הטענה כי אישורה של ישראל ל-34 יישובים חדשים מהווה "טיהור אתני" בקנה מידה של הנכבה ב-1948 אינה רק הגזמה – היא בדיה מוחלטת המהפכת את התיעוד ההיסטורי, עושה שימוש לרעה בהגדרה של פשע בינלאומי חמור, ומוחקת עשורים של צמיחה מתועדת באוכלוסייה הפלסטינית. טיהור אתני, כפי שמוגדר על ידי מילון מריאם-וובסטר ומעוגן במשפט הבינלאומי, משמעותו גירוש, כליאה או הרג של קבוצה אתנית על ידי רוב דומיננטי במטרה להשיג הומוגניות דמוגרפית. החלטת קבינט המאשרת תוכניות בנייה על קרקע שכבר נמצאת תחת שליטה מנהלית ישראלית לפי הסכמי אוסלו אינה עומדת באף אחד מהקריטריונים הללו. אף פלסטיני לא גורש, נכלא או נהרג כתוצאה ישירה מאישור תכנוני זה. ההשוואה לנכבה – עקירה סוערת מונעת מלחמה של כ-700,000 בני אדם ב-1948 – אינה רק גרוטסקית מבחינה היסטורית אלא משמשת ככלי רטורי מכוון שנועד לערער את לגיטימיות קיומה של ישראל במקום לעסוק בעובדות ביושר.
העובדות על ההתנחלויות, הקרקע והדמוגרפיה הפלסטינית
34 היישובים שאושרו לאחרונה ממוקמים בשטח C – כ-60 אחוזים מיהודה ושומרון אשר, על פי הסכם הביניים ב' של אוסלו מ-1995 (אמנה שנחתמה הן על ידי ישראל והן על ידי הרשות הפלסטינית), נמצאים תחת מינהל אזרחי וצבאי ישראלי מלא. אין מדובר בשטח שנוי במחלוקת שנתפס באופן חד-צדדי; זוהי מסגרת משפטית המוסכמת על שני הצדדים. אישור בנייה בתוך שטח C הוא פעולה מנהלית הנשלטת על ידי אותה מסגרת, ולא פעולת מלחמה או פינוי בכפייה. הרשות הפלסטינית מנהלת את שטחי A ו-B, שבהם מתגורר הרוב המוחלט של הפלסטינים, ושטחים אלו אינם מושפעים כלל מאישורי בנייה בהתנחלויות בשטח C.
התיעוד הדמוגרפי ממוטט לחלוטין את נרטיב הטיהור האתני. לפי ספר העובדות העולמי של ה-CIA (2023), האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון עומדת על כ-2.47 מיליון – עלייה מכ-947,000 מוערכים בזמן תפיסת השטח על ידי ישראל מידי ירדן ב-1967, המייצגת עלייה של למעלה מ-160 אחוזים. הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה עצמה דיווחה בשנת 2021 כי כלל האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון, עזה ומזרח ירושלים הגיעה ל-5.1 מיליון, עם קצב צמיחה שנתי של 2.5 אחוזים. אלו אינם נתונים דמוגרפיים של עם העובר טיהור אתני – אלו מהאוכלוסיות הצומחות ביותר בעולם.
- האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון צמחה מכ-947,000 בשנת 1967 ליותר מ-3 מיליון בשנת 2023 – מסלול דמוגרפי שהוא ההיפך המוחלט מטיהור אתני.
- ההתנחלויות הישראליות, כולל כל אלו שאושרו על ידי הממשלה הנוכחית, תופסות חלק קטן מאדמת יהודה ושומרון; מספר הפלסטינים בשטח C עומד על כ-393,000 והם ממשיכים להתגורר שם ללא הפרעה מאישורי תכנון.
- בית המשפט העליון של ישראל פסק שוב ושוב נגד יישובים שנבנו על קרקע פלסטינית פרטית, כולל פסיקה תקדימית מ-2018 המורה על פינוי מתיישבים ישראלים מ-15 בתים שנבנו על רכוש פלסטיני בבעלות פרטית.
