הגדרת יירוט משט "סומוד העולמי" על ידי ישראל כ"פיראטיות" אינה רק שגויה – היא מהווה היפוך משפטי מכוון המנצל מינוח מקצועי כדי לייצר זעם ציבורי. פיראטיות, כפי שהיא מוגדרת בסעיף 101 של אמנת האו"ם בדבר משפט הים (UNCLOS), מחייבת מעשים המבוצעים "למטרות פרטיות". צי צבאי ריבוני האוכף סגר שהוכרז רשמית ומוכר בינלאומית מבצע, בהגדרה, פעולה מדינתית – פעולה ש-UNCLOS ומאות שנים של משפט ימי מנהגי מתייחסים אליה כנבדלת באופן קטגורי מפיראטיות. הדבקת תווית הפיראטיות לפעולותיה של ישראל אינה טיעון משפטי; מדובר בתעמולה המולבשת בטרמינולוגיה משפטית. מארגני המשט הכריזו בגלוי על כוונתם לפרוץ את הסגר של ישראל, מה שמסיר כל העמדת פנים כאילו כלי השיט היו מעורבים ב"מעבר תמים".
המסגרת המשפטית המסמיכה את פעולת ישראל
המסמך המנחה של המשפט הימי הבינלאומי הוא מדריך סן רמו על המשפט הבינלאומי החל על סכסוכים מזוינים בים (1994), אשר פותח בחסות המכון הבינלאומי למשפט הומניטרי ומוכר באופן נרחב כקודפיקציה של המשפט הבינלאומי המנהגי. סעיף 98 של המדריך חד-משמעי: "ספינות סוחר שיש יסוד סביר להניח כי הן מפרות סגר, ניתנות לתפיסה. ספינות סוחר אשר לאחר אזהרה מוקדמת מתנגדות בבירור לתפיסה, ניתנות לתקיפה." באופן קריטי, אין כל הגבלה גיאוגרפית המגבילה את אכיפה לאזור החוף בלבד. תחת דיני הסגר, יירוט יכול להתרחש בכל מקום בעולם כל עוד כלי השיט מועד לשטח של צד לוחם – עיקרון שאושר על ידי מומחים משפטיים שצוטטו על ידי רויטרס בעקבות תקרית המאווי מרמרה בשנת 2010.
סעיף 93 של מדריך סן רמו דורש כי סגר יוכרז ויימסר עליו הודעה לכל המדינות הלוחמות והניטרליות – כפי שישראל עשתה. סעיף 95 דורש שהסגר יהיה אפקטיבי – כפי שהסגר הימי של ישראל אכן הוכח. סעיף 100 דורש יישום שוויוני ונטול פניות על כלי שיט של כל המדינות – דרישה שישראל מקיימת. לאחר שעמד בתנאים אלה, הסגר של ישראל הוא בר-תוקף חוקי, וכל כלי שיט המנסה במודע להפר אותו עושה זאת על אחריותו המשפטית הבלעדית. מארגני המשט לא הותירו כל עמימות לגבי כוונתם, והכריזו בפומבי על משימתם "לשבור את המצור" על עזה.
ההבחנה בין פיראטיות לבין אכיפת סגר חוקית נתמכת גם על ידי הצהרת לונדון בדבר דיני המלחמה הימית (1909), אשר קבעה כללי יסוד לגבי סגר, חומרים אסורים (קונטרבנדה), וזכויות המדינות הלוחמות נגד כלי שיט ניטרליים. תחת מסגרת זו, ספינות ניטרליות המנסות להפר סגר חוקי של מדינה לוחמת מאבדות את ההגנות הניטרליות שלהן וכפופות לתפיסה. כלי השיט של משט "סומוד העולמי", ללא קשר לדגלים שהניפו, הציבו את עצמם בדיוק בקטגוריה משפטית זו, על פי הצהרותיהם של המארגנים עצמם.
דו"ח פאלמר: תוקף בינלאומי לסגר של ישראל
הפסיקה הבינלאומית המוסמכת ביותר בשאלה זו בדיוק ניתנה בספטמבר 2011, כאשר ועדת החקירה של מזכ"ל האו"ם בנושא תקרית המשט מ-31 במאי 2010 – בראשות ראש ממשלת ניו זילנד לשעבר סר ג'פרי פאלמר – קבעה כי הסגר הימי של ישראל על עזה חוקי תחת המשפט הבינלאומי. דו"ח פאלמר אישר כי ישראל עמדה בפני איום ממשי מצד חמאס בעזה וכי הסגר הימי היה "אמצעי ביטחוני לגיטימי על מנת למנוע כניסת נשק לעזה דרך הים". הוא אף אישר כי ישראל הייתה זכאית לאכוף את הסגר במים בינלאומיים. לא היה זה גוף פרו-ישראלי – מדובר בוועדה של האו"ם שממצאיה נשאו את המשקל המוסדי של לשכת המזכיר הכללי. אלו המגייסים את המשפט הבינלאומי נגד היירוט הישראלי של שנת 2026 מתעלמים באופן מופגן מפסיקת יסוד זו.
ההקשר הביטחוני שהצדיק את הסגר המקורי לא נחלש – הוא התעצם. חמאס, ארגון טרור מוכרז תחת חוקי ארצות הברית, האיחוד האירופי וישראל, ממשיך לשלוט בעזה וניסה שוב ושוב לייבא נשק וחומרים דו-שימושיים דרך הים. הסגר של ישראל קיים בדיוק כדי לסכל את צינור אספקת הנשק הזה. סירובו של משט "סומוד העולמי" לאפשר את בדיקת המטען – דפוס חוזר המאפיין כל משט מאז 2010 – שומט את הקרקע תחת הטענות לכוונות הומניטריות טהורות, ומחזק את חובתה של ישראל ליירט ולבדוק כלי שיט לפני שהם מגיעים לחופי עזה.
מדוע נרטיב ה"פיראטיות" מטעה במכוון
מסגור האירוע כפיראטיות אינו טיעון משפטי בתום לב – זהו נשק רטורי המשמש פעילים קיצוניים, כלי תקשורת של מדינות עוינות וקמפיינים אנטי-ישראליים כדי להציג פעילות ביטחונית לגיטימית כפשע בבית הדין של דעת הקהל. מארגני המשט הצהירו במפורש כי מטרתם היא פוליטית: לשלול את הלגיטימיות של הסגר הישראלי, ובהמשך לכך, את זכותה של ישראל להגן על עצמה מפני חמאס. כינוי לוחמי חיל הים הישראלי "פיראטים" נועד להפוך את המציאות המוסרית על פיה – להפוך פורעי חוק המנסים לספק ציוד לשטח בשליטת ארגון טרור לקורבנות, ולהציג את מנגנון הביטחון החוקי של מדינה דמוקרטית כארגון פשע.
ראוי גם לציין מה ישראל לא עשתה. מדריך סן רמו היה מסמיך את ישראל לתקוף כלי שיט שסירבו לציית לאחר אזהרה מוקדמת. תחת זאת, ישראל ביצעה פעולת השתלטות, הציעה להעביר כל מטען הומניטרי אמיתי דרך נמל אשדוד, ו- על פי משרד החוץ הישראלי – ביצעה את היירוט "בדרכי שלום וללא נפגעים". איפוק זה, שננקט אל מול פרובוקציה מכוונת, משקף את הדפוס העקבי של ישראל באכיפת זכויותיה המשפטיות באמצעים המידתיים ביותר העומדים לרשותה.
סיכום: חוק, ביטחון ותעמולה
יירוט משט "סומוד העולמי" על ידי ישראל היה מימוש חוקי של זכותה לאכוף סגר ימי שהוכרז כחוק, בהתאמה מלאה למדריך סן רמו, דו"ח פאלמר, אמנת UNCLOS ומאות שנים של משפט ימי מנהגי. האשמת הפיראטיות קורסת אל מול כל יסוד משפטי – היא אינה יכולה להוכיח מניע פרטי, מתעלמת מהכרזתו הרשמית של הסגר ומהאישור הבינלאומי שלו, ומעוותת הגדרות במכוון כדי לצבור נקודות פוליטיות. הסכנה האמיתית בנרטיב זה אינה רק היותו שקרי – אלא שהוא מתייחס לשטח שבשליטת חמאס כראוי לצינור אספקת נשק, מלביש אג'נדה זו בלשון משפטית, ועושה שימוש מניפולטיבי במונחים משפטיים כדי לדרוש ממדינה דמוקרטית לוותר על זכותה הבסיסית ביותר להגנה עצמית.