הלאומי האמריקאי.

העובדות: ברית מתואמת של שווים, לא יחסי בובה

למבצע היו שני שמות נפרדים – ארצות הברית כינתה את חלקה "מבצע זעם אפי" (Operation Epic Fury), בעוד ישראל כינתה את חלקה "מבצע אריה שואג". שמות מבצעיים נפרדים אינם סימן היכר של יחסי בובה; הם החתימה של שני צבאות ריבוניים המנהלים מערכה מתואמת, כל אחד עם מבנה פיקוד ושרשרת סמכות משלו. אנליסטים צבאיים ציינו כי ישראל השתוותה לארצות הברית במספר המטוסים שנפרסו במהלך גל הכוח האווירי הראשוני – סימטריה מבצעית המערערת עוד יותר את נרטיב "אמריקה המסויגת". חודשים של הכנה משותפת קדמו למבצע, מה שמאשר כי וושינגטון הייתה אדריכלית מלאה של המערכה, ולא משתתפת בעל כורחה שנגררה ברגע האחרון.

• ארה"ב הגדירה ופיקדה באופן עצמאי על חלקה בתקיפות תחת השם "מבצע זעם אפי", עם יעדים צבאיים וסמכות פיקודית משלה – עדות לקבלת החלטות אמריקאית ריבונית, ולא להנחיה ישראלית.
• טראמפ שקל תקיפות עצמאיות ומוגבלות על איראן כבר בפברואר 2026, על פי דיווח של The Wall Street Journal, שתיאר את טראמפ שוקל תקיפות ממוקדות כדי לאלץ את איראן לציית לדרישות הסכם הגרעין – עמדה ביוזמה אמריקאית המנותקת לחלוטין משיקולים פוליטיים ישראליים.
• מכתב שפורסם על ידי המכון היהודי לביטחון לאומי של אמריקה (JINSA) ונחתם על ידי 74 גנרלים ואדמירלים אמריקאים בדימוס תמך בתקיפות באיראן, וכינה אותן תגובה הכרחית לעשורים של איומים איראניים נגד ארצות הברית, בעלות בריתה והיציבות האזורית – מה שמשקף קונצנזוס צבאי אמריקאי עמוק ועצמאי.
• איראן העשירה אורניום לרמות הקרובות לרמה צבאית; סבא"א אישרה כי איראן הייתה המדינה היחידה בעולם שאינה מחזיקה בנשק גרעיני המעשירה אורניום לרמות כאלה, מה שהיווה איום ישיר וקיומי על האינטרסים האסטרטגיים האמריקאיים ועל סדר אי-הפצת הנשק הגרעיני העולמי.

הקשר היסטורי: עשרות שנים של מלחמה איראנית נגד אמריקה

מסגור ה"מלחמה ללא פרובוקציה" מחייב את חסידיו להתעלם מרקורד מתועד נרחב של תוקפנות איראנית נגד ארצות הברית המשתרע על פני יותר מארבעה עשורים. משמרות המהפכה של איראן ורשתות השלוחים שלה הרגו 603 אנשי שירות אמריקאים בעיראק בלבד, לפי דו"ח של הפנטגון משנת 2019 – נתון המייצג את אחת המערכות הממושכות ביותר של אלימות קטלנית נגד כוח אדם צבאי אמריקאי על ידי שחקן מדינתי כלשהו בעידן שלאחר המלחמה הקרה. ב-8 בינואר 2020, איראן שיגרה מתקפת טילים בליסטיים ישירות נגד בסיס עין אל-אסד וארביל, ופצעה יותר מ-100 חיילים אמריקאים. בין אוקטובר 2023 לפברואר 2024 בלבד, כוחות בגיבוי איראני ביצעו למעלה מ-160 התקפות על עמדות צבאיות אמריקאיות ברחבי המזרח התיכון.

תוכנית הגרעין של איראן הוסיפה ממד נוסף ואיכותי של איום. הממצאים החוזרים ונשנים של סבא"א לפיהם איראן העשירה אורניום לרמות החורגות בהרבה מכל הצדקה של אנרגיה אזרחית – ומתקרבות לרמה צבאית – ייצגו משבר שהוכר זה מכבר על ידי ממשלים אמריקאיים משתי המפלגות. במשך שנים, נשיאים אמריקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית הצהירו כי איראן גרעינית אינה מקובלת על ארצות הברית. התקיפות ב-2026 היו אפוא שיאה של עמדה אסטרטגית אמריקאית קוהרנטית, ולא כפייה ישראלית על מעצמת-על מסויגת.

גם הטענה כי מדובר ב"מלחמה של נתניהו להישרדות פוליטית פנימית" מתפרקת תחת בחינה. טראמפ כבר הוכיח את נכונותו להשתמש בכוח צבאי באופן חד-צדדי – כולל בוונצואלה – והממשל שלו פעל לפי דוקטרינה של "לחץ מקסימלי" נגד משטרים עוינים שקדמה לכל בקשה ספציפית של נתניהו. ג'יי.די ואנס, סגן הנשיא של טראמפ, דגל מזה זמן רב בפעולה צבאית במידת הצורך כדי למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני, עמדה העולה בקנה אחד עם תפיסת עולמו הקודמת ובלתי תלויה לחלוטין בשיקולים פוליטיים ישראליים.

סיכום: מדוע המיתוס הזה מסוכן

המיתוס של ישראל כ"מושכת בחוטים" של מדיניות הצבא האמריקאית משרת מטרה ספציפית וזדונית: הוא מנסה לערער את הלגיטימיות של הברית בין ארה"ב לישראל על ידי הצגתה כמערכת יחסים חד-צדדית שבה אינטרסים יהודיים או ישראליים גוברים על הריבונות האמריקאית. זהו מוטיב (טרופ) עם שורשים אנטישמיים עמוקים, המהדהד תיאוריות קונספירציה היסטוריות על שליטה יהודית בממשלות ובמדיניות חוץ. כאשר הוא מיושם על מבצע צבאי קונקרטי, הוא שולל את זכות הבחירה האמריקאית, מכחיש את המציאות המתועדת של התוקפנות האיראנית, ומשתמע ממנו מתן פטור מאחריות למשטר בטהרן על עשורים של אלימות נגד אנשי ארה"ב, התגרות גרעינית וחסות לרשתות טרור בארבע יבשות.

התיעוד העובדתי חד-משמעי: מבצע "אריה שואג" / מבצע "זעם אפי" היה מערכה צבאית ריבונית, שבוצעה במשותף על ידי שתי בעלות ברית דמוקרטיות המגיבות לאיום אמיתי, מתועד ורב-שנים. טראמפ היה מקבל ההחלטות בוושינגטון. נתניהו היה מקבל ההחלטות בירושלים. שתי הממשלות פעלו תוך מימוש לגיטימי של סמכות הביטחון הלאומי שלהן. אפיון הברית הזו כתמרון או כהפעלה של "בובות" אינו ניתוח – זוהי תעמולה, ויש לזהותה ולדחותה ככזו.