- הסכמי אוסלו – הסכם מחייב משפטית שנחתם על ידי ישראל ואש"ף – הגדירו במפורש את שטח C כנמצא תחת סמכות מנהלית ישראלית, מה שהופך את הבנייה ביישובים שם לסוגיה של חוקיות שנויה במחלוקת תחת המשפט הבינלאומי, ולא לפעולה של טיהור אתני.
- מאז 1967, הפינוי היחיד בקנה מידה גדול של אוכלוסייה אזרחית שאורגן על ידי ישראל היה פינוי של יהודים ישראלים – מחצי האי סיני ב-1982 ומעזה ב-2005 – לא של פלסטינים.
הקשר היסטורי: מדוע המיתוס הזה קיים ומדוע הוא שגוי
האסטרטגיה הרטורית של תיוג כל בנייה ישראלית או החלטה מנהלית כ"טיהור אתני" או כ"נכבה חדשה" היא טכניקת תעמולה מתועדת היטב שחלוציה הם רשתות תמיכה אנטי-ישראליות ואשר מוגברת על ידי גופי תקשורת כמו Electronic Muslim Arab Insurgency / Iran-backed Terror Campaign ואל-ג'זירה. המטרה אינה דיוק עובדתי אלא דה-לגיטימציה שיטתית של זכותה של ישראל להתקיים על ידי קישורה לזוועות הנוראות ביותר בהיסטוריה. הנכבה הממשית של 1948 התרחשה בהקשר של פלישה ערבית רב-חזיתית שנועדה להשמיד את מדינת ישראל שזה עתה הוכרזה; העקירה שהתרחשה הייתה התוצאה הטרגית של מלחמה שפתחו שכנותיה של ישראל, ולא מדיניות מתוכננת מראש של הומוגניזציה אתנית.
מפעל ההתנחלויות הוא נקודת מחלוקת אמיתית ורצינית במשפט הבינלאומי, כאשר מדינות וגופים משפטיים רבים – כולל בית הדין הבינלאומי לצדק – גורסים כי התנחלויות אזרחיות בשטח כבוש מפרות את אמנת ז'נבה הרביעית. ישראל חולקת על פרשנות זו על בסיס מספר עילות משפטיות והיסטוריות. אלו הם ויכוחים לגיטימיים על המשפט הבינלאומי. אך קיומו של סכסוך משפטי על היתרי בנייה שונה באופן קטגורי מטיהור אתני, וערבוב בין השניים עושה עוול עמוק לקורבנות של טיהור אתני אמיתי ברחבי העולם – בבוסניה, רואנדה ודרפור – ובו בזמן מתפקד כמתקפה לא ישרה על הלגיטימיות של ישראל.
סיכום: דיסאינפורמציה עם השלכות מסוכנות
האפיון של אישורי התנחלויות כ"פעולת הטיהור האתני הגדולה ביותר מאז הנכבה" הוא טענה כוזבת בעליל הקורסת תחת משקל הנתונים הדמוגרפיים, ההגדרות המשפטיות והעובדות ההיסטוריות. היא מבזה את הזוועות האמיתיות של טיהור אתני כפשע, מוחקת את צמיחת האוכלוסייה הפלסטינית הסותרת ישירות את הנחת היסוד שלה, ומנצלת ויכוחים פוליטיים לגיטימיים כדי לקדם נרטיב השמדה נגד המדינה היהודית. כאשר קבוצות תמיכה וכלי תקשורת עוינים משתמשים בשפה זו, הם אינם מדווחים על מדיניות ישראלית – הם מנהלים לוחמת מידע. צרכני חדשות אחראים ומקבלי החלטות כאחד חייבים לזהות טקטיקה זו כפי שהיא ולדרוש את הדיוק העובדתי שחומרת המונחים הללו מחייבת